מדינת ישראל נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

גזר דין

השאלה והתשובה בקליפת אגוז

מהו העונש הראוי במקרה בו חברת תחבורה ציבורית גדולה במדינת ישראל לא מספקת שירות בסיסי של עיגון כיסא הגלגלים במתקן המיועד לכך באוטובוס ומתנערת מאחריותה המשפטית?

והתשובה היא כי אין מנוס מעונש הולם ומתאים כדי למנוע תופעות כאלו בעתיד.

אציין כי הנאשמת טענה בפני כי נהגיה עושים כל שביכולתם לטובת הנוסעים אולם כל זאת מיוזמתה וללא אחריות משפטית, אך כאמור טענה זו נדחתה. במקרה שלפנינו, היות ומדובר במקרה ראשוני שבו הנהגים ייתכן ולא היו ערים לחובתם, לא מצאתי מקום למצות את הדין עם הנאשמת. אשר על כן ניתן להסתפק בקנס נמוך של 10,000 ₪ לכל מקרה, ופיצויים למתלוננים של 1,000 ₪ לכל מקרה. אולם, אם התופעה תחזור על עצמה לא יהיה מנוס מהטלת עונשים חמורים יותר.

ומכאן לפרטים.

העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין

כנגד הנאשמת שלפנינו אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "הנאשמת, אגד") הוגשו שבעה כתבי אישום כאשר בכל כתבי האישום לא נעגן כסא הגלגלים של הנכים שעלו לאוטובוס (בזמנים שונים) כראוי במתקן המיועד לכך באוטובוס. כל התיקים אוחדו ונידונו יחד.

בכתב האישום הואשמו הנאשמת ונהגיה בעבירות שונות על פקודת התעבורה ותקנותיה. בקצרה, המאשימה טענה לפניי כי על הנהג מוטלת האחריות לאבטח את כסא הגלגלים ולקושרו לנקודת העגינה באוטובוס. ואילו הנאשמת בתגובה טענה מאחר שחובה זו אינה מעוגנת בחוק או בתקנות הרי שהיא אינה חייבת לחגור את כסא הגלגלים וכי המאשימה מטילה עליה חובה ללא כל בסיס חוקי לכך.

בהכרעת דין מפורטת שניתנה על ידי ביום 10.10.2012 (תת"ח 2269-09-11 מדינת ישראל נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, 10.10.2012)), הרשעתי את הנאשמת - אגד בעבירה על תקנה 399(א) לתקנות התעבורה וזכיתי את הנהגים. שם ציינתי בהרחבה כי נהג האוטובוס, והוא לבדו, אחראי לכך שנוסע על כסא גלגלים יהיה מעוגן כדבעי והוא אחראי לכך שאותו נוסע ייסע בבטיחות ובדרך סבירה. וזאת, כל עוד אין אחר שעוזר לנכה לעשות כן.

והשאלה שנשארה לפנינו היא עניין העונש ההולם.

העונש הראוי לטענות הצדדים בקצרה

נציג המאשימה בטיעוניו לעונש שהוגש לבית המשפט ביום 18.04.2013 ציין כי עסקינן במקרה חמור שבו המאשימה לא טרחה ולא דאגה לספק שירות סביר על מנת לאפשר לנוסע המרותק לכיסא גלגלים לנסוע "בבטיחות ובדרך סבירה", זאת בניגוד להוראת חוק מפורשת.

לטענתו, התנהגותה והתנהלותה של הנאשמת עד כה מעידה כאלף עדים כי היא אינה נוטלת אחריות על מעשיה החמורים. לפיכך, מבקש להטיל על הנאשמת קנס גבוה שבוודאי לא יפחת מהמקובל במקרים מעין אלו. ב"כ המאשימה ציין כי אין מדובר במחדל או ברשלנות אלא במעשה שנעשה מתוך ידיעה כי הדבר איננו מאפשר לציבור הנכים, נסיעה תקינה באוטובוס ציבורי.

ההגנה מציינת בסיכומיה כי ככלל מסכימה היא עם קביעתו של מותב זה שקבע בהכרעת הדין, כי יש לדאוג לשילוב הנכים בחברה הישראלית וכי יש לאפשר להם תנועה כאחד האדם. יתירה מזאת, היא עושה ככל שלאל ידה כדי שהנוסע בכיסא גלגלים יוכל לממש את זכותו לנסוע בתחבורה ציבורית. אלא שלגישתה משלא הועברו מעולם תקנות או הבהרות חד משמעיות אודות אופן הפעולה בעת שעולה נכה לאוטובוס, לא יכלה לדעת מה בדיוק עליה לעשות. אשר על כן על הענישה אם בכלל להיות סמלית.

מתחם העונש ההולם במקרים מעין אלו

לפי סעיף 40ג. לחוק העונשין, על בית המשפט לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה עבירה, המתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. נתחיל לראשונה במדיניות הענישה הנהוגה, ונתאר כמה מקרים.

ת"ת (ירושלים) 9485/03 מדינת ישראל נ' זבולון ואח'. לאחר שביהמ"ש הרשיע את שני הנאשמים באי הפעלת שירות לפי רישיון, עבירה בניגוד לתקנה 385 לתקנות התעבורה. השית על כל אחד מהמעורבים קנס בסך 50,000 ₪.

תח"ת (ירושלים) 142/06 מדינת ישראל נ' אגד אגודה שיתופית (פורסם במאגרים המשפטיים, 24.11.2006). בית משפט הרשיע את הנאשמת בעבירה של אי עמידה בתנאי הרישיון ואי הפעלת שירות סדיר והשית על הנאשמת קנס כספי בסך 20,000 ₪, והתחייבות בסך 50,000 ₪.

ת"ת (ירושלים) 124/07 מדינת ישראל נ' סופרבוס בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 15.02.2008) לאחר שבית משפט הרשיע את הנאשמת בעבירה של אי עמידה בתנאי הרישיון, אי הפעלת שירות סדיר, התנהגות בלתי נאותה לנוסע והסעת נוסעים שלא בביטחון ובנוחות. גזר על הנאשמת קנס בסך 50,000 ₪.