מדינת ישראל נ' בסן

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 3.10.10, הודעת תשלום קנס בגין סטייה שהפריעה לתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 11.6.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד סמ"ר זיגדון אוריאן, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשו תמונות שסומנו נ/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 3.10.10, בסמוך לשעה 09:10, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, בשדרות רוקח, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם רחוב שיטרית, נצפה על ידי עדת התביעה כאשר הוא סוטה, מהנתיב השלישי מימין, המיועד לנסיעה ישר, לנתיב השני מימין, המיועד לפניה ימינה, תוך שהוא מפריע לטור כלי הרכב שנסע אותה עת בנתיבים לפניה ימינה.

העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" אני טעיתי בדרך".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, הבחין כי יש עומס בנתיבים לפניה ימינה, אך כיוון שהבין כי טעה בדרך, אותת לפניה ימינה והשתלב בנתיב לימינו. לגרסתו, לא היווה סכנה לכלי רכב אחרים.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה מקום עמידתה, כיוון נסיעת הנאשם, מצב התנועה בנתיבי הנסיעה השונים. העדה שמרה על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד לעצירתו.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות האירוע. הנאשם הודה כי סטה מנתיב נסיעתו, לאחר שהבחין כי טעה בדרך וכי היה עומס תנועה בנתיבים לפניה ימינה. בנסיבות אלה, חזקה כי לא השתלב בנתיב הנסיעה בתחילתו, אלא בהמשכו, בעת שהוא עמוס בכלי רכב.

גרסת הנאשם לפיה, אף שסטה בסמוך לצומת, לנתיבים העמוסים לימינו, לא גרם הפרעה לתנועה, אינה סבירה בעיני. לא תיתכן מחלוקת כי על מנת לאפשר לרכב להשתלב בנתיב נסיעה, סמוך לצומת וכאשר יש עומס תנועה במקום, נגרמת הפרעה לכלי הרכב שבאותו נתיב נסיעה, הנדרשים להאט מהירות נסיעתם או לעצור כליל.

אני דוחה את טענת ההגנה לפיה ממקום עמידת העדה לא היה לה שדה ראיה גלוי לעבר כיוון הגעת רכב הנאשם.מעיון ב- נ/1, נתין לראות כי שדה הראיה פתוח ואינו מוגבל בדבר.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ב , 10 יולי 2012, במעמד הצדדים