מדינת ישראל נ' גרוס

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 10.02.10 בשעה 14.42 או בסמוך, ברחוב לוי אשכול ק. אונו פינת מבואות סביון. נהג הנאשם ברכב כשהוא עושה שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת ויקי בן יצחק. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר היא רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומה של השוטרת, ביום האירוע, עצרה השוטרת בצומת שעה שהיא מבחינה בנאשם בנתיב השמאלי מתקדם בפקק, כשהוא אוחז מכשיר טלפון סולולרי. ביד ימין צמוד לאוזן ימין. הנאשם נעצר ברמזור אדום בהמשך פנה שמאלה תוך שהוא ממשיך לאחוז את הטלפון. השוטרת נסעה אחרי הנאשם. הנאשם פנה ימינה השוטרת סימנה לנאשם לעצור בצד ורשמה לו דו"ח.

תגובת הנאשם לאוזני השוטרת במעמד רישום הדו"ח הייתה: "לא דיברתי".

בבית המשפט טען הנאשם כי אכן היה במקום בעבודה בהסעות, לדבריו "כלי העבודה היחיד שלי היה המנקב שהתלמידים היו מקבלים כרטיסיות לכל השנה ורק איתו הם משלמים". הנאשם הגיע לצומת לפנות לסביון חזרה לתיכון מקיף. לטענתו הנאשם החזיק את המנקב הוא הבחין בניידת. "אני גירדתי עם המנקב את הלחי", בהמשך טען הנאשם כי הוא אינו יכול לאוחז את הטלפון לפנות עם האוטובוס "ההגה הגדול עם טלפון באוזן, אי אפשר לקחת סיבוב כזה בשום פנים ואופן".

הנאשם המשיך בנסיעה ורק לאחר כשש שבע כיכרות השוטרת עצרה אותו. השוטרת שאלה את הנאשם "למה אני עם הפלאפון כל הדרך, אמרתי לה שמה שהחזקתי זה המנקב." הנאשם הגיש תמונות של האוטובוס לפיו לטענתו לא ניתן לראות אותו שכן קיר נמצא מסביבו. הנאשם העריך את המרחק בינו לבין הניידת כ- 4 מכוניות לפניו הערכה של 50 מ'.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטרת היא אמת.

טענת ההגנה העיקרית של הנאשם, היא כי השוטרת נפלה לכלל טעות בזיהוי הדבר אותו אחז. לדברי הנאשם מדובר במנקב כרטיסיות ולא טלפון סולולרי. הנאשם בתגובתו לשוטרת בדו"ח טען לא דיברתי. לו אחז הנאשם אכן במנקב כרטיסיות, מדוע יאמר "לא דיברתי". צריך ויאמר אחזתי מנקב ולא טלפון. הנאשם נחקר האם יש דמיון בין מנקב לטלפון והנאשם השיב באופן שלילי (עמ' 4 שורה 7 לפרוטוקול). מעבר לכך מדובר בגרסה כבושה, שכן גרסה זו עלתה לראשונה בחקירה הנגדית של השוטרת. השוטרת השיבה על כך כי היא לא ראתה מנקב, כי אם טלפון ואף השיבה כי במידה והיה לה ספק לא הייתה רושמת לנאשם דו"ח. השוטרת כלל לא נחקרה על רישומה בתגובת הנהג ומכך ניתן להסיק כי הדברים שנאמרו לשוטרת במעמד רישום הדו"ח אמת הם. אין בדו"ח מילה אחת לגבי המנקב.

הנאשם טען כי לא ניתן לפנות עם האוטובוס שעה שהוא אוחז בטלפון. זוהי טענת הגנה. כמו כל טענה המועלת בבית המשפט היא טעונה הוכחה. הנאשם פתר עצמו באמירת הטענה, אך טענה זו לא הוכחה. לא ע"י עדים או חוו"ד. בנסיבות אלו משלא הוכחה הטענה אני מוצא לדחות אותה.

טענת הנאשם כי השוטרת לא יכולה הייתה לראותו. לא מצאתי לקבל טענה זו. ראשית, ניתן לראות מהתמונות שהוגשו לבית המשפט כי הקיר נמצא מאחורי הנאשם. השוטרת הייתה ממול לנאשם מצד ימין ולא הייתה שום הגבלה לראות את הנאשם. מדובר באוטובוס גדול שזכוכיות גדולות מקיפות את הנאשם. בנוסף השוטרת ראתה לדבריה את הנאשם מרחק שלושה מטרים שעה שפנה שמאלה. הנאשם טען כי השוטרת הייתה מרחק 50 מטר ממנו, מרחק 4 מכוניות. איני יכול לקבל טענה זו אורך מכונית ממוצעת אינו עולה כדי 12.5 מטר. המרחק בין המכוניות היה מצומצם שכן הן עמדו ברמזור. בנסיבות אלו ברור שהנאשם מפריז במרחק של השוטרת ממנו וזאת כדי להטיל דופי בעדות השוטרת. דבר שלא מצאתי לקבל.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטרת, לה אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כה' אייר תשע"ב , 17 מאי 2012, במעמד הצדדים