מדינת ישראל נ' ואקרט

גזר דין

1.הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בביצוע עבירה של העסקת שב"ח, לפי סעיף 12א(ב)לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952, בכך שביום 7.7.09, העסיק בעבודות זיפות תושב האזור, ששהה בישראל שלא כדין.

2.ב"כ המאשימה טענה בדבר חומרת העבירה בה הורשע הנאשם , לנוכח פוטנציאל המסוכנות הנשקף ממנה ואף לנוכח הרווח הכלכלי הגלום בצידה. בהסתמך על פסיקה שהגישה עתרה לבית המשפט להשית על הנאשם מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על תנאי וקנס.

3.ב"כ הנאשם הדגיש מנגד כי הנאשם לא ניהל הליך סרק והתמקד בטיעונים משפטיים.

בנוסף הדגיש ב"כ הנאשם את חריגות נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם ותרומתו לחברה ולאור כך עתר לאבחן את הפסיקה שהגישה המאשימה ולהטיל על הנאשם צו של"צ ולחלופין מאסר לריצוי בעבודות שירות לפרק זמן שלא יעלה על חודש אחד וקנס מתון.

בהקשר זה ציין כי הנאשם לא העסיק את השב"ח על מנת להפיק רווח כלכלי לעסקו, אלא ביקש ממנו לתקן ליקויים שהתגלו בעבודה שביצע בעבר בביתו. לדבריו אף ההיבט הביטחוני אותו הדגישה ב"כ המאשימה לחומרה אינו קיים שכן השב"ח היה בעבר מורשה כניסה לישראל כדין.

עוד טען ב"כ הנאשם כי גרושתו של הנאשם חלתה לאחרונה במחלה קשה ועול גידול ילדיהם על כתפיו. כמו כן כי הנאשם לבדו עובד בעסקו ומצבו הכלכלי בלתי שפיר.

דיון

4.הלכה היא כי יש להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות בניגוד לחוק הכניסה לישראל, לרבות ברכיב המאסר אף אם הינם נעדרי עבר פלילי.

בהקשר זה נקבע ברע"פ 3884/06 עספור נ' מדינת ישראל כדלקמן:

"נוסיף, כי חלק ניכר ממטרות הענישה בתיקים אלה הוא ההרתעה. באת כוח המדינה ציינה כי במקרים רבים של מעסיקים ומסיעים של שוהים בלתי חוקיים הנאשמים הם אנשים נורמטיביים במובן זה שלא צברו עבירות אחרות; אך במדינה הסובלת מטרור, שעה שמוכח כי חלק ניכר ממעשי הטרור נעשו על-ידי מי שנכנסו שלא כדין, ואשר על כן תוקן החוק פעם אחר פעם כדי להיאבק בכך (ראו רע"פ 4105/06 באסל ג'אבר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), אין מנוס מהרתעה. לדידנו מי שחי במדינת ישראל ויודע את המצב לאשורו אך עובר עבירות מעין אלה הקשורות בשוהים בלתי חוקיים, יוצא מכלל אדם נורמטיבי; דומה הוא במובן מסוים לנוהג בשכרות, שבפרסומים במסגרת המאבק בתאונות דרכים מגדירים אותו במונחים של החמורה בעבירות הפליליות. זה וזה מכניסים עצמם ביודעין, אם מטעמים של רווח כספי (במקרים מסוימים של שוהים בלתי חוקיים, כמו בענייננו) ואם מטעמים של קלות ראש, למצב העלול להיות הרה סכנה, עד כדי קיפוד חיי אדם. חלק מן ההגנה הניתנת על-ידי המדינה לאזרחיה הוא "חובת בתי המשפט לגזור עונשים כאלה שירתיעו עבריינים מסוג הנאשמים כאן – מלבצע מעשים מהסוג שביצע..." (ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ראו גם רע"פ 8191/06 קריספי נ' מדינת ישראל (השופט ג'ובראן) והאסמכתאות דשם."

באשר למדיניות הענישה המקובלת, הכוללת רכיב של מאסר לריצוי בפועל, אלא במקרים חריגים, נקבע גם ברע"פ 5862/11 שוואהנה נ' מדינת ישראל. עת דחה בית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, אשר החמיר

בעונשו של נאשם שהעסיק במשך מספר ימים בעסקו, תושב האזור וגזר עליו מאסר של 3 חודשים בעבודות שירות, תוך שאינו ממצה עימו את הדין, בהתחשב בנסיבותיו האישיות החריגות והיותו מטופל בבן חולה.

5.ובענייננו, לא קיימות נסיבות חריגות שיצדיקו סטייה ממדיניות הענישה, כמפורט לעיל. שכן עלה כי הנאשם הזעיק את השב"ח, לביתו, על מנת שיתקן ליקויים שנתגלו בגג הבית, כתוצאה מעבודות שביצע בעבר. זאת, תוך העדפת תועלתו האישית ותוך שוויון נפש לשאלה האם השב"ח מורשה להיכנס לתחומי מדינת ישראל גם עתה.

6.מנגד, נתתי דעתי לכך כי הגם שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו הליך שמיעת הראיות התמקד בשאלות משפטיות וכלל ראיות התביעה הוגשו בהסכמה. כמו כן לכך שבין הנאשם לשב"ח שררה היכרות ובעת שהעסיקו בעבר היה השב"ח מורשה להיכנס לישראל ולכך כי העסיקו במשך יום אחד, בביתו. וכן לנסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם כפי שצוינו על ידי בא כוחו ולא אמצה עימו את הדין.

7.אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר למשך חודשיים אשר ירוצה בעבודות שירות על פי חוות דעת הממונה.

ב.6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים כל עבירה בניגוד לחוק הכניסה לישראל.

ג.קנס בסך של 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.