מדינת ישראל נ' אוחנה

פסק דין

לפנינו ערעור על גזר דינו מיום 18.4.13 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת שרון לארי-בבלי) שניתן בת.פ. 10521-06-11.

המשיב הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של ניסיון גניבה בידי עובד. על פי עובדות כתב האישום, ביום 19.10.08 הוביל המשיב ואבטח העברת סכום של כ-10 מיליון ₪, וזאת במסגרת עבודתו כמוביל ומאבטח בבנק מזרחי-טפחות. המשיב הבחין כי נותרה חבילה אחת בתיקים בהם הוּבל הכסף, שהכילה כ-100,000 ₪, והחליט לגנוב את החבילה. המשיב לקח את החבילה והניח אותה בתאו שבחדר המאבטחים. לאחר מכן נודע למשיב כי בבנק מחפשים אחר החבילה החסרה והוא החליט לנסות ולהחזיר את הכסף. ביום 22.10.08 הניח את החבילה ליד הכספת שהוצבה בסניף הבנק והסב את תשומת ליבה של פקידה במקום לקיומה של החבילה.

בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם, כי המאשימה תעתור להרשעה ולהטלת עונש מאסר בעבודות שירות, וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה לעונש. לאור זאת קבע בית משפט קמא כי המשיב ביצע עבירה של ניסיון גניבה בידי עובד, והורה על קבלת תסקיר בעניינו של המשיב. המלצתו של שירות המבחן הייתה על סיום ההליך בשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, בהתחשב בכך שמדובר במעידה חד פעמית ובכך שהמשיב בחר להחזיר את הכסף אותו ניסה לגנוב, ומאחר שבית המשפט סבר כי הפגיעה במשיב, אם יורשע, תהא בלתי מידתית אל מול העבירה שביצע, החליט בית משפט קמא לאמץ את עמדת שירות המבחן, הורה על סיום ההליך ללא הרשעה, והטיל על המשיב צו של"צ בהיקף של 180 שעות וכן צו מבחן למשך שנה.

לטענת המערערת, טעה בית משפט קמא משהחליט שלא להרשיע את המשיב בעבירה שביצע, ומשלא ייחס את החומרה הראויה והמתבקשת לעבירה שביצע המשיב. המערערת טוענת כי במקרה שלפנינו לא היה מקום לסטות מהכלל לפיו ביצוע עבירה גורר אחריו הרשעה, וכי המשיב אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך סטייה מכלל זה. המערערת טוענת עוד, כי הסיבה להחזרת הכסף מצידו של המשיב הייתה החשש שמא ייתפס ולא חרטה כנה. המערערת מוסיפה וטוענת, בהתייחס לחשש שהועלה מפני פיטוריו של המשיב מעבודתו כסוכן ביטוח כתוצאה מהרשעה בתיק זה, כי לא הובאה כל ראייה שכך אכן יקרה, וכי בכל מקרה המשיב לקח זאת בחשבון, שכן החל ללמוד לאחר ביצוע העבירה וחקירת המשטרה. המערערת הפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה. לאור האמור טוענת המערערת, כי יש להרשיע את המשיב ולגזור עליו עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

מנגד טוען ב"כ המשיב, כי יש להותיר את קביעתו של בית משפט קמא על כנה. ב"כ המשיב מציין כי המשיב נשוי, אב לתינוקת בת שנה, וכי הוא ניהל ומנהל אורח חיים נורמטיבי, שירת בצה"ל בתפקיד קרבי, והוא עובד כיום כסוכן ביטוח. עוד טוען ב"כ המשיב, כי המשיב יודע שעשה מעשה פסול, כי הוא מביע חרטה על כך ואף ניסה לתקן את הדבר ברגע הראשון שהתעשת. ב"כ המשיב מוסיף וטוען, לעניין נסיבותיו האישיות של המשיב, כי מדובר במעשה שנעשה על ידו על רקע משבר עמוק בחייו ומחלתה הקשה של אימו אשר נפטרה בסמוך מאוד למקרה; כי הוא הודה בהזדמנות הראשונה; וכי מדובר באדם שהעולם הפלילי וההליך הפלילי זרים לו. ב"כ המשיב טוען עוד, כי המשיב עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לסטייה מהכלל ולסיום הליך ב"אי הרשעה", וכי סיום ההליך דנן בהרשעה יוביל, מבחינתו של המשיב, לשלילת רישיון סוכן הביטוח שלו ואף לפיטוריו ממקום עבודתו כמפקח בחברת ביטוח. ב"כ המשיב הפנה אף הוא לפסיקה התומכת בעמדתו.

לאחר שעיינו בחומר המונח לפנינו ונתנו דעתנו לטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה שיש מקום להתערב, חלקית, בקביעתו של בית משפט קמא. אנו סבורים כי בנסיבות העניין ולנוכח חומרתה של העבירה, לא ניתן להימנע מהרשעתו של המשיב. נדגיש, כי מדובר בניסיון גניבה של סכום כסף גדול בידי מי שאמון היה על שמירתו ואבטחתו של הכסף. אין להקל בכך ראש. בעניין נסיבות השבת הכסף בידי המשיב יצוין, שעל פי האמור בכתב האישום המתוקן בו הודה המשיב, הכסף לא הושב על ידי המשיב משום שהתחרט על המעשה שעשה. השבת הכסף על ידי המשיב נעשתה רק לאחר שנודע לו כי בבנק מחפשים אחר החבילה החסרה. לנוכח כל האמור הגענו לכלל מסקנה, כי המקרה שלפנינו איננו מצדיק סטייה מהכלל לפיו ביצוע עבירה גורר בעקבותיו גם הרשעה, ועל כן יש להרשיע את המשיב. אנו סבורים, שגם אם נזקוף לזכותו של המשיב את נסיבותיו האישיות, הרי שבמקרה הנדון, לנוכח מהות המעשה שעשה המשיב - סיום ההליך "ללא הרשעה" אינו מבטא נכונה את חומרתו ואין הוא הולם אותו בצורה הנדרשת. עם זאת, תוך לקיחה בחשבון של נסיבותיו האישיות של המשיב כפי שפורטו על ידי בא כוחו ועל ידו, לא מצאנו מקום להתערב בעונש שגזר בית משפט קמא על המשיב ואנו מחליטים להותירו על כנו.

כפי שציינו, ב"כ המשיב טען שאם המשיב יורשע הדבר יוביל לשלילת רישיונו כסוכן ביטוח, ולהפסקת עבודתו. מהמסמכים שהובאו בפנינו לא שוכנענו שאלו אכן פני הדברים. כך או כך, ההחלטה בעניין מסורה לגורמים הרלבנטיים, ואנו לא נביע עמדה בעניין זה, לכאן או לכאן.

סוף דבר. החלטתו של בית משפט קמא מיום 18.4.13 לפיה אין להרשיע את המשיב – מבוטלת. אנו מרשיעים את המשיב בעבירה של ניסיון גניבה בידי עובד על פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המשיב. העונש שגזר בית משפט קמא על המשיב יוותר על כנו.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ולשירות המבחן.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

אריה רומנוב, שופט

רבקה פרידמן-פלדמן, שופטת

ראובן שמיע, שופט