מדינת ישראל נ' אבו חמאד(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:"החוק"). מדובר בהליכים שנפתחו כנגד המשיב בת.פ. 18584-02-11 בהגשת כתב אישום בו מיוחס למשיב אישום של קבלת נכסים שהושגו בפשע, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. מדובר באירוע מיום 25.1.11, במהלכו נשדדה גב' ילידת 1945. במהלך השוד, נגנב תיקה ובין החפצים שהיו בתיק, היו ארבעה שוברי קניה בסך 50 ₪ כל אחד. נטען בכתב האישום כי ביום 27.1.11 קיבל המשיב לידיו את השוברים הנ"ל ומסרם לגב' אמאל מרעי, אשר ביקשה לעשות בהם שימוש לרכישת מוצרים, וזאת ביום 27.1.11, ואז נעצרה. נטען בכתב האישום כי במועד קבלת השוברים לידיו, ידע המשיב כי אלו התקבלו לאחר שנגנבו בפשע.

כן נטען כי במהלך חקירת האירועים, התקשר המשיב לגב' אמאל מרעי, אשר ביקשה לעשות שימוש בשוברים לרכישת מוצרים ולבעלה, וביקש מהם שימנעו ממסירת שמו או מידע בנוגע לאירועים למשטרה, והכל כדי לחבל בחקירה ולהכשיל הליך שיפוטי.

2.בדיון שהתקיים בפני בבקשה, הסכימו הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה בעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט, אם כי ב"כ המשיב טען לעוצמת הראיות וטען כי קיימות ראיות לענין זה רק במובן הטכני של המילה. ב"כ המשיב טען כי אין ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירה העיקרית של קבלת נכסים שהושגו בפשע.

3.לאחר שבדקתי טענות הצדדים בפני ובדקתי תיק החקירה לעומקו, מצאתי כי בנסיבות הענין קיימות ראיות לכאורה בנוגע לשלוש העבירות נשוא כתב האישום.

ראיות אלה נלמדות מהודעת המתלוננת, הודעות גב' אמאל מרעי ובעלה וכן מהודעת המשיב עצמו מיום 2.2.11, בה מודה המשיב כי היה מודע לכוונתו של האחר, ממנו קיבל השוברים לחטוף תיק מאישה, וכי אותו אחר זמם לעשות כן עוד בפגישתם בסניף הדואר.

כמו כן, בהודעה זאת מודה המשיב כי האחר אמר לו שהשוברים אותם הוא נותן לו הושגו על ידו לאחר שעשה "מכה קטנה", דבר שחיזק ידיעתו כי אותו אחר ביצע את שזמם לבצע.

אציין כי המשיב בסוף עדותו מיום 2.2.11, שסומנה במספר 12 בתיק החקירה, מסביר שוב המשיב מהו המושג מכה קטנה ומודה כי כששמע ביטוי זה, קישר בין כוונת האחר עליה למד בפגישתם בסניף הדואר לבצע פשע ובין העובדה כי בידי אותו אחר היו השוברים שנמסרו לשימושו.

האמור לעיל, די בו כדי לשכנעני כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בכל האישומים נשוא כתב האישום.

4.עוד יש לדון בטענה כי במקרה דנן אין עילת מעצר, משום שמדובר בעבירת רכוש ומשום שהמבקשת עצמה טוענת כי עילת המעצר הינה רק החשש ששחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר.

לטעמי, בנסיבות המקרה דנן, כן קיימת עילת מעצר. החשש מפני שיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים נלמד מטיב העבירות שביצוען מיוחס למשיב ואשר ב"כ המשיב מודה כי לגביהן קיימות ראיות לכאורה.

אני סבורה כי קיים חשש ממשי גם לאור היכרותו העמוקה של המשיב עם עדי התביעה המרכזיים והעובדה כי זה לא היסס מלאיים ולהפעיל לחץ על עדים אלה, בעודו נתון בחקירה ובעודם נתונים בחקירה, והכל כדי לשנות גרסתם.

איני סבורה כי לא קיים כלל חשש שהמשיב, לו ישוחרר ללא כל תנאי, לא יבקש לחזור ולעשות כן כאשר הוא מודע לעובדה כי עתיד להתנהל הליך שיפוטי בעניינו, במהלכו עתידים אותם עדים להעיד.

5.עוד קיימת מסוכנות הנלמדת מנסיבותיו האישיות של המשיב.

מדובר במשיב אשר לחובתו הרשעות רבות, חלק מהן בעבירות רכוש, לרבות החזקת רכוש החשוד כגנוב וכן עבירות של התפרצות, החזקת סכין ותקיפה. כמו כן, מדובר במשיב אשר נגזר עליו עונש מאסר על תנאי שהוא בר הפעלה בגין ביצוע כל עבירת רכוש ואלימות.

אין לשכוח גם כי מדובר במשיב שבא כוחו מודה כי קיימות ראיות לכאורה, לפיהן לא היסס לבקש לחבל בחקירה המתנהלת נגדו, בדרך של הטרדת עדים והדחה.

למרות זאת, למרות שהמדובר במשיב בעל נסיבות אישיות כמתואר לעיל, המשיב לא נרתע מלהיות מעורב באירועים שלו עצמו היה ספק בתקינותם וכן לא נרתע לבקש מעדים להעיד באופן שאינו תואם את המציאות משום חששו להיות מעורב בהליכים פליליים.

לטעמי, בנסיבות אלה, מדובר במשיב אשר קיימות בו מסוכנות ספציפית, שדי בה כדי לשכנעני כי מתקיימת בנסיבות הענין עילת מעצר. זאת למרות שהמשיב מואשם כעת בביצוע עבירת רכוש, בהיקף לא גדול. לטעמי, אין מקום בנסיבותיו הספציפיות של המשיב להתחשב רק בעובדה כי מדובר בעבירת רכוש בהיקף לא גדול.

6.בנסיבות הענין, לא הוצגה לי חלופת מעצר של ממש אשר תוכל לאיין את המסוכנות הספציפית הנשקפת מהמשיב כמתואר על ידי לעיל. גם לא הוגשו לי ראיות אשר די בהן כדי לאפשר לי לקבוע ששחרור בתנאים המונעים מהמשיב יצירת קשר עם מי מהמעורבים באירועים נשוא ההליכים, יאיין המסוכנות הנובעת מהמשיב.

לטעמי, יש מקום להורות ולבדוק לעומק עניינו של המשיב ע"י גורמי מקצוע, אשר יבדקו קיומם של חלופת מעצר ראיות של המשיב, המסוכנות הנשקפת ממנו והאופן בו ניתן לאיין מסוכנות זו, ולצורך כך אני מפנה עניינו של המשיב לבדיקה ע"י קצין מבחן, לצורך קבלת תסקיר.