מדור תביעות חיפה והצפון נ' אטנאפו(עציר)

החלטה

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום

המשיב עומד לדין בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש-בן זוג, עבירה לפי סעיפים 382 (ג) + 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, בתאריך 05.08.11, בסמוך לשעה 01:00, הגיע הנאשם לביתו ברח' חטיבת כרמלי 20 בחיפה, כשהוא תחת השפעת אלכוהול וביקש מבת זוגו, המתלוננת, שתיתן לו כסף לבילוי. המתלוננת נתנה לנאשם סך של 200 ₪, אך הנאשם ביקש 100 ₪ נוספים והמתלוננת סירבה. בנסיבות אלה, הנאשם תקף, שלא כדין וללא הסכמתה, את המתלוננת באופן שאחז בחוזקה בזרועה השמאלית ומנע ממנה לצאת מהבית, וכן חבט באמצעות חגורה בגופה של המתלוננת. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות גופניות של ממש, היינו: סימן כחול ושריטות בזרוע שמאל.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

בבקשה למעצר עד תום ההליכים וכן בטיעון בע"פ בפניי, טענה המבקשת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. המבקשת טענה כי העבירה בה מואשם המשיב מקימה עילת מעצר סטטוטורית. כמו כן, מתקיימות בעניינו של המשיב שתי עילות מעצר נוספות: שיבוש הליכי משפט ומסכונותו כלפי המתלוננת שמהודעותיה עולה, כי היא חוששת ממנו ואינה מוסרת את כל האמת. בנוסף לכך, לחובתו של המשיב הרשעות קודמות בעבירות איומים, תקיפה ותקיפה חבלנית של בת זוג שבגינן ריצה מאסרים בפועל ממושכים. המבקשת עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. 

מנגד, באת כוח המשיב טענה שלא מתקיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיב. לטענתה, יש להימנע מעשיית שימוש גורף בטענת "תסמונת האישה המוכה" בכל פעם שהמתלוננת מוסרת גרסה שאינה מתיישבת עם המיוחס למשיב על ידי המבקשת. המתלוננת בהודעתה אינה מזכירה כלל וכלל את נושא החגורה וזוהי גרסתה הראשונית שדבקה בה לאורך מהלך החקירה. אמו של המשיב אף היא הכחישה בהודעתה את נושא השימוש בחגורה. אותו עד מרכזי, מר פקאדו, שהמבקשת מפנה לעדותו בהקשר זה, הינו עד מעוניין ובעל אינטרס מובהק להעצים את אשר קרה באותו יום בדירה, שכן הוא תקף את המשיב בצורה ברוטאלית, נתן לו אגרוף בדירתו, לאחר מכן לקח את המתלוננת והוציא אותה מהדירה אליו הביתה. מעבר לעדותו של אותו עד אשר טוען שראה את המשיב מכה את המתלוננת בחגורה, אין למאשימה כל ראייה לכך. ההפך הוא הנכון, המתלוננת אומרת שלא היה ולא נברא, והמשיב שולל את האירוע מכל וכל, כאשר הוא לא שולל את זה שהוא תפס אותה ביד, אך הוא שולל את אירוע החגורה ומוסר הסבר מדוע הוא החזיק בחגורה: הוא היה בזמן החלפת בגדים באותו זמן. אותו עד ששמע את המתלוננת אומרת שהוא הרביץ לה עם חגורה, זו עדות שמועה שאין לה שום תמיכה. החבלות שעל גופה של המתלוננת אלו חבלות בזרוע שמאל, היא מציינת שברגע שהוא תפס אותה ביד שמאל היא ניסתה להוציא את ידיה ונשרטה מציפורניו, אין שום סימן למכה של חגורה. מהודעותיה אף לא ניתן ללמוד על חששותיה הנטענים מהמשיב וכל מה שנאמר בהודעותיה, כי קצת פחדה ממנו באותו הזמן וחשבה שהוא כועס. באת כוח המשיב טענה שאין מדובר באירוע המצדיק בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב. מדובר בעבירה שברף הנמוך בעבירות האלימות. באשר לעברו הפלילי של המשיב, הרשעתו האחרונה של המשיב הייתה משנת 2005. מאז ועד היום המשיב לא עבר כל עבירה. באת כוח המשיב עתרה לשחרורו של המשיב תוך הרחקתו מהעיר חיפה. לחילופין בלבד, לשחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, כאשר הציעה כי המשיב ישהה בבית דודתו ברחובות ויהא נתון לפיקוחן הצמוד של דודתו ואמו לסירוגין.

דיון והכרעה:

מחומר החקירה עולה כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיב. ביסוד הראיות עומדים: דו"ח פעולה של השוטרים, הודעת חברו של המשיב, פקדו יאזיא, שעלה לדירת המשיב לאחר ששמע את צעקותיה של המתלוננת ושראה את המשיב תוקף את המתלוננת עם חגורה בכל הגוף, הודעתו של חבר נוסף של המשיב, מזגבו צקולה, ששמע את המתלוננת צועקת "איי", בוכה, וכעבור מס' דקות עלה מהמונית לביתו של המשיב וראה סימני שריטה בזרועה של המתלוננת שסיפרה לו כי המשיב הרביץ לה עם חגורה שלו על הגוף שלה, הודעתו של קפלה טסרה שהמתין אף הוא למשיב ביחד עם יתר חבריו במונית, ושמע צעקות של אישה שצעקה "הצילו" בשפה האמהרית, צעקות שהגיעו מכיוון הדירה של המשיב, וכי לאחר מכן הוא ראה את המתלוננת בוכה, הודעתו של המשיב שהודה כי החזיק את ידה של המתלוננת, הודעתה של המתלוננת שציינה כי המשיב תפס את זרועה בחוזקה ולא נתן לה לצאת וכי חבריו של המשיב שהמתינו לו בחוץ הגיעו לדירה ולקחו אותה ואת הבת שלה.

בשלב זה של הדיון, בית המשפט אינו קובע ממצאים עובדתיים ו/או ממצאי מהימנות, ובנסיבות, לא מצאתי הצדקה כלשהי לסטייה כלשהי מעיקרון זה. טענות המשיב כנגד קיומן של ראיות המוכיחות את האשמה מקומן להתברר במסגרת התיק העיקרי. בשל זה בית המשפט בוחן קיומן של "ראיות לכאורה" להוכחת האשמה ותו לא.

ביצוע המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר סטטוטורית. לא זו אף זו: מעשיו של המשיב מלמדים על מסוכנותו כלפי המתלוננת.

עברו הפלילי של המשיב מלמד על מסוכנותו אף הוא. לחובתו של המשיב מספר הרשעות קודמות, לרבות בגין עבירות הדומות לעבירה נשוא כתב האישום. מדובר בעבירות מיום 03.08.06 ומיום 26.08.06 ובגינן המשיב הורשע בעבירות של פציעת בן זוג בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג, ותקיפה סתם – בן זוג. גזרי הדין ניתנו ביום 22.10.07 וביום 22.11.07 ולפיהם המשיב ריצה עונש מאסר בפועל. לא זו אף זו: במסגרת גזר הדין מיום 22.10.07 שבמסגרתו הושתו על המשיב שמונה עשר חודשי מאסר בפועל, הוטל על המשיב גם עונש מאסר על תנאי של שנים עשר חודשים לשלוש שנים, כאשר התנאי הוא שלא יעבור על העבירה בה הורשע מיום השחרור, והרלבנטית לענייננו הינה העבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג. לחובתו של המשיב הרשעה בגין עבירה כלפי הרכוש (עבירה מיום 31.05.05), איומים (עבירה מיום 28.03.05) והפרת הוראה חוקית (עבירה מיום 03.03.05) שבגינן אף ריצה עונש מאסר בפועל למשך חודשיים.

בנסיבות המפורטות לעיל, ובטרם תוכרע הבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, הנני מפנה את המשיב לשירותי המבחן לצורך הכנת תסקיר מעצר בעניינו.

נקבע להמשך דיון לאחר קבלת התסקיר, ליום 06.09.11 בשעה 13:00.