מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' גלפונד

גזר דין

ביום 16/12/08, בתאונת דרכים מחרידה, נהרגו 24 מנוסעי האוטובוס שהיה נהוג על ידי הנאשם בכביש 12 בואכה אילת, 15 נפצעו קשה, 13 נפצעו קל ונזק כבד נגרם לאוטובוס.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בהכרעת דין מיום 8/9/13, בעבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק הנ"ל ופציעה לפי סעיף 334 לחוק הנ"ל.

הנאשם אסף באוטובוס הנהוג על ידו 49 נוסעים, סוכני תיירות מרוסיה, שהגיעו לשדה התעופה עבדה ביום 16/12/08 והסיעם לאילת בליווי מדריך ישראלי. התאונה ארעה בכביש 12, בקטע כביש הררי מפותל יורד בשיפוע משמעותי וגובל בתהום עמוקה, כך גם באזור התאונה. הכביש חד מסלולי, דו סטרי, נתיב נסיעה לכל כיוון, ללא הפרדה פיזית ביניהם והמהירות המותרת בו 80 קמ"ש. התאונה ארעה עת החליט הנאשם במהלך נסיעתו לצאת לעקיפת אוטובוס אחר בהיותו בקטע קצר של כביש ישר (ישורת באורך של 171 מ'), כשלפניו עקומה ימינה הנראית היטב לאורך כל הישורת ועל אף שתנאי הדרך לא אפשרו זאת.

הנאשם, נהג מקצועי, מכיר היטב את תוואי הדרך, נהג באוטובוס באורך 12 מ' וברוחב של 2.5 מ', עמוס נוסעים וכבודה במשקל של 19,000 ק"ג. הקטע הרלוונטי לתאונה כולל עקומה חדה שמאלה, לאחריה ישורת קצרה באורך של 171 מ' ומיד אחריה עקומה ימינה, שם ארעה התאונה. הנאשם החליט בהיותו בישורת הקצרה, לעקוף אוטובוס אחר עמוס נוסעים וכבודה במשקל דומה, יצא למסלול השמאלי, האיץ למהירות של 98 קמ"ש, ומששם לב לעקומה ימינה, החליט לשוב למסלול הימני אך לא הספיק, ובשל מהירותו הגבוהה, נכנס לעקומה במהירות העולה על המהירות הקריטית, נזרק לשוליים והתהפך מעל מעקה הבטיחות אל תוך תהום עמוקה.

הנאשם הורשע כאמור בעבירת הריגה לאחר שנקבע כי נהג בקלות דעת ופזיזות העולה כדי רשלנות רבתי, עת גמל בליבו לעקוף את האוטובוס שלפניו, ללא כל סיבה ורק משום שהחליט כי נהגו "משחק" עימו. הנאשם יצא לעקיפה האיץ למהירות גבוהה מעל המותר, תוך שנטל סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית, במיוחד נוכח היותו נהג מקצועי, היכרותו עם תוואי הכביש ומודעות למאפייני כלי הרכב הקונקרטיים.

ראיות לעונש:

מטעם התביעה הוגשה רשימת הנספים ומכתב מבני משפחת אחת הקורבנות, אם המשפחה, המתאר את הסבל הרב שעבר עליהם מאז נהרגה האם, את החיים שאף פעם לא ישובו למסלולם מאותו רגע איום ונורא בו התבשרו על האסון.

הנאשם נעדר עבר פלילי, בעל עבר תעבורתי שאינו מכביד.

מטעם ההגנה העידו, מר משה עפרוני מעבידו של הנאשם משך 8 שנים עובר לתאונה, מר ויקטור מיכאלוב, מעבידו הנוכחי, ומר יבגני גלפונד, אחיו של הנאשם. שני מעבידיו של הנאשם העידו על היכרותם אותו בעבודתו כנהג משך 15 שנה, שיבחו את נאמנותו, מסירותו, אחריותו ויושרו. מר עפרוני העיד כי רכש אוטובוס חדש על מנת שהנאשם ינהג בו, תוך ידיעה שהוא אחראי, מסור וניתן לתת בידיו אוטובוס שעולה למעלה ממיליון ₪, עוד העיד כי משך כל תקופת העסקתו של הנאשם, איש לא התלונן נגדו, ההיפך, היו רק הדים חיוביים וגם חברת טרוולוקס (שהנאשם נהג עבורה בעת התאונה), תמיד בקשה שרק הנאשם יעבוד איתם. מר מיכאלוב העיד כי הנאשם נהג מעולה, "אין שני לו", ניתן לסמוך עליו, הוא ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו באופן הטוב ביותר. אחיו של הנאשם העיד על נסיבותיהם האישיות, עת עלו ארצה בשנת 1992 ממקום מגוריהם ליד צ'רנוביל ברוסיה, שניהם חלו בסרטן, הוריהם מבוגרים והם תומכים בהם. עוד העיד האח כי הנאשם אדם "הכי רגוע בעולם" וכי מאז התאונה נהרסה המשפחה.

טיעוני המאשימה:

המאשימה הדגישה בטיעוניה כי מדובר בתאונת דרכים הקשה ביותר שארעה בישראל מאז ומעולם, כאשר האחריות לאסון נוראי זה רובצת כל כולה לפתחו של הנאשם.

לעניין מתחם העונש ההולם ציינה המאשימה כי הערך המוגן בעבירת הריגה בתאונת דרכים הינו קדושת חיי אדם, שלמותם ובטיחותם, בעוד שהנאשם גרם בנהיגתו הפזיזה לאסון נוראי אשר גדע את חייהם של 24 מנוסעי האוטובוס, וגרם פציעות, חלקן קשות, למספר רב של נוסעים. עוד טענה המאשימה כי הנאשם, בהיותו נהג מקצועי, נטל סיכון מודע לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית, היה מודע לתנאי הדרך והיה מודע לסיכון בנהיגה במהירות מופרזת בתנאים אלו, לא כל שכן בעקיפה במקום בו ארעה התאונה. צויין הנזק העצום מביצוע העבירה – קטילת 24 מנוסעי האוטובוס ופציעת רבים נוספים, כולם סוכני תיירות מהעיר סנט פטרסבורג שברוסיה, חלקם בעלי משפחות, בעלי שאיפות אישיות ומקצועיות, שחייהם נגדעו אך שעה קלה לאחר שהגיעו לביקור בישראל.

ב"כ המאשימה עמד על הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה תוך הפנייה להכרעת הדין הקובעת, כי הנאשם נהג במצב של פזיזות שכללה מודעות למאפייניו היחודיים של הכביש, מודעות לאחריות המוגברת המוטלת עליו כנהג מקצועי האחראי לחיי הנוסעים עימו, מודעות לסכנה הטמונה במהירות מופרזת בכביש זה ובכל זאת החליט לעקוף ללא כל סיבה או דחיפות וכי אין מדובר בטעות רגעית אלא בנטילת סיכון מודע לאפשרות של גרימת התוצאה הקטלנית. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה הנוהגת, והעמיד את מתחם העונש ההולם על מאסר בפועל שנע בין 15 – 20 שנה, מאסר על תנאי, פסילה בפועל שנעה בין 20 שנה לצמיתות וקנס.

לעניין הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, צויין, כי בשום שלב לא נטל הנאשם אחריות לגרימת התאונה ולא הביע חרטה על מעשיו, אלא הציג גרסה מתפתחת שתלתה את האשם בגורמים חיצוניים, כמו חפץ שנפל עליו וגרם לאיבוד שליטה, ליקויים בתשתית הכביש ו"המשחק" של נהג האוטובוס השני וכך הייתה התייחסות הנאשם גם לאחר הכרעת הדין כעולה מן התסקיר. התבקש לתת מעמד משני בלבד להיות הנאשם אדם נורמטיבי שלא צבר לחובתו עבירות פליליות, שכן חוקי התעבורה נכתבו עבור אנשים נורמטיביים שסטייה מנורמות התנהגות ראויה בכביש עלולה להיות הרת אסון, כפי שאירע במקרה דנן. המאשימה מבקשת ליתן משקל לשיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים, שיש בה ליתן מסר עבור נהגים מקצועיים, עליהם חלה חובת זהירות מוגברת.

טיעוני ההגנה:

סנגורו של הנאשם טען כי הפרקליטות המייצגת את המדינה, בחרה להעמיד לדין את הנאשם בלבד תוך עצימת עיניים מגורמים וגופיים נוספים שמחובתם היה לבדוק את תקינות הכביש ותקינות המעקות ולתחזק את הכביש כראוי ולאלו יש אשם תורם גבוה וגם הם נושאים באחריות לתאונה.

הודגש, כי הנאשם לא עבר עבירת תנועה אלא יצא לעקיפה בקטע כביש ישר, קו הפרדה מקווקו, ללא איסור לעקוף, ללא תמרור המורה על עקומה חדה, ראות טובה, ללא כלי רכב ממול, באופן שכל נהג יכול היה לסבור כי יוכל להשלים את העקיפה כראוי. ב"כ הנאשם עמד על כך שהתאונה ארעה בשל טעות שבשיקול דעת ולעניין זה הפנה לפסיקה המתייחסת לקו הגבול הדק המפריד בין עבירת גרם מוות ברשלנות לבין הריגה. לדידי ב"כ הנאשם, הנאשם לא עבר על המהירות המותרת, שכן על האחראים הייתה מוטלת החובה להציב תמרור המגביל את המהירות ל 80 קמ"ש בעוד הנאשם סבר כי המהירות המותרת עומדת על 90 קמ"ש.

ב"כ הנאשם ציין כי לנאשם אין כל עבר פלילי , הוא אדם מן השורה, נוהג משנת 92, לא היה מעורב מעולם בתאונת דרכים ולא יוכל לחזור פעם נוספת על אותה עבירה, לא היה תכנון ולא הייתה עבירת פשע, הפגיעה של העונש בנאשם היא קשה, הוא בן 44, אינו בריא, סבל ממחלה ממארת ועתה סובל ממחלת פרקים, העונש יפגע גם במשפחתו, בנותיו, אשתו והוריו שתלויים בו מבחינה כלכלית. התבקש להתחשב גם בכך, כי הנאשם התייצב לכל ישיבות ביהמ"ש ובחלוף הזמן מאז פתיחת ההליכים נגדו, כמו גם בעובדה כי מספר ההרוגים הרב הוא בבחינת "מזל רע", שכן באותה מידה התאונה יכולה הייתה להסתיים בהרוג אחד או שניים וגם הנאשם יכול היה להיהרג. צויין כי הנאשם לא עזב את זירת התאונה למרות היותו פצוע, ניסה עד הרגע האחרון לסייע לפצועים והסכים להתפנות רק עם האחרונים.

ב"כ הנאשם ציין כי הפסיקה שהוצגה ע"י המאשימה, עניינה בנסיבות הרבה יותר חמורות. את מתחם העונש הראוי העמיד ב"כ הנאשם על עונש מאסר שנע בין 3 ל 5 שנים, זאת בהתחשב בהמלצות התסקיר להטיל על הנאשם ענישה מתונה, כמו גם מצב הכביש והרשלנות התורמת הגבוהה ביותר מצד מתכנני והאחראים על מצב הכביש.