1.בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים, שהוגשה על ידי המדינה נגד המשיב.
2.כתב האישום מיחס למשיב עבירה של ניסיון שוד, בכך שהציג בפני פקידת דואר פתק שעליו כתוב: "תביאי את הכסף, זה שוד".
3.הוצג בפניי גם סרטון של האירוע שנמשך שניות בודדות. על פני הדברים, למשיב לא היה נשק כלשהו, ולאחר שהאשנבאית צעקה עליו, הוא ברח. האשנבאית אמרה בעדותה במשטרה שמשיב לא דיבר איתה, ולא איים עליה.
4.על פני הדברים, יש הרבה מן הצדק בטענת עו"ד הלוי, בהתבססו על הכרעת דין מפורטת שנתתי בת"פ 1304-05-14 מדינת ישראל נ' מאור הלר (פסקאות 83 ואילך), כי נסיבות עובדתיות אלה יוצרות עבירה של ניסיון לגניבה ולא ניסיון שוד.
5.עו"ד הלוי מבקש, לאור זאת,, כי מרשו ישוחרר לאלתר, בהעדר עילת מעצר ; ולחלופין, כי יינתן צו להכנת תסקיר, ובמסגרתו יבחן שירות המבחן אפשרות של טיפול במשיב, הן טיפול אישי ופרטני, והן טיפול לגמילה מסמים ומתרופות.
6.ב"כ המדינה, עו"ד מיכל אזולאי, טוענת כי אין מקום, בשלב זה , לדון בשאלת סעיף האישום, ובכל מקרה, הזכירה פסק דין של בית המשפט העליון, שלפי פרשנותה יוצר בנסיבות אלה עבירה של ניסיון לשוד ולא ניסיון לגניבה. פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן בשנת 2010, ואילו פסק דיני ניתן בשנת 2015, והמדינה אישרה שלא הגישה ערעור על פסק דיני.
7.עיקר טענותיה של ב"כ המדינה היא שאין לסמוך על המשיב. המדובר באדם שיש לו עבר פלילי עשיר, הכולל למעלה מ- 20 הרשעות לאורך שנים ארוכות, החל משנות התשעים (הוא יליד 1974), כולל: עבירות איומים, אלימות, שוד, גניבה וסמים.
8.לטענת המדינה, לעינין מעצר עד תום ההליכים אין הבדל בין ניסיון לשוד לבין ניסיון לגניבה ומה שקובע הן נסיבות האירוע.
9.שקלתי את טענות הצדדים, והגעתי למסקנה כי, לכאורה, המקרה מתאים יותר לניסיון גניבה. על כל פנים, אין לקבל את עמדת המדינה כאילו השיקולים למעצר עד תום ההליכים בעבירה של ניסיון לגניבה (שהסמכות לדון בה היא בבית משפט השלום) והשיקולים למעצר עד תום ההליכים בעבירה של ניסיון לשוד (שהסמכות לדון בה היא בבית המשפט המחוזי), הם זהים.
10.אילו היה עומד בפניי אדם ללא עבר פלילי וללא מסוכנות, והיה זה האירוע הפלילי הראשון בחייו, לא מן הנמנע כי הייתי חוקר את הערבים באולם, והייתי משחררו , לחלופת מעצר, אף ללא תסקיר מעצר.
11.אולם, מדובר באדם שיש לו עבר פלילי עשיר, ומשתרע על פני 14 עמודים, וכפי שתואר לעיל, כולל עבירות חמורות ביותר. הוא גם היה במאסר בפועל במשך שנים, שלפי חשבונו של המשיב עצמו, ישב בסך הכול בכלא 25 שנה.
12.בנסיבות אלה, לשחרר אדם כזה לחלופת מעצר, לא ניתן לעשות ללא תסקיר.
13.התנגדות המדינה להגשת תסקיר, הייתה אולי מובנת אם היה מדובר בעבירת שוד ברורה. אולם, לאור מסקנתי המשפטית הלכאורית, כי מדובר בניסיון לגניבה בלבד, ללא כל הצלחה וללא כל איום, הגעתי למסקנה, כי , באיזון הכולל, יש להמתין לתסקיר מעצר.
14.הסנגור המלומד, עו"ד הלוי ביקש שהתסקיר יתייחס לא רק לחלופת מעצר ובחינת ערבים, אלא גם יציע דרכי טיפול. בעניין אחרון זה עמדת המדינה היא כי אין מקום לטיפול בשלב המעצר, אם לא היו ניסיונות טיפול קודמים.
15.אכן, לטענת המדינה כי יש בסיס בכמה מתוך זרמי הפסיקה של בית המשפט העליון. אך, יש גם החלטות אחרות, אשר מאפשרות דרכי טיפול, גם בשלב זה. מכל מקום, אינני מתכוון, כרגע , לקבוע עמדה סופית, לפני שראיתי את תסקיר שירות המבחן, שטרם נכתב.
16.לאור האמור לעיל אני מחליט בזה כדלקמן:
א.לאור הסכמת הסנגור יש ראיות לכאורה, לפחות בעבירת ניסיון גניבה, ועל כ, יש עילת מעצר.