מדינת ישראל נ' דיין(עציר)

החלטה

1.לפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו בתיק 46338-03-12 ובקשה לעיון חוזר בתיק 10447-05-12 שבה החלטתי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

2.כתב האישום נשוא הבקשה בתיק 46338-03-12 (להלן: "התיק הראשון") מייחס למשיב עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, היזק בזדון וגניבה. עבירות אלו בוצעו לכאורה ביום 23.3.12 בשעה 05:00 עת שנכנס לבית המתלוננים, חיטט בחפציהם, ולאחר שאלו התעוררו נטל תיקים שהכילו תלושי חג השייכים למתלוננים, כספים, מסמכים ותעודות וכן מחשב נייד, וברח.

כתב האישום נשוא הבקשה בתיק 10447-05-12 (להלן: "התיק השני") מייחס למשיב עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב וגניבה, שבוצעו לכאורה ביום 19.3.12 בשעות 08:00-14:00 עת התפרץ המשיב לבית המתלוננים מבעד לחלון חדר הילדים, חיטט בחפצי המתלוננים, נטל 2 מחשבים ניידים ותכשיטים ועזב את הבית כשברשותו הרכוש הגנוב.

3.ב"כ המשיב הסכים בזמנו לקיומן של ראיות לכאורה בשני התיקים.

בדיון שהתקיים בתיק הראשון ביום 28.3.11 נטען ע"י ב"כ המשיב, כי בנסיבותיו של המשיב מתקיים החריג לכלל על פיו שחרור לחלופת מעצר בדמות גמילה מסם צריך להעשות במסגרת גזירת הדין ולא בשלב המעצר. כך נטען כי המשיב ניסה להגמל טרם מעצרו והצליח בו במשך 3 שנים, שבמהלכם נישא ובנה קן משפחתי מסודר. יתר על כן, המשיב הגיע למוסד "אשפוזית צעדים" עוד טרם מעצרו על מנת לקבל טיפול והביע את רצונו להשתלב בהליך גמילה. בשל סכסוך עם בת זוגתו נאלץ לעזוב את ביתם, ועקב כך הידרדר שוב לסם.עוד נטען, כי במצב זה שעה שהמשיב החל בהליך הגמילה, סיכויי הצלחת התהליך גבוהים ויש בכוחו של ההליך ליתן מענה למסוכנות יש להורות על שחרורו לחלופת המעצר בגמילה כבר בשלבי המעצר.

ב"כ המבקשת התנגדה, הדגישה את העבר הפלילי המכביד של המשיב שלחובתו 7 הרשעות קודמות, רובן בעבירות רכוש, ועל כן לא ניתן לטענתה לשחררו בשלבי המעצר.

4.בהחלטתי מיום 28.3.11 מניתי את עקרונות ההלכה העדכנית בעניין בש"פ 1981/11 מ"י נ' אשר סוויסה ואת החריגים שנקבעו בה לכלל שצוין לעיל. דהיינו, בהנתן התחלת תהליך גמילה לפני ביצוע העבירות, פוטנציאל וסיכוי גבוה להצלחת תהליך ומענה מתאים למסוכנות המשיב, ניתן יהיה לשקול שחרור לחלופת מעצר של גמילה כבר בשלבי המעצר.

ע"מ לבחון קיומם של התנאים, לרבות התנאי בדבר סיכויי הצלחת התהליך, הוריתי על הכנתו של תסקיר מעצר ע"י ש"מ תוך שקבעתי כי אין מקום לחרוג מעקרונות ההלכה הנ"ל, וכי בנסיבותיו של המשיב שלחובתו עבר מכביד יש להקפיד שבעתיים ולבחון קיומם של התנאים באופן מדוקדק.

5.לבינתיים הוגש כנגד המשיב כתב אישום בתיק השני בגין אותן עבירות שבוצעו ב-5 ימים לפני העבירות נשוא כתב האישום הראשון. בהעדרה של חלופת מעצר הסכים ב"כ המשיב למעצרו עד תום ההליכים.

6.בהמשך להחלטה בתיק הראשון יצא המשיב לראיון התאמה לטיפול במסגרת קהילת הטיפול "הדרך" ולאחר שנמצא מתאים הוגש תסקיר ע"י ש"מ מיום 18.4.12.

ב"כ המשיב ביקש לאמץ את מסקנת התסקיר לפיו יש לשחרר את המשיב לקהילה הנ"ל והטלת פיקוח למשך 6 חודשים. ב"כ המבקשת מתנגדת ומפנה לתיק השני שעליו לא היה מדובר בדיון הראשון, הגם שהעבירות קדמו לו בזמן ובוצעו בסמוך ובאותו דפוס פעולה, ולעובדה שהמשיב נעצר במסגרתו עד לתום ההליכים. עוד נטען כי מסוכנותו המוכחת של המשיב, עברו הפלילי המכביד, קיומם של שני כתבי אישום בעבירות דומות שבוצעו עובר למעצרו ואי סיום הליך גמילה בשלבים קודמים, מחייבים הארכת המעצר עד לתום ההליכים.

7.מבחן מוקפד של עקרונות הלכת סוויסה יוביל למסקנה כי המשיב לא בא בגדר החריג לכלל הקובע שחרור להליך גמילה בשלב גזירת העונש.

כאן המקום לציין, כי התמונה העולה מהתסקיר מציגה את המשיב באור אחר מזה שהוצג ע"י בא כוחו בדיון הראשון. המשיב משתמש בסמים מאז גיל 13 ועם העמקת מעורבותו בסם הועמקה מעורבותו בפלילים. לאורך השנים עשה מספר ניסיונות גמילה, כך לפני כ-10 שנים וכך ב-07'. לפני כ-4 חודשים חזר שוב אל הסם.

מתסקיר שירות המבחן עולות מספר מסקנות ברורות. המשיב מנהל אורח חיים התמכרותי ושולי וריצה בעבר עונשי מאסר. הוא לא פנה לטיפול לחיזוק השינוי שניסה לעשות באורח חייו לאחר מאסרו האחרון, והואיל והוא חסר כלים להתמודדות עם קשייו, קיים סיכון להשנות ביצוע עבירות נוספות בעתיד.למרות זאת קצינת המבחן התרשמה כי המשיב הבין את הצורך בהתערבות טיפולית משמעותית במצבו, ועל כן המליצה על שילובו בקהילה הטיפולית "הדרך" לאחר שנמצא מתאים.

8.למעשה ניתן ללמוד מכל האמור כי המשיב לא החל בהליך גמילה מסודר עובר למעצרו, ולא היה במעצר כדי לקטוע הליך זה. ניסיונותיו בעבר כשלו והוא לא מצא את הכוחות המתאימים לחזור לטיפול כנ"ל ביוזמתו. מכאן שהיוזמה החדשה התגלתה לאחר מעצרו ולטעמי אינה כנה דיה, ועל כך נאמר כי קיים החשש שמא הנאשם "יותר מאשר הוא מבקש להגמל מהסם, מבקש הוא להשתחרר מן המעצר ולו רק למוסד גמילה".

(ראה הציטוט בבש"פ 1981/11 מפסה"ד בעניין בש"פ 225/99)

גם העובדה שפנה מספר פעמים לטיפול במסגרת "אשפוזית" כשלא עמדו לו כוחותיו לסיים את ההליך לא מעידה על מסקנה הפוכה הואיל והסיכויים להצלחת התהליך אינם נראים מבטיחים בשלב זה.

בפסה"ד בעניין סוויסה מסביר כב' השופט עמית כי המלצה חיובית של ש"מ גם אם יצרה ציפיה אצל הנאשם אינה מחייבת את ביהמ"ש כמו גם התנגדות ש"מ אינה כובלת את שיקול דעתו. עוד הסביר ביהמ"ש כי מקום שהנאשם קיבל הזדמנויות לגמילה ולמרות זאת חזר להשתמש בסם, ספק אם ראוי להזדמנות נוספת, ומכל מקום יש בכך אינדיקציה להסתברות נמוכה להצלחת הליך הגמילה.

בנסיבות אלו, כאשר למרות ניסיונותיו הכושלים להגמל בחר לשוב אל המישור הפלילי ולחזור על עבירות שבגינן כבר הורשע בעבר, חזור ונשנה אין מקום לשקול איון מסוכנותו בדרך של שחרורו לחלופת המעצר המפורטת.