מדינת ישראל נ' בוסקילה(עציר) ואח'

החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בעניינו של המשיב, לפיו מואשם הוא בעבירות קשירת קשר לפשע וסחר בסם מסוכן. עפ"י כתב האישום מכר המשיב לסוכן משטרתי סמוי, אשר הופנה אליו ע"י מעורב אחר בפרשה, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 50 ג', זאת בתמורה לסך של 22,500 ₪.

שלב הדיון המתנהל בפני נוגע לבחינת עניינו של המשיב, לאחר שלא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ולאחר שהונח תסקיר שירות מבחן על שולחני, עפ"י החלטת עמיתתי, כב' השופטת מ' ברנט, שנעתרה לבקשת ב"כ המשיב, והורתה על זימונו.

עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד, כי השירות לא התרשם במיוחד מאישיותו של המשיב, זאת על אף שבסופו של דבר, בא בהמלצה לשחררו, נוכח התרשמותו מהערבים המוצעים. אציין כי במהלך הדיון לפני הציגו עצמם הערבים המוצעים ואף אני התרשמתי, כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר היותם אנשים נורמטיביים, בעלי רצון כן לסייע למשיב, תוך שמבינים הם את משמעות החלופה והאחריות הכרוכה בכך.

דא עקא, שבאשר למשיב, התרשם שירות המבחן כי מקיים הוא קשרים שוליים בתחום הסמים, וכי על אף שמציג עצמו ותיפקודו באורח נורמטיבי ותקין, קיימים אצלו דפוסי חשיבה והתנהלות בעייתיים, תפקודו התעסוקתי אינו מסודר, ויש לו קושי להכיר בגורמים שהביאו להתדרדרותו ומציאת דרכים חלופיות להתמודדות נורמטיבית עם קשייו. לעניין זה התרשם השירות כי המשיב מתקשה להכיר בהשלכות ובמשמעות של המצב האמור על חייו, ועל כן גם במובן זה מתרשם השירות מסיכון להמשך בעייתיות במצבו.

עיון בגליון ההרשעות של המשיב מלמד, כי אין זה מפגשו הראשון עם רשויות החוק, וכי בעברו רשומות שתי הרשעות, אחת מהן נושאת שתי עבירות בתחום הסמים (אם כי המדובר בהרשעה ישנה).

כידוע, העבירה המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות איפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996. על רקע חזקת המסוכנות הקיימת בעבירות מסוג זה, נקבע בפסיקה כי ככלל אין מקום להורות על שחרורם של נאשמים בסחר בסמים לחלופת מעצר למעט במקרים חריגים ונדירים, זאת, בין היתר משקיים חשש לפיו גם במסגרת החלופה ימשיכו בפעילותם. הכלל הנוהג בעבירה של סחר בסמים הוא שככלל חלופת מעצר אינה מספקת להפגת המסוכנות הנשקפת ממי שנאשם בעבירה זו. בבסיס תפיסה זו מצויה פגיעתם הרעה של הסמים בחברה, העובדה שמאבק יעיל בסמים מחייב את גדיעת שרשרת הפצת הסם ובעיקר העובדה שהסחר בסמים יכול להתבצע גם כאשר הנאשם מצוי בחלופת מעצר, וגם כאשר חופש התנועה שלו הוגבל. שחרור לחלופת מעצר ייתכן אפוא במקרים אלה רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן. (בש"פ 8800/10 עלי אלטטלקה נ' מדינת ישראל (14.12.109), בש"פ 6463/09 איליה נ' מדינת ישראל (26.8.09) ועוד).

בחינת עניינו של המשיב מלמד כי עניינו אינו נמנה עם המקרים חריגים בהם ראוי לסטות מן הכלל הנ"ל. המדובר בכמות סם המוגדר כ"קשה" בהיקף משמעותי. גם עברו הפלילי אינו נקי ואף המלצתו של שירות המבחן אינה מלבבת. אמנם השירות ממליץ בסופו של יום כאמור לשחרר את המשיב, ואולם בחינת שחרור לחלופה יכול להיעשות רק לאחר שעבר המשיב את המשוכה הראשונה, היא האמון שניתן לתת בו עצמו. משוכה זו לא צלח המשיב לעבור עפ"י המפורט בחוות דעת שירות המבחן. לעניין זה ראוי אף להזכיר, כי בית המשפט אינו מחוייב להמלצת שירות המבחן המשמשת, מבלי שתשתמע המעטה חלילה בחשיבותה, כלי עזר סטטוטורי בלבד.

בהתחשב באמור, וכן בהיקף הגדול של הסם שסחר בו המשיב (פי 166 מהכמות הנחשבת כמות מסחרית עפ"י החוק), בעובדת היותו בעל עבר פלילי הכולל הרשעה גם בתחום הרלוונטי, ונוכח התרשמות שירות המבחן מאישיותו, דפוסי חשיבתו והתנהלותו, אינני מוצא כי ניתן בנסיבות אלה למנותו בין המקרים החריגים המצדיקים שחרורו של המשיב לחלופה, אף לא בתוספת איזוק אלקטרוני כמוצע ע"י בא כוחו.

נוכח האמור הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בענייננו.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ג, 26 יולי 2013, במעמד הצדדים.

יעקב שפסר, שופט