מדינת ישראל נ' ביטון(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע, ביחד עם בנו הנאשם 2 בכתב האישום (להלן: "הבן"), עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1)(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977 ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 379 ו- 382(א) לאותו החוק.

2.בכתב האישום נטען כי ביום 15.1.12 בשעה 04:00 הגיע יניב ג'ורג'י (להלן: "המתלונן") שהינו שכנו של המשיב לביתם של המשיב והבן על מנת להתעמת עם הבן. בעוד המתלונן עומד בסמוך לדלת הכניסה לדירה, אחז בו המשיב, הפילו ארצה והחזיק בו כשהוא שרוע על הארץ, בעוד הבן דוקר אותו באמצעות סכין 3 פעמים ברגלו ופעם אחת בראשו. עוד נטען כי כתוצאה מהאלימות נגרמו למתלונן חתך בראשו ו- 3 חתכים בחלק העליון של ירכו השמאלית והוא פנה לקבלת טיפול בבית החולים.

3.לדברי ב"כ המשיב קיימים חולשה וכרסום בתשתית הראייתית הלכאורית, כפי שפירטה בטיעוניה ועל כן עתרה לבית המשפט להורות על שחרורו של המשיב.

4.ב"כ המאשימה פירט בפני בית משפט את כלל הראיות לכאורה הקיימות בתיק וטען כי די בהן להוכיח לכאורה את המיוחס למשיב בכתב האישום. עוד טען ב"כ המבקשת כי לנוכח מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב אף כעולה מעברו הפלילי, אין מקום להורות על שחרורו לכל חלופת מעצר.

הראיות לכאורה

5.עיון בתיק החקירה העלה כי דבר האירוע נודע בעקבות הגעתו של המתלונן לקבלת טיפול הרפואי בבית חולים "השרון" , בסמוך לאחר התרחשותו ולמקום הוזעקה המשטרה.

שוטר הסיור רס"ל דוד איתם, אשר הגיע לבית החולים ערך דו"ח פעולה ממנו עלה לכאורה כי פגש במתלונן ובאשתו אורטל (להלן: "האישה") שמסרה כי בעלה נדקר ע"י הבן שהינו שכנם. בתחקור שנערך למתלונן מסר, כי כשעה טרם הגיעו לבית החולים התקשר אליו הבן והתגלע ביניהם ויכוח על כך שהאישה מתערבת ביחסי הבן עם חברתו. המתלונן ציין כי לא זכור לו אם הבן ביקש ממנו להגיע אליו או שהגיע מטעמו ואולם כשהגיע לבית הבן המשיב "הדביק אותו לרצפה" בזמן שהבן דקר אותו. עוד ציין המתלונן כי זכור לו שהיו אנשים נוספים במקום ואולם לא היה זכור לו מי הם. כמו כן ציין המתלונן כי לאחר שעלה בידו להימלט מהדירה, חזר לביתו, נטל חרב וביקש גם הוא לדקור את הבן באמצעותה ואולם הלה נמלט מפניו. באותה העת פנה לקבלת טיפול רפואי בלוויית האישה. המתלונן ציין בנוסף כי הבחין בניידת משטרה ואולם לא עלה בדעתו להתלונן. בדו"ח הפעולה צוין גם כי שוטר אחר ששוחח עם המתלונן התרשם כי הינו נסער ועצבני ומעוניין בנקמה.

6.המתלונן חזר על גרסתו הראשונית בפני השוטר גם בהודעתו הראשונה מיום 15.1.12 בשעה 05:45. הוא פירט בנוסף כי כשהגיע לביתם המשיב קפץ עליו, הפיל אותו ארצה, והבן דקר אותו מספר פעמים ברגל ובראש עם סכין "גדולה, ענקית". כמו כן זכר כי גם האח דודי ביטון היה במקום.

לנוכח תיאור חלקו של המשיב באירוע והעובדה כי אחז לכאורה במתלונן בעוד הבן דוקר אותו הוכח לכאורה ביצוע בצוותא, כמיוחס לו בכתב האישום.

7.מהתעודה הרפואית המתעדת את בדיקת המתלונן בבית החולים עלה כי אכן נראה חתך בראשו וכן חתכים ברגלו ויש בכך כדי להוות לכאורה תמיכה לגרסתו.

ב"כ המשיב טענה כי לו היה ממש בתיאור המתלונן לרבות לגבי העובדה כי נדקר מסכין גדולה, אמור היה להיפצע באופן חמור יותר. טענה זו תתברר לאשורה במסגרת התיק העיקרי ובשלב זה ומאחר ונמצא תיעוד רפואי העולה לכאורה בקנה אחד עם גרסת המתלונן אין בה כדי לחתור תחת התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת.

8.אכן במהלך הודעה נוספת שנגבתה מהמתלונן ביום 16.1.12, טען כי שתה לשכרה, היה מטושטש ואינו זוכר מה ארע לאשורו ואף ציין כי לא עלה בידו לזהות את פניהם של האנשים שדקרו אותו.

ואולם גם בכך כשלעצמו אין בשלב זה כדי לחתור תחת הראיות לכאורה העולות מגרסתו בפני השוטר ומהודעתו הראשונית במשטרה. ולא כל שכן בעת שעלה מהן כי המתלונן תיאר בפרוטרוט את שארע ואף לא המעיט מחלקו באירוע וציין כי ביקש להשיב לבן כגמולו בכך שנטל גם הוא חרב ורדף אחריו.

9.תמיכה לכאורית נוספת לעדותו של המתלונן מצאתי בעדותה של האישה. היא תיארה את הרקע להתרחשות האירוע וציינה כי המתלונן הלך לביתו של הבן. לדבריה שמעה צעקות, את קולו של הבן הצעיר דוד וכן קולות נפץ ובסמוך לכך ראתה את המתלונן יוצא החוצה כשהוא מדמם מראשו. אמנם המתלונן לא תיאר בפניה את חלקו של המשיב אלא אך ציין כי נדקר ברגלו על ידי הבן. ואולם עלה לכאורה בנוסף כי ראתה גם את המשיב בורח מן הבית, מלבד הבן והאח הצעיר דוד.

ב"כ המשיב טענה בדבר חוסר סבירות גרסת האישה באשר טענה בפני שוטר הסיור דוד איתם, כי שמעה וראתה את הכל דרך חלון ביתה. בהקשר זה יצוין כי כמפורט לעיל עלה לכאורה מגרסת האישה כי שמעה וראתה דברים מסוימים ועל כן גם עניין זה יוברר לאשורו במסגרת ההליך העיקרי ולא יהא בכך כדי לחתור תחת התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת בשלב זה.

10.ב"כ המשיב טענה בנוסף כי התמונה המצטיירת מנסיבות האירוע, שהיה זה המתלונן אשר נקט באלימות כלפי המשיב והבן. ואולם לא נמצאה לכך תמיכה ראייתית לכאורית בשלב זה, מטעם המשיב, הבן או מי מטעמם. חברתו של הבן תיארה במשטרה כי הבן התקשר אליה לאחר האירוע וסיפר לה כי דקר את המתלונן ויש בכך כדי להוות לכאורה תמיכה לגרסת המתלונן. באשר לגרסת המשיב, מהאמור בהודעתו במשטרה עלה לכאורה כי ביקש להרחיק עצמו לחלוטין מכל קשר לאירוע ואף טען בכזב כי אינו מתגורר במקום ולא ביקר בו מזה 10 שנים וכן כי לא פגש כלל בבן או בבנו הצעיר דוד, בניגוד ליתר הראיות לכאורה ולגרסתו של דוד.

11.לאור סך כל האמור לעיל מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת כל המיוחס למשיב בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תשע"ב, 05/02/2012 במעמד הנוכחים.

דבורה עטר, שופטת

החלטה