מאסר עולם לרוצח הנער יפתח מור יוסף ז"ל

כללי

1.         הנאשם, ניר (ניסים) חזיזה (להלן: " הנאשם" או " ניר חזיזה") הורשע על ידינו ביום 24.10.2011 ברציחתו של הנער יפתח מור יוסף ז"ל (עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 יחד עם סעיף 20(ג)(2) לחוק), ובניסיון לרצוח את עינב כהן (עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין).

2.         ביום 30.10.2011 נשמעו הטיעונים לעונש. התביעה דרשה להטיל על הנאשם, כמתחייב מסעיף 300(א) לחוק העונשין, עונש של מאסר עולם בגין רצח הנער יפתח מור יוסף ז"ל (להלן: " הנער יפתח ז"ל"), ובנוסף את העונש המקסימאלי הקבוע בחוק, עשרים שנות מאסר, בגין ניסיון הרצח של עינב כהן (להלן: " עינב"). בשל חומרת האירוע, ביקשה התביעה כי עונשים אלו יוטלו במצטבר. בנוסף, ביקשה המאשימה שיוטל על הנאשם לפצות את משפחת הנער, משפחת מור יוסף (להלן: " משפחת המנוח"), בסכום המקסימאלי על פי סעיף 77(א) לחוק העונשין. התביעה הודיעה כי עינב ביקש שלא יפסקו לטובתו פיצויים, אלא לטובת משפחת המנוח בלבד.

הכרעת הדין

3.         בקצרה, אלה עיקרי הפרשה בגינה הורשע הנאשם:

בין הנאשם לבין אדם בשם מוריס קריספיל (להלן: " מוריס"), שהוא חברו של עינב, נתגלע סכסוך כספי. ב-4.8.2009, יום לפני קרות האירוע נשוא כתב האישום, הגיע הנאשם עם אחר לדוכן בשוק, שלטענתו שייך למוריס, ודרש כספים על חשבון החוב. הנאשם שוחח עם מוריס (ששהה אותה עת בסין), ובתום השיחה הפך את הדוכן ודרש כי החוב ייפרע. לאחר האירוע בשוק ביקש מוריס את סיועו של עינב. עינב פנה לידידו, פאיז אבו-גאנם (להלן: " פאיז"), וביקש את התערבותו בסכסוך. בעקבות בקשה זו נערכו מספר שיחות טלפון בין פאיז לבין ניר חזיזה, וידידו, אבי דוד, בהן הוחלפו דברים קשים, שכללו קללות ואיומים. בסופו של דבר יושבה המחלוקת בסיועו של אדם שלישי, אולם הנאשם, אשר זעם על כך שעינב עירב את פאיז בסכסוך, החליט להביא למותו של עינב.

ביום 5.8.2009 בשעה 21:30 לערך, הגיעו, רכובים על קטנוע, ניר חזיזה ואדם אחר בלתי מזוהה (להלן: " האדם האחר") לרח' בר אילן ברמלה. האדם האחר נהג בקטנוע, וניר חזיזה ישב מאחוריו. במקום שהו אותה עת עינב ופאיז. הנאשם ירד מהקטנוע, כאשר קסדה על ראשו, והוא אוחז באקדח, פסע לכיוון עינב, והחל לירות לעברו. עינב, אשר נפגע כבר בשלב זה, ניסה להימלט בריצה, אך הנאשם דלק בעקבותיו, וירה לכיוונו יריות נוספות. בסך הכל ירה ניר חזיזה לכיוונו של עינב 13 יריות, ולאחר מכן נמלט על גבי הקטנוע בסיועו של האדם האחר.

כתוצאה מהיריות נפצע עינב קשה באזור בית החזה, ובסוף המרדף התמוטט על המדרכה. הוא טופל על ידי פאיז, ופונה לבית החולים, כשהוא סובל מקרעים רבים בסרעפת, בכבד, בכליה ובמעיים. עינב היה שקוע בתרדמת ממושכת, ממנה התעורר רק לאחר שישה שבועות. עד עצם היום הזה עינב טרם השתקם מפציעתו החמורה.

אולם עינב לא היה האדם היחידי שנפגע כתוצאה מהירי. למרבה האסון שהתה באזור קבוצת נערים, ביניהם הנער יפתח ז"ל. כתוצאה מהירי נפגע הנער יפתח ז"ל בראשו מכדור תועה. הוא פונה לבית החולים, אולם למגינת הלב, נפטר למחרת היום.

4.         בהכרעת הדין המפורטת קבענו כי לאור מערכת עובדות זו, שהוכחה לפנינו מעבר לכל ספק סביר, יש להרשיע את ניר חזיזה ברצח הנער יפתח ז"ל ובניסיון לרצוח את עינב. ההרשעה בעבירת הרצח של הנער יפתח ז"ל נקבעה בהתבסס על הלכת ה"כוונה המועברת", המעוגנת כיום בסעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין.

5.         יצוין כי המחלוקת העיקרית בתיק נגעה לזיהויו של הנאשם כמבצע הירי שגרם למותו של הנער יפתח ז"ל ולפציעתו הקשה של עינב. בהכרעת הדין, קבענו כי " זיהוי ניר חזיזה כמבצע הירי נשען על נדבך מרכזי אחד, הנתמך בשלושה נדבכי משנה. הנדבך המרכזי הוא הצבעתו העקבית של עינב, יעד ניסיון ההתנקשות, על ניר חזיזה כמבצע הירי. נדבכי המשנה הם המניע המיוחס לניר חזיזה לפגוע בעינב; עדותו של הנער אביהו שמעוני על חילופי דברים בין מבצע הירי לבין עינב, והתנהגותו של הנאשם במהלך החקירה והמשפט" (פסקה 232 להכרעת הדין).

הראיות לעניין העונש

6.         במסגרת ישיבת הטיעון לעונש נשמעו דבריהם של שלושה מבני משפחת המנוח: אביו, אמו ואחותו של הנער יפתח ז"ל.

7.         האב, יהודה מור-יוסף, סיפר לבית המשפט עד כמה ניסו לשמור על יפתח, ומה מעטה הנחמה שנותרה לו: " 17 שנה גידלנו אותו והרחקנו אותו מהעיר שיהיה בתוך ישיבה וילך בדרך הישר... אבל הגורל לא הניח לנו... הנחמה היחידה שזה היה רצון השם... ושזה לא יקרה לאף אחד..." (פרוטוקול 30.10.2011 (להלן: " פרוטוקול"), עמוד 1333 שורות 14 - 24). האב הביע תקווה כי ייעשה צדק, וציין כי " אני מאוד התרשמתי על הצדק שאתם רדפתם וזה מאוד חיזק אותי שבאתם לשטח על מנת לרדוף את הצדק, אשריכם שאתם רדפתם את הצדק כמו שכתוב צדק צדק תרדוף" (שם, שורות 18 - 19).

8.         האם, רחל מור יוסף, סיפרה על האובדן הנורא של הבן, עליו ניסתה לגונן כל ילדותו: " כל כך שמחנו בילד הזה... פחדתי שהוא יתקרר ופחדתי מהרבה דברים, פחדתי שהוא לא יצא לרחוב... וכשהגעתי לבית החולים וראיתי את הילד, איך שהדם ירד ממנו מהראש, איך שהכדור נכנס מהעורף ויצא מהמצח אני לא אשכח, אני אקח את זה לקבר" (פרוטוקול, בעמ' 1334 שורות 11 - 18).

9.         האחות, לירז אדרי, סיפרה על הכאב הנורא של הוריה ועל ההתדרדרות במצבם לאחר האירוע: " אצל אמא זה כאב יום יומי, לפגוש את המיטה ולדעת שהוא לעולם לא ישכב עליה, את הבגדים שלו היא לא צריכה לכבס, אמא מאז התמוטטה והרבה מערכות בגופה קרסו. ... הם עזבו את העיר על מנת לא לראות את הרחוב... אני לא יכולה לדבר על הכאב שלי..." (פרוטוקול, בעמ' 1334 שורות 1 - 7).

10.        כראיה לחומרת הפציעות שסבל עינב, הציגה התביעה לבית המשפט את סיכום האשפוז האחרון שלו מיום 4.10.2011 (מעל לשנתיים לאחר אירוע הירי). סיכום אשפוז זה מתייחס לאשפוזו של עינב לתקופה של ארבעה ימים לצורך ביצוע ניתוח נוסף לטיפול באחת מתוצאות הלוואי של פציעתו.

11.        במסגרת טיעוניה לעונש הגישה התביעה גם את גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם. גיליון ההרשעות כולל מספר הרשעות בעבירות רכוש (הראשונה בהן בבית המשפט לנוער משנת 2001 בגין פריצות לרכב, עובר בהרשעות בגין החזקת מכשירי פריצה וכלה בעבירת התפרצות בשנת 2007) בעבירות אלימות (לרבות איומים ותקיפת עובד ציבור) ובעבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע (בשנת 2008) ומסירת ידיעה כוזבת על עבירה מסוג פשע (בשנת 2009)). בגין אחת העבירות הללו ריצה הנאשם תקופת מאסר קצרה. בסך הכל לחובת הנאשם 9 הרשעות קודמות, והוא בן 27 בלבד.

12.        העבירה החמורה מבין אלו בהן הורשע הנאשם בעבר נידונה בתפ"ח (מחוזי ת"א) 40310/02 מדינת ישראל נ' ניר חזיזה (הכרעת הדין מיום 25.9.2003, וגזר הדין מיום 8.1.2004; להלן: " תפ"ח 40310/02"). ניר חזיזה, בהיותו כבן 18, נקלע לסכסוך אישי עם אחר, בשם אלי. הוא ביקש להיפגש עם אלי, ומעניין לעניין, גלשו השניים לקטטה אלימה. אימו של ניר חזיזה, שהבחינה כי השניים מתגוששים על הקרקע, קראה לאחד קובי, שיסייע להפריד ביניהם. קובי הקים את השניים. בשלב זה שלף ניר חזיזה אקדח, וירה מספר יריות לעבר אלי. קליע אחד חדר לרגלו של אלי. ניר חזיזה הורשע, לאחר שכפר ונשמעו עדויות, בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין). בבואו לגזור את דינו של ניר חזיזה באותו מקרה התחשב בית המשפט המחוזי בכך שלא היה לו אותה עת עבר פלילי מכביד, בכך שמעשיו האלימים באו כתגובה למעשה אלים של האחר, ובכך ששהה תקופה ניכרת במהלך המשפט במעצר (שבעה חודשים בבית מעצר ועוד חמישה חודשים במעצר בית). לאור כל זאת הקל בית המשפט בצורה ניכרת עם ניר חזיזה, ודן אותו לשישה חודשי מאסר (ללא ניכוי חודשי מעצרו), שרוצו בעבודות שירות. ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט העליון על קולת העונש נדחה, למרות שבית המשפט העליון ציין כי הוא " נופל מרמת הענישה המקובלת והרצויה בעבירות אלימות בכלל ומסוג זה בפרט" (ע"פ 3120/04. ניתן ביום 13.9.2004).