מדינת ישראל נ' הוכמן

הכרעת דין

ההכרעה בקליפת האגוז

לפנינו תאונת דרכים בה קופחו חייה של שלומית בן דניאל, ילידת 1936 (להלן: "המנוחה") שחצתה את הכביש במעבר חצייה בעת התאונה.

לגרסת התביעה, התאונה אירעה משום שהנאשם לא שת ליבו למנוחה למרות שיכל לעשות כן. ואם לא שם לב אליה, זאת עקב רשלנותו. לגרסתה , גם אם מדובר בתנאי דרך בעייתיים, היה על הנאשם להוריד את מהירות נסיעתו בכלל ובמעבר חצייה בפרט. משלא עשה כן, ולא הבחין בה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

לטענת ההגנה, הנאשם נסע כיאות, נסע במהירות סבירה ובזהירות אולם בשל תנאי ראות מתעתעים (ערפל, חושך, צמחייה הסמוכה למעבר החצייה ותנאי תחזוקה ליקויים) הנאשם לא יכול היה להבחין במנוחה, מכאן שהתאונה הייתה בלתי נמנעת.

למעשה עיקר המחולקת בין התביעה להגנה נסובה סביב השאלה האם הנאשם יכול היה להבחין במנוחה אם לאו.

אציין כבר בנקודה זו, כי לאחר ששמעתי את העדים, את טענות הצדדים והתרשמתי מכלל הממצאים בתיק, הגעתי למסקנה כי התאונה הייתה נמנעת אם היה הנאשם שם ליבו לתנאי הדרך, היה מבחין במנוחה חוצה את הכביש במעבר החצייה. אשר על כן החלטתי להרשיעו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ונסביר בפירוט את מסקנותינו.

האשמה ומהלך הדיון

הנאשם מר משה אהרון הוכמן (להלן: "הנאשם") הואשם בגרם מוות ברשלנות, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, ביחד עם סעיפים 64 (גרימת מוות בנהיגה רשלנית) ו- 40 (פסילת מינימום שלוש שנים) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ; אי האטה לפני מעבר חציה, עבירה לפי תקנה 52(6) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה ובעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה.

הטענה העובדתית על פי האישום היא כי ביום 07.09.2012 בסביבות השעה 05:30 לערך נהג הנאשם ברכב מסוג "מאזדה" מ"ר 19-259-66 בכביש 436 מכיוון צומת גבעונים לכיוון צומת הכניסה לגבעת זאב.

באותה עת החלה המנוחה חוצה את הכביש בצומת שבין כביש 436 ובין הרחובות קדרון והמכבים בגבעת זאב (להלן: "הכביש, הצומת"), במעבר חצייה, משמאל לימין בכיוון נסיעת רכב הנאשם. על פי הנטען הנאשם שלא האט את מהירות נסיעתו בהתקרבו לצומת ולמעבר חצייה, ולא הסתכל על מסלול נסיעתו, הבחין במנוחה באיחור, ופגע בה עם חלקו השמאלי קדמי של הרכב, כשהמנוחה הייתה כבר באמצע מעבר חצייה. כתוצאה מהפגיעה הוטחה המנוחה אל הכביש, נפגעה בראשה ובחזה ונהרגה במקום. זאת עשה הנאשם כשדה הראיה שעמד לרשותו הוא 180 לפחות, וכאשר הרמזורים בצומת מהבהבים.

בישיבת ההקראה שהתקיימה לפני ביום 19.03.2013 כפר הנאשם באמצעות ב"כ עו"ד שוורץ ועו"ד נרקיס בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ביום 26.05.2013 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה. ביום 28.05.2013 התקיימה ישיבת ההוכחות השנייה. ביום 11.06.2013 סיכמו הצדדים בעל פה. נציגת התביעה הגישה את סיכומיה באותו יום, ואילו ההגנה ביקשה להגיש סיכומים בכתב. לפיכך, נקבע כי ההגנה תגיש סיכומיה תוך 7 ימים. כמו כן, נקבע כי המאשימה תוכל להגיב תוך 3 ימים מיום קבלת סיכומי ההגנה. נקבע כי הכרעת הדין תינתן ביום 09.07.2013 בשעה 10:00 בבוקר.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

עת/1- רפ"ק משה כהן ראש מדור תאונת דרכים בירושלים (להלן: "השוטר כהן")

עת/2- רס"ב דוד בן זקן, בוחן תנועה (להלן: "הבוחן בן זקן, בוחן התנועה בן זקן").

עת/3- רס"מ אילן יוסף, בוחן תנועה (להלן: "הבוחן יוסף").

עת/4- רס"מ יהודה ונטורה, בוחן תנועה (להלן: "הבוחן ונטורה").

עת/5- רס"ר נאיף קבלאן (להלן: "העד הניטרלי קבלאן, העד קבלאן, עת/5").

עת/6- רס"ר אניס כיוף (להלן: "העד הניטרלי כיוף, העד כיוף, עת/6").