מדינת ישראל נ' וונדה

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה ופציעה כשהעבריין מזויין – מדובר באירוע מיום 1/5/11, כאשר המשיב פצע את שכנו, על פי הטענה, כשהיכה בו בכל חלקי גופו במוט ברזל שאחז בידו, וגרם לו לחתך במצחו.

הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, ובפתח הדיון טען הסניגור כי אין ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

משהרחיב הסניגור בעניין זה, התברר שגם לשיטתו קיימות ראיות לכאורה, שכן גם לשיטתו המשיב מודה בכך שחבט במתלונן במוט ברזל, אלא שלטענתו מדובר בקטטה בין שניים שהמתלונן החל בה, ולשיטתו של המשיב, גירסתו של המתלונן מופרכת ואינה הגיונית כלל ועיקר.

אכן קיימות בעניין זה שתי גירסאות – גירסת המתלונן וגירסת המשיב.

בפסיקה נקבע כי קיומה של אימרה המבססת את גירסת התביעה, וקיומה של אימרה השוללת גירסה זו, אין בהן כדי להוביל למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה. המבחן הוא: האם בסופו של ההליך, במצב שבו ביהמ"ש יעדיף את גירסת המתלונן על פני גירסת הנאשם, האם ניתן יהיה להרשיע את הנאשם?

התשובה במקרה שבפני היא כמובן שכן, שהרי בשלב זה של הדיון בית המשפט אינו אמור לבחון את מהימנותה של גירסה זו על פני גירסה אחרת.

אוסיף ואומר שגם לשיטתו של המשיב, לפיה הוא הותקף באירוע, השימוש במוט ברזל כדי להגן על עצמו, כנראה שאינו מידתי וחורג מהמותר גם למי שמתגונן מפני תקיפה של אחר, כך שבכל מקרה קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, וממילא קיימת עילת מעצר של מסוכנות הנובעת מאופי העבירה. גם במצב דברים זה, על בית המשפט לבחון חלופת מעצר.

חלופת מעצר איננה בהכרח מעצר בית, היא יכולה להיות גם הרחקה ממקום האירוע.

אין למשיב שבפני בשלב זה אפשרות להציע חלופת מעצר ממשית מלבד הרחקה.

יתכן שדי בהרחקה כדי לענות על מסוכנותו, ואינני משוכנע בכך, ולכן אבקש משירות המבחן להכין תסקיר מעצר ולבחון זאת, ולצורך כך נדחה המשך הדיון ליום 02/06/2011 בשעה 13:00.

עד להחלטה אחרת ישאר המשיב במעצר ויובא בתאריך הנ"ל באמצעות הליווי.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לשירות המבחן.

ניתנה והודעה היום ה' אייר תשע"א, 09/05/2011 במעמד הנוכחים.

אהוד קפלן, שופט

ע.א.

הוקלד על ידי: ענבל אלקובי