גזר דין
הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית, התפרצות למקום מגורים (שני ארועים), גניבת רכב, שימוש ברכב ללא רשות והתנגדות למעצר חוקי וזוכה מעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.
כפי שצוין בהכרעת הדין, הנאשם הינו אסיר שנידון לפני יותר מעשור ל- 35 שנות מאסר בפועל בגין שורה של עבירות מין חמורות.
ביום 24.11.06 ברח הנאשם מחצר בית המשפט בתל אביב, עת הובא לדיון ונתפס ביום 8.12.06 (ולא כפי שנכתב בטעות בהכרעת הדין עמ' 159 סעיף 2).
במהלך תקופת בריחתו, ביום 7.12.06 בשעת צהריים התפרץ לדירת משפחת גרוס בפרדס חנה וגנב מתוכה את מפתחות הבית, כסף, מסמכים, כרטיסי אשראי ודברי ערך שונים. ביום 8.12.06 בשעה 04:00 לפנות בוקר לערך הגיע בשנית לדירה, פתח את דלת הבית באמצעות המפתח שגנב יום קודם לכן, גנב את מפתחות הרכב המשפחתי ובאמצעותם את הרכב.
לכשנתפס, השתמש בכח כדי למנוע או להכשיל את מעצרו, תוך שהתנגד לכבילתו והשתולל.
הנאשם יליד 1971, לחובתו 5 הרשעות בעבירות מין ואלימות שבוצעו על ידו החל משנת 1994. הרשעתו העיקרית, כאמור, היא בת.פ. 40023/00 (מחוזי ת"א) בה נדון ביום 31.12.00 למאסר בפועל בן 35 שנה, בגין שורה של עבירות מין אלימות רבות וקשות, וכן לחובתו הרשעה מאוחרת יותר של הטרדת עד שבוצעה ביום 20.10.03, עת שלח מכתב לאחת מקורבנותיו בעבירות המין.
טיעוני ב"כ המאשימה לעונש
ב"כ המאשימה פירט בטיעוניו את העבירות בהן הורשע הנאשם ואת נסיבות ביצוען. לטענתו, בעקבות בריחתו של הנאשם התנהל מצוד משטרתי נרחב אחר הנאשם, כששוטרים ואזרחים חיפשו אחריו, תוך הקצאת כוחות משטרתיים חסרי תקדים בנסיון להביא ללכידתו. לבית המשפט הוגשה חוות דעת (ת/11) לפיה הוערך הנזק הכספי שגרם הנאשם למדינה, כתוצאה מאותה בריחה, בסכום של 36 מליון ₪, כמפורט בחוות הדעת.
לטענתו, אין לקבל טענה, אם תועלה כזו, כי יש להקל בעונשו של הנאשם בשל מחדלים וכשלים של המשטרה שאפשרו את בריחתו, מאחר ולנאשם לא הייתה כל זכות ולא עומדת לו כל הגנה והצדקה לביצוע הבריחה, כפי שנקבע בהכרעת הדין.
במהלך תקופת הבריחה ביצע הנאשם עבירות נוספות הכוללות התפרצות לבית משפחת גרוס בפרדס חנה, גניבה של כסף מזומן, מסמכים, כרטיסי אשראי ודברי ערך מהבית, גניבת הרכב, נהיגה בו ללא רישיון וכן התנגדות למעצר חוקי.
מעשיו של הנאשם חמורים, לא ניתן לנתק את עברו המכביד מחומרת העבירות בהן הורשע בתיק זה מאחר והנאשם, השפוט לתקופת מאסר כה ממושכת, הינו מהמסוכנים שבאסירים הכלואים בכלא בישראל, אסיר שבכל דקה שהוא נמצא מחוץ לכלא, הוא מסכן סיכון ממשי את הציבור.
אין בחלוף הזמן, מתחילת המשפט, כדי להביא להקלה בעונשו של הנאשם מאחר שבחר לנהל משפט ממושך, למרות שהבריחה לא הייתה במחלוקת. הנאשם עמד על כך שכל עדי התביעה יתייצבו ויעידו. כל התנהלות הנאשם בבית המשפט, סרבול ההליכים והתמשכותם בשל הקשיים שהערים הנאשם, כפי שצוין בהכרעת הדין מהווים שיקול להחמרה בעונש.
הנאשם לא הביע חרטה על מעשיו, סירב למסור פרטים על תקופת הבריחה, ובחקירותיו במשטרה שתק.
באשר לעברו הפלילי, מעבר להרשעותיו בעבירות מין רבות חמורות ואלימות בהן הורשע, הרשעתו האחרונה היא בעבירה של הטרדת אחת המתלוננת, שהנאשם ביצע בה מעשים קשים. הטרדתה על ידי הנאשם מתוך כתלי הכלא מצביעה על היותו אסיר בעייתי, חסר גבולות ומעצורים המבצע עבירות גם תוך כדי היותו אסיר.
לכן עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל משמעותי שיצטבר לכל עונש שהנאשם מרצה ומאסר על תנאי שיהיה בו כדי להרתיעו מלבצע בריחות נוספות.
טיעוני הנאשם לעונש
בטרם הטיעונים לעונש הנאשם ביקש לזמן עדי אופי מטעמו, לקבל עותק מהרישום הפלילי וכן גישה למאגרים של משפטים, על מנת להיערך לטיעונים לעונש. בית המשפט נעתר לבקשותיו במגבלות ובתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 29.3.12.
באשר לזימון עדי אופי, הנאשם לא פעל על פי ההחלטות, לא פירט מטרת זימונם, חלקם שוטרים שהיו שותפים לתפיסתו, אשר העידו או אוזכרו במהלך שמיעת הראיות בתיק ובסופו של דבר, בקשתו בעניין זה נדחתה.
בטיעוניו לעונש שב על הטענות שהועלו על ידו במהלך המשפט כי המשמורת בה היה נתון איננה חוקית, היא מתנהלת "כמו כנופיה", עושה כרצונה ופועלת בדרכים לא חוקיות כדי להכשילו. לטענתו, יש להביא במניין השיקולים את העובדה שזוכה מעבירה של תקיפת שוטרים ויש להתחשב בכך לעניין העונש.