מדינת ישראל נ' אוחיון(עציר)

נוכחים:

בשם המבקשת: עו"ד אביטל בן סימון גולן

בשם המשיב: עו"ד שלמה אלכביר

המשיב בעצמו באמצעות השב"ס

החלטה

רקע:

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 9.6.12 בחיפוש שנערך בביתו של המשיב, נמצא המשיב מחזיק בסמים מסוכנים מסוג חשיש שלא לצריכה עצמית במשקל של 227.74 גרם נטו.

בעקבות האמור, הוגש מטעמה של המבקשת כנגד המשיב כתב האישום. בצידו של זה, הוגשה מטעמה של המבקשת הבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, וזאת על פי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) ,התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

טענות הצדדים :

על פי הנטען בבקשה, בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב ובין אלה: דוחות שוטרים, מוצגים, הודאת המשיב, חוו"ד מומחה ועוד.

לטענת המבקשת, מאחר והמדובר בעבירות סמים ובכמויות כאמור בכתב האישום, קיימת חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש ממשי כי המשיב יסכן בטחון הציבור, וזאת אף בשים לב לעברו הפלילי של המשיב אשר כולל 18 הרשעות בעבירות שונות לרבות סמים, בריחה ממשמורת חוקית, התחזות לאחר, קבלת דבר במרמה, הפרת הוראה חוקית, עבירות רכוש, זיוף, הדחה בחקירה ועוד. בגין הרשעותיו האמורות, כך נטען, ריצה המשיב מאסרים לתקופות שונות שלא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירה חמורה נוספת של החזקת סמים מסוכנים של לצריכה עצמית.

בנסיבות אלה, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בדיון שהתקיים בפניי בבקשה, חזרה ב"כ המבקשת על האמור בבקשה וציינה כי המשיב החזיק בסמים מסוכנים מסוג חשיש בכמות הנטענת בכתב האישום, כאשר המשיב הודה בהחזקת הסמים ומסר שהמדובר הוא בסם לצריכה עצמית.

לדידה של ב"כ המבקשת להודאתו של המשיב כאמור לעיל, לא נדרש דבר מה נוסף ו/או חיזוק על פי דיני הראיות וזאת לנוכח העובדה כי הגרסה אותה מסר המשיב אינה מתקבלת על הדעת, זאת בשים לב לכות הסם שנתפסה, לעלויות הסם, ולנתוני המשיב המתקיים מקצבה המשולמת לו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

ב"כ המבקשת הפנתה בטיעוניה לעברו הפלילי של המשיב ולתקופות המאסר אותן ריצה, ועתרה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

סנגורו של המשיב טען בפני כי כבר בדיון שנערך בבקשת המשטרה להארכת מעצרו של המשיב לצורכי חקירה, חקר את נציג המשטרה לעניין חוקיות צו החיפוש ובית המשפט בהחלטתו באותה בקשה קבע כי אין זה המקום לדון בעניין זה. לטענת הסנגור עתה הגיעה העת לדון בטענתו לאי חוקיות החיפוש שנערך.

בהקשר זה הסנגור הפנה לדו"ח פעולה המתעד את החיפוש שנערך, ממנו עולה כי החיפוש ערך שלא על פי צו חיפוש. לטענת הסנגור בנסיבות אלו היה צריך לבקש את הסכמת בעל המקום דבר שלא נעשה במקרה זה. הסנגור הוסיף כי בחיפוש השתתפו 4 שוטרים, כאשר רק אחד מתוכם ערך מזכר.

מדו"ח הפעולה עולה כי המשיב ישב בחנות סמוכה לבלוק שבו הוא מתגורר. בעת שישב שם, הגיעו אליו שוטרים, הזדהו בפניו וציינו שבכוונתם לבצע חיפוש. השוטרים רשמו כי המשיב הסכים לביצוע החיפוש בעוד, שלטענת הסנגור, השוטרים לא הסבירו למשיב על זכותו להתנגד לעריכת החיפוש. במהלך החיפוש שנערך בביתו של המשיב, תפסו השוטרים בכיס מכנסיו של המשיב מפתחות. לטענת הסנגור השוטרים בעת שהכניסו ידיהם לכיסו מכנסיו של המשיב פעלו בכוח מבלי שהיה מצוי ברשותם צו חיפוש.

לטענת הסנגור אותם מפתחות אשר נמצאו בכיסו של המשיב לא היו מפתחות ביתו של המשיב אלא מפתחות של דירה סמוכה. חרף עובדה זו ביצעו השוטרים את החיפוש בדירה הסמוכה ללא צו חיפוש ומבלי שהתקבלה הסכמה מצד הבעלים של אותה דירה. המשיב בעת שנשאל למי שייכת הדירה השיב שהדירה היא בבעלות אחיו.