מדינת ישראל נ' זיוד(עציר)

גזר דין

1.         עפ"י עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, תושב הכפר סילה חארתיה שביהודה ושומרון, ביום 18.3.2011 בשעה 8:30 נמצא הנאשם, באום אל פחם ללא היתר שהיה בישראל. כמו כן ובהמשך לאמור לעיל, כאשר הגיעו שוטרים למקום וביקשו מן הנאשם תעודה מזהה, הזדהה הנאשם כאדם אחר כאשר הגיש לשוטר תעודת זהות מזוייפת הנושאת תמונתו של הנאשם ושמו של אחר.

2.         לפיכך, יוחסו לנאשם העבירות שלהלן: כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה בניגוד לסעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשי"א- 1952; התחזות לאדם אחר במטרה להונות, עבירה בניגוד לסעיף 441 לחוק העונשין התשל"ז -1977 ; שימוש במסמך מזוייף, עבירה בניגוד לסעיפים 418 ו- 420 לחוק העונשין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו עבירה לפי סעיף 257 לחוק העונשין.

3.         בישיבת היום הודה הנאשם והורשע במיוחס לו. 

4.         המאשימה טענה, כי מדובר בנאשם שלחובתו הרשעות קודמות בגין עבירות על חוק הכניסה לישראל ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי למשך ארבעה חודשים . לטענת ב"כ המאשימה מדובר בנאשם ששב וחוזר לישראל שלא כדין אגב סיכון בטחון הציבור.

5.         ב"כ המאשימה הדגישה כי ביום 17.1.2010 הורשע הנאשם בעבירות דומות, כאשר נתפס בישראל שלא כדין וכאשר הציג בפני השוטר תעודה מזהה הנושאת תמונתו ושמו של אחר (ראו ת.פ 18516-01-10). לטענת המאשימה, המאסר המותנה שהוטל על הנאשם באותו גזר דין לא הרתיעו לשוב לסורו ולבצע אותן עבירות. לטענת ב"כ המאשימה יש להחמיר עם הנאשם, מאחר וככל הנראה, הפרת הוראות החוק, לאור העונשים שהושתו עליו עד כה "משתלמת לנאשם".

6.         ב"כ המאשימה עותרת למאסר בפועל מרתיע, להפעלת העונש המותנה, להטלת שני העונשים במצטבר, כן עתרה ב"כ המאשימה לעונש על תנאי מרתיע.

7.         מאידך, טוענת ב"כ הנאשם כי יש להתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, אשר מפרנס משפחה ברוכת ילדים לאחר שאביו נכלא לתקופה ארוכה. לפיכך ביקשה ב"כ הנאשם להטיל כל עונש שיוטל על הנאשם בחופף לעונש המותנה.

דיון:

8.         בית המשפט העליון אמר את דברו באשר לרמת הענישה הראויה בעבירות מן הסוג הנדון, אגב התייחסות למקרים בהם מתלווה עבירה אחרת לעבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל. הדברים פורטו ברע"פ 3173/09 מוחמד פראג'ין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם - ניתן ביום 5/5/09) וכך קובע השופט רובינשטיין:

" דומה כי חופות על הכרעתנו מחד גיסא, גישה מרתיעה המצדיקה עמדה מחמירה, ומאידך גיסא, התיחסות מידתית לעבירת השהיה על פי נסיבות האדם העומד לדין. הדברים נאמרים, כמובן, בקוים רחבים, ושיקול הדעת נתון לבית המשפט הדן. בלא נטיעת מסמרות נאמר, כי בהנחה שהמדובר בשהיה שניה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד ככלל לדין ), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם. אין בכך כדי למנוע מן התביעה להעמיד לדין גם על שהיה ראשונה שלא כדין, אך במקרים כאלה, אם אין נלוות אליהם עבירות אחרות, ואין הקשר בטחוני, ככל שהמדובר בשהיה קצרה מאוד בישראל, ניתן להסתפק במאסר על תנאי, תוך החתמת הנאשם על התחייבות כספית שלא לחזור על המעשה, ותוך שילוחו לשטחי הרשות ללא שיהוי . כאמור, בשהיה שניה שלא כדין העונש הראוי הוא מאסר בפועל, לשם הרתעה, ואורכו צריך להיגזר מנסיבות המקרה והנאשם, כך שיחוש שהדבר אינו כדאי ועם זאת, יובאו בחשבון נסיבות המצוקה. ברי כי עבירות נלוות יאריכו את תקופת המאסר בהתאם לחומרתן, ולמשל במקרה של זיוף או התחזות אין כל מניעה מתחילה מהטלת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח , של חודשים ממושכים, וכן מאסר על תנאי וקנס. לגבי עבירות חוזרות ונשנות, ובודאי לגבי מי שמאסר על תנאי תלוי כנגדו, ניתן כמובן להחמיר יותר ולהפעיל את המאסר על תנאי בצורה מתאימה. פשיטא כי איננו עוסקים כאן בעבירות בטחוניות, שהענישה לגביהן היא בסדרי גודל אחרים. כללם של דברים לגבי שוהים בלתי חוקיים: יפה לענייננו גישה הדרגתית, תוך מתן סיכוי ל"הפקת לקחים", מן הקל אל הכבד ואל הכבד ממנו, לפי הנסיבות . "

(ההדגשה אינה במקור- נ.ג')

9.מסכים אני עם ב"כ התובעת כי ענישה לעולם אינדוודואלית (ראו והשוו : רע"פ 3674/04 - מוחמד אבו סאלם נ' מדינת ישראל פורסם בתקדין עליון); ועל בית המשפט להתייחס לנסיבות האישיות של הנאשם. יחד עם זאת בפסק הדין בעניין פרג'ין, קבע בית המשפט כי על בית המשפט להתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כאשר אל מול עיני בית המשפט אמורים לעמוד הכללים המנחים שקבע בית המשפט הנוגעים הן לרמת הענישה והן לדרך הפעלתה.

10.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים סבורני כי הגיעה העת להחמיר עם הנאשם, שאינו מסתפק בהפרת חוק הכניסה לישראל באופן חוזר ושיטתי, אלא שהוא חוזר על השימוש בתעודת זהות מזוייפת. בגזר הדין שניתן ביום 19.1.2010, לאחר הרשעת הנאשם בעבירות דומות, הוטלו על הנאשם מאסר בפועל למשך שלושה חודשים, הופעל העונש המותנה שהוטל על הנאשם בתיק אחר בבית המשפט השלום בנצרת למשך ששה חודשים, כאשר, לאור נסיבות המיוחדות של הנאשם, הוטלו העונשים הנ"ל בחופף.

11.        לא יבשה הדיו על גזר הדין הנ"ל, וחרף המאסר המותנה שבו, ותקופה קצרה לאחר שחרורו, חזר הנאשם לשטחי ישראל, וחזר על עבירת הצגת תעודה מזהה מזוייפת. הדבר אך מוכיח כי הנאשם לא ילמד לחדול ממעשיו אם לא ימוצה עימו הדין ויוטל עליו עונש שירתיעו לשוב למעשיו.

12.        כמו-כן לא אוכל להתעלם מן העובדה, כי הנאשם חוזר, פעם לאחר פעם, על עבירת השימוש

המסמך מזוייף, עבירה חמורה כשלעצמה, המוכיחה כי הנאשם עלול לבצע עבירות נוספות מעבר לעבירת הכניסה לישראל.

13.        אינני יכול להתעלם מן העובדה, כי לעבירת השהייה בשיראל התלוו עבירות נוספות, הלא הן: התחזות לאחר במטרה להונות ושימוש בתעודת זהות מזוייפת הנושאת את שמו של אחר ותמונתו של הנאשם. הבאתי במניין השיקולים לחומרא כי אין זו העבירה הראשונה של הנאשם בניגוד לחוק הכניסה לישראל וכי מדובר בהרשעה רביעית .

14.        לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרא מול אלה לקולא, לאור האמור לעיל ולאור העובדה, כי התלוו עבירות נוספות לעבירת הכניסה לישראל ומדובר בהרשעה רביעית אני מטיל על הנאשם העונשים שלהלן:

            א)          אני מטיל על הנאשם מאסר בפועל למשך ששה חודשים.