מדינת ישראל נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

החלטה

לצערי לפני החלטה לפסילתי מדיון בתיק, החלטה שאין מנוס מדחייתה, וכדי להבין את החלטתי אסביר בקצרה את הרקע.

כנגד הנאשמת הוגשו שמונה תיקים הקשורים לשאלת אחריותה של הנאשמת לחגירת נוסעים על כסאות גלגלים העולים לאוטובוס. בשבעה תיקים מאותם שמונה, הטענה הייתה כנגד חגירת הנוסע בלבד. בתיק השמיני (זה שלפנינו) הועלו עוד טענות כנגד התנהגות הנהג וממילא היו בתיק אישומים נוספים כנגד הנאשמת וכנגד הנהג. הנאשמת לא הכחישה בשום שלב כי הנהגים לא חגרו את הנוסעים, אולם טענה שאין חובתה לעשות כן. אשר לכן, היות ובתיק שלפנינו היו אישומים נוספים, הופרד זה מהתיקים האחרים.

בקבוצה האחרת של התיקים שבהם הועלתה הטענה של אי חגירה בלבד, הורשעה המשיבה, ונשאר תיק זה לבדו.

כשהגיע מועד ההוכחות בתיק זה, הודיעה לי המאשימה בתחילת הדיון כי משיקוליה היא, חוזרת היא מכל האישומים האחרים מלבד על האישום הקשור באי חגירת הנכה. אשר לכן, היות ולא סברתי שיש מחלוקת עובדתית, אמרתי לצדדים כי אין טעם להמשיך בהליך שכן כבר ניתנה החלטתי בעניין חובת הנהג לחגור את הנוסע הנכה והמשיבה איננה כופרת בעובדה שהנהג לא חגר את הנוסע.

אולם ב"כ הנאשמת התנגדה לכך מנימוקים שלא היו לי לגמרי ברורים כשהיא מבקשת שהתובע ימחק מכתב האישום עובדות שאינן רלוונטיות. זאת תוך כדי כך שהיא איננה כופרת בטענה העובדתית שהנכה לא נחגר על ידי הנהג, וכאשר התנהגותה איננה ברורה לי לגמרי. השניים החלו להתעמת ושוב לא הצלחתי להבין לגמרי את עמדת הסנגורית.

מכיוון שהעד שהוא נכה על כיסא גלגלים ומלוותו הגיעו, החלטתי לשמוע אותם כדי שלא ימתינו בעוד הצדדים מתווכחים. אלו העידו ולא נחקרו כלל על החגירה ובשום שלב לא נסתרה טענת הנכה כי לא נחגר כיאות. אחריהם העידו עדי ההגנה והתיק הסתיים.

הדיון לצערי התנהל בהרמת קול מצד הסנגורית, ובאופן לא מכובד, כשהיא מבקשת שוב ושוב להוסיף פרטים בפרוטוקול, וכשבית המשפט דוחה את בקשתה מתפרצת שוב ושוב. אודה שלא הצלחתי להבין לאורך כל הדיון את פשר התנהגות הסניגורית.

הדיון הסתיים והנאשמת הורשעה רק בעניין זה של חגירת הנכה והדיון נדחה למתן גזר דין.

רק למחרת הוגשה לי לפתע בקשת פסילה יחד עם בקשה לתיקון פרוטוקול. לטענת ההגנה, בית המשפט הביע את דעתו במהלך הדיון כי ירשיע את הנאשמת ולכן דעתו 'נעולה'.

צר לי על טענה זו של ההגנה ואציין כי רק מהסיבה שהטענה לא הועלתה בו במקום, מן הראוי לדחותה על פי הפסיקה.

לגופו של עניין, אינני זוכר את המשפטים הספציפיים ולכן אין מקום לתקן את הפרוטוקול בנוסח המבוקש. אולם זכור לי גם זכור כי אמרתי עוד בתחילת הדיון לצדדים, וגם במהלכו, כי אם השאלה היחידה היא השאלה המשפטית של אחריות הנהג לחגירת הנוסע, הרי שאלה זו הוכרעה כבר בתיקים האחרים ואין טעם לנהלה מחדש אם אין עובדות שונות. אכן אמרתי זאת אך אינני רואה בכך עילה לפסילה. אם ב"כ המדינה חוזר בו מכל ההאשמות מלבד עובדה שהנאשמת מודה בה, יכול בית המשפט לומר מה שאמרתי לצדדים.

אוסיף כי בא כוח המדינה התנגד נחרצות לבקשה לפסילת שופט. לטענתו, ההגנה הגיעה מתוך מטרה 'לעורר מהומה' וכי מראש הייתה כוונה להגיש בקשת פסילה. באשר לבקשת תיקון הפרוטוקול והוסיף כי אם יתוקן הפרוטוקול, הוא מבקש שיתוקן כך שישקף את התפרצויות הסנגורית וצעקותיה במהלך הדיון.

אינני יודע אם אכן ההגנה הגיעה מראש עם עמדה כפי שטוען ב"כ המדינה, אולם התנהגות ההגנה לא הייתה במקומה ולא אוסיף בכך.

סוף דבר, בקשת הפסילה נדחית.

במידה וההגנה רוצה להגיש ערעור על החלטת הפסילה עליה לעשות זאת על פי מצוות המחוקק תוך חמישה ימים ולהודיעני על הגשת הערעור. אם לא תודיעני זאת ההגנה, יינתן גזר הדין בתיק.

המזכירות תחזיר לי התיק עם קבלת הודעת ההגנה ולא יאוחר מיום 28.7.2013

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.