מגלד מחסני קרור בעמ נ' עיריית תל אביב-יפו

פסק דין

עתירה זו הוגשה ביום 6.9.2010. ביום 4.10.10 נתתי החלטה לפיה יתקיים היום דיון מוקדם בעתירה, עוד קבעתי כי המשיבה תגיש תגובה לעתירה לגופה לא יאוחר מ-14 ימים קודם לדיון המקדים, וכי תגובה הכוללת טיעון עובדתי תהא נתמכת בתצהיר לעניין העובדות שבה.

עניינה של העתירה היא דרישות תשלום של עיריית תל אביב בגין היטל הנחת צנרת מים; היטל תיעול; היטל סלילת כבישים; והיטל סלילת מדרחוב. העותרת טענה כי לדרישות אלה אין על מה שיסמכו כי הבניין נבנה בשנות ה – 50. כן ציינה העותרת כי היא שומרת לעצמה את הזכות להשלים את הטיעון לאחר שתקבל נתונים עובדתיים מהעירייה.

ביום 9.1.2011 בחלוף הזמן שנקצב בהחלטתי להגשת תגובה בליווי תצהיר הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון. כך ציינה העירייה בבקשה:

"בשל עומס עבודה כבד הרובץ על כתפי ב"כ המשיבה וגם בשל הצורך לברר את העובדות הצריכות לעתירה על בוריין, יווצר מן החתום מטה להגיש את כתב התשובה במועד הייעוד ונדרש לו פרק זמן נוסף. לאור האמור, מתבקש בית-המשפט הנכבד גם לדחות את מועד הדיון בהתאם."

יש לחזור ולציין כי בקשה זו לדחיית מועד דיון הוגשה פחות משבוע לפני הדיון ולאחר שחלף המועד להגשת התגובה בצירוף תצהיר.

לפיכך, ביום 9.1.11 נתתי החלטה כדלקמן:

"ההחלטה על מועד הדיון ניתנה ביום 4.10.10. אין מקום היום, בחלוף המועד להגשת התגובה, להגיש בקשה זו מנומקת בצורך לברר עובדות. אין כל הסבר מדוע לא ברר ב"כ המשיבה את העובדות מאז אוקטובר ועד היום.

הבקשה נדחית. תגובה תוגש עד סוף היום מחר, ה- 10.1.10.

לא תוגש תגובה כאמור, תתקבל העתירה לגופה.

המזכירות תודיע בדחיפות (בפקס וטלפונית). "

בעקבות החלטה זו הוגש כתב תשובה שהוא כל כולו טענות עובדתיות (תמוהות שלעצמן כפי שאפרט), וזאת מבלי שצורף תצהיר. בתגובה עצמה שהוגשה באיחור של שבוע ורק מספר ימים לפני מועד הדיון נאמר, בסעיף 94 לתשובה: "תצהיר תומך בעובדות האמורות בכתב התשובה נערך והושלם, ברם, מטעמים טכניים נבצר מן המשיבה לצרפו לתשובה ולפיכך, התבקש בית המשפט להתיר הגשתו בימים הקרובים ."

אני סבורה כי אין זה ראוי שעירייה תציין לכאורה בקשה זו בסעיף 94 לכתב התשובה, בעיקר לאור ההחלטות הקודמות של בית המשפט. כך ככלל, כך במקרה זה בו כל הטענות כנגד העירייה הן עובדתיות. העתירה הוגשה בספטמבר בליווי תצהיר ועד עצם היום הזה כולל ביום הדיון, לא הגישה העירייה תצהיר ואף לא הסבירה לבית-המשפט מהם אותם טעמים טכניים עלומים שמנעו ממנה הגשה במועד או לכל הפחות היום במועד הדיון.

העדרו של תצהיר בולט במיוחד בעיקר לאור העובדה שעיקר התשובה של העירייה נסמך על כך שההיטלים הנ"ל אותם תוקפת העותרת הוטלו על העותרת בשל העובדה שעל פי מסמכי ההיתר יש היתרים ל-8,369 מ"ק, בעוד ש: "על פי מדידות שנערכו בנכס במרוצת השנים לצורכי ארנונה קיימים בנכס 12,000 מ"ק של נפח בניין." מכאן מסיקה העירייה את המסקנה הבאה עליה מבוססת התשובה: "יוצא איפוא כי ממסמכי ההיתר ותוכניות ההיתר הגלומות מבטאים את מלוא השטח הבנוי שהותר לחברה לבנות על פי דין ומתוך הן תלמד לאו, קרי, יתרת הנפח הבנוי בסך של 3,631 מ"ק הוקם ללא היתר."

נראה כי לא היה נושא משרד העיריה שהיה מוכן לחתום על תצהיר שתמוך בטענה זו. מכל מקום, בהעדר תצהיר כפי שהוריתי העירייה לא ביססה את העובדות בתשובה . מנגד, העותרת הגישה תצהיר המבססת את כל העובדות הנטענות בעתירה על כן, אני מורה על קבלת העתירה ומבטלת את כלל החיובים שהוטלו על העותרת ושנתקפים במסגרת עתירה זו.

המשיבה תשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום זה נפסק רק בהתחשב בכך שלא היה דיון לגופו.

ניתנה והודעה היום י"א שבט תשע"א, 16/01/2011 במעמד הנוכחים.

ד"ר מיכל אגמון-גונן, שופטת