מדינת ישראל נ' אבו חמאד(עציר)

החלטה

בפני בקשת המבקש לבחינת חלופת מעצר המוצעת על ידו לצורך שחרורו לאותה חלופה.

המשיב עומד לדין בגין עבירות של העלבת עובד ציבור, איומים, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, בניגוד לסעיפים 288, 192, 275, 274(1) ו-380, הכול לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, בתאריך 12.6.11 בשעה 16:55 או בסמוך, התקשר המשיב לטלפון נייד של השוטרת זיוה פרץ (להלן: "זיוה") ובשיחה עימה גידף שוטר אחר. באותו מעמד אף איים המשיב על זיוה בכך שאמר לה כי "יזיין את איציק ואת כל השוטרים" אם יטרידו את אשתו ובנו. כשהציעה זיוה למשיב להימנע מכך ולהגיע לתחנת המשטרה כדי למסור גרסתו, שב המשיב ואיים עליה בכך שאמר "מי שיגיע אלי עוד פעם אחת את עוד תראי מה יהיה למשטרה", והוסיף כי הוא יודע כיצד להגיע לכל השוטרים ועורך תצפיות על עבודת המשטרה. בעקבות האמור הוצא ביום 14.6.11 צו מעצר כנגד המשיב ע"י בית המשפט. המשיב הוכרז כדרוש לחקירה.

עוד על פי כתב האישום, בתאריך 21.6.11 בשעה 20:40 או בסמוך, במהלך סיור רגלי ברחוב נורדאו בחיפה, הבחינה זיוה במשיב מסתתר מאחורי רכב. זיוה הורתה למשיב "עצור משטרה". המשיב נמלט מפניה. בשלב זה החל אלכסנדר וטרונין (להלן: "אלכסנדר"), שהיה בעת האירוע שוטר מתנדב ועטה אפוד משטרתי, לרדוף אחר המשיב, על מנת לעזור לזיוה במילוי תפקידה. אלכסנדר הדביק את המשיב, אחז בצווארו עם ידו השמאלית בניסיון לעצרו, אך המשיב התנגד ונשך את האמה השמאלית של אלכסנדר בחוזקה. אלכסנדר הכה במצחו של המשיב באמצעות פנס משטרתי שהחזיק בידו, אך המשיב התמיד באחיזת אמתו של אלכסנדר באמצעות שיניו, והרפה כאשר הגיעו למקום שוטרים נוספים. כתוצאה מן האמור נפצע אלכסנדר, הטלפון הנייד שברשותו ניזוק ומשקפיו נשברו.

בעקבות הדיון בבקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים כנגדו, נקבע ביום 05.07.11 (על פי החלטתו של כב' השופט ערן קוטון) כדלקמן:

"קשה לראות בטענות העובדתיות שהועלו במהלך הדיון כטענות שיש בכוחן לכרסם כרסום של ממש בתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת בחזקת המבקשת. לו ביקש המשיב לסתור את הראיות העומדות לחובתו, מטבע הדברים היה עליו למסור את גרסתו המפורטת ביחס לאירועים. אין לקבל בשלב זה טענה הנטענת בעלמא לפיה למשיב אין אמון באנשי החקירות. כאן המקום לציין כי המשיב בהודעותיו אף לא ציין בעצמו כי אינו מעוניין למסור את גרסתו בשל חוסר אמון באנשי המשטרה", וכי "...קמה בעניינו של המשיב אף עילת מעצר ... לחובת המשיב הרשעות קודמות רבות, לרבות בעבירות אלימות, בגינן ריצה אף עונשי מאסר. כן תלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי. המשיב נדון בגדרי ת"פ 5205-07-08 בבית משפט השלום בחיפה ל-26 חודשי מאסר בפועל וכן למאסרים על תנאי, גם בגין עבירות אלימות מסוג פשע ומסוג עוון. ערעור שהוגש על גזר הדין נדחה על פי גיליון הרישום הפלילי, אך עותק פסק הדין שניתן בערעור לא צורף לתיק החקירה. בהינתן כלל הנתונים, נראה כי התנהלות המשיב מסוכנת לציבור ואין במשיב רתיעה או יראה מגורמי האכיפה".

למרות האמור לעיל, וכמצוות הדין, בית המשפט בחן את אפשרות שחרורו של המבקש (המשיב בהחלטה מיום 05.07.11) לחלופת מעצר, ובחן את החלופה הספציפית שהוצעה על ידו. אז המבקש הציע כי בת זוגו החיה עמו בחיפה תפקח עליו. כב' השופט ערן קוטון פסל חלופה זו בקובעו, כי אומנם זו התחייבה לפקח ולרסן את התנהלותו של המבקש, אלא שבית המשפט התרשם שלא יהיה בכוחה לעשות זאת. בית המשפט מנה עוד מספר סיבות מדוע לא לאשר את החלופה שהוצעה אז בקובעו כדלקמן: "יתירה מזאת, בעבר הלא רחוק הורשע המשיב בתקיפתה של בת זוגו ובגרימת חבלה של ממש. לאחר הדיון הודיעה המבקשת כי לחובת בת הזוג רשומה הרשעה אותה נמנעה בת הזוג מלציין בבית המשפט באומרה כי מעולם לא נחקרה. לכל אלה יש להוסיף, כי גם אם תתקבלנה טענות ההגנה שהועלו ע"י ב"כ המשיב בדיון, או למצער חלקן, הורתו של האירוע השני היא בבריחת המשיב ומנוסתו. אלמלא היה המשיב נמלט מזיוה ומשני המתנדבים האחרים כלל לא היה מגיע להתנגשות האלימה עם אלכסנדר. מנוסה זו עת נחזה המשיב ע"י זיוה ונקרא לעצור, מעלה אף חשש להתחמקות מהליכי שפיטה. הרי זיוה ביקשה לעוצרו בגין האירוע הראשון אשר לטענת בא כוחו כלל לא התרחש. אם היה המשיב חובר לזיוה ומוסר גרסתו כפי שראוי היה, ספק אם היה נדרש מעצרו. אך לכאורה, המשיב בחר תחילה שלא להתייצב לחקירה בגין עבירות איומים והעלבה, בהמשך בחר להימלט מאנשי משטרה עת נקרא לעצור, ומשהשיגה אותו ידו של אלכסנדר בחר להתעמת עימו באופן אלים. בנסיבות אלה, חלופת מעצר בעניינו של המשיב מחייבת הצבת גבולות ברורים, מחייבת ריסון, פיקוח ובקרה יעילים ומיטביים. חלופה שכזו לא הוצגה בפני".

ביום 13.07.11 נבחנה על ידי בית המשפט (כב' השופט ערן קוטון) חלופה נוספת שהוצעה על ידי המבקש. הפעם, המבקש הציע כי אשתו, הגב' דלאל אבו חמאד (להלן: "דלאל"), שהתגוררה אז בבאקה אלגרבייה, תשמש כמפקחת עליו. לאחר שמיעת המפקחת בית המשפט קבע כדלקמן:

"עסקינן ברעייתו של המשיב, הגרה בבקה אל גרביה ולשניים 3 ילדים משותפים. הוברר כי בעשור האחרון חי המשיב בחיפה בעוד שאר בני המשפחה חיים בבקה אל גרביה. רעייתו של המשיב נכונה היתה לעזוב את מקום מגוריה ולעבור לגור בחיפה בבית המשיב לצורך פיקוח והשגחה על המשיב בתנאי חלופת מעצר. שמעתי את דברי רעייתו של המשיב והתרשמתי ממנה באופן בלתי אמצעי. סבור אני, כי גישתה ראויה להערכה, אך נוכח כל האמור בהחלטתי מיום 5.7.11 ובהתאם לקביעה כי חלופת מעצר בעניינו של המשיב מחייבת הצבת גבולות ברורים, ריסון, פיקוח ובקרה יעילים ומיטביים, איני סבור כי יהיה בכוחה של רעייתו של המשיב להשגיח כראוי על המשיב בתנאי חלופת מעצר. רעייתו של המשיב נמצאת אומנם בקשר עמו לדבריה , אולם בה בעת פוגשת בו פעם במספר חודשים ואיני משוכנע כלל ועיקר אם היא מודעת באופן מלא לכלל הנסיבות האופפות אותו בשנים

האחרונות. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב".

כיום, המבקש שב והציע את אשתו דלאל כמפקחת נוספת ולא עיקרית, שתפקידה לעזור במלאכת הפיקוח על המבקש, כאשר הפיקוח העיקרי יבוצע על ידי שכנו של המבקש, מר דניאל קצ'ייב. בא כוח המבקש ביקש לחזק את החלופה גם על ידי התקנת איזוק אלקטרוני.

עינינו הרואות, כי הגב' דלאל נפסלה על ידי כב' השופט קוטון מלשמש כמשמורנית משלא שוכנע כי יהיה בכוחה להשגיח כראוי עליו בתנאי חלופת מעצר ומשלא שוכנע כלל ועיקר אם הגב' דלאל מודעת באופן מלא לכלל הנסיבות האופפות את המבקש בשנים האחרונות.

באשר למר דניאל קצ'ייב, הרי ברור שאין באפשרותו כמשמורן יחיד, לפקח על המבקש במשך 24 שעות ביממה.

על כן, אין בידי לקבל את החלופה שהוצגה בפניי.

הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום ט"ו אב תשע"א, 15/08/2011 במעמד הנוכחים.

נסרין עדוי, שופטת