מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' אבואלטייף

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה ממעביד לפי סעיף 391 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן:"חוק העונשין"), עבירה של התפרצות למבנה, שאינו משמש למגורים, לשם ביצוע פשע, לפי סעיף 407 (ב) לחוק, עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק, עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק, עבירה של טשטוש סימני זיהוי של רכב, לפי סעיף 413ט. לחוק ועבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245 (ב) לחוק.

עובדות כתב האישום:

2.על פי כתב האישום בזמן הרלוונטי היה הנאשם עובד של יצחק אלקסלסי (להלן:"המתלונן") בעל עסק לביצוע עבודות בניה ותשתית. המתלונן החזיק בציוד בניה במכולה במצפה רמון.

3.בין תאריך 5.3.04 ל – 8.3.04 התפרץ הנאשם למכולה, באמצעות פתיחתה במפתח, שהגיע לרשותו עקב היותו עובד של המתלונן ונטל מהמכולה ציוד בניה, וזאת בכוונה לסחוט כסף מהמתלונן ולשלול את הציוד ממנו שלילת קבע. ציוד הבניה שנגנב הינו: פטיש חציבה חשמלי, רחבת פלדה חשמלית, מכונת הברגות, מכונת ריתוך פלסטיק, מסור לריתוך צנרת וארגז עם בוקסות (להלן: "ציוד הבניה").

4.בתאריך 8.3.04 התקשר הנאשם לפלאפון של המתלונן, הציג עצמו כיוסי ודרש מהמתלונן תשלום עבור הציוד בסך 20,000 ₪. המתלונן סירב לשלם. בהמשך התקשר הנאשם למתלונן פעם נוספת, איים עליו, וזאת על מנת להניאו לשלם כסף לנאשם.

5.המתלונן, עקב פחדו מהנאשם סיכם איתו כי ישלם לו 12,000 ₪ עבור הציוד.

6.המתלונן פנה למשטרה והונחה לתאם מפגש עם הנאשם, להעברת הציוד, תמורת 12,000 ₪ כשלמפגש יסעו שוטרים שיציגו עצמם כעובדים של המתלונן. הנאשם התקשר למתלונן, תיאם איתו את מועד העברת הציוד ואיים עליו במטרה להפחידו ולהניאו לשלם כסף ולא לפנות למשטרה.

7.על פי כתב האישום, סמוך ליום 10.3.04 קשר הנאשם קשר עם אחמד אלהוזייל (להלן:"אחמד"), לסחוט את המתלונן באיומים. במסגרת הקשר סיכמו הנאשם ואחמד כי אחמד יבצע את העברת הציוד הגנוב למתלונן ויקבל 12,000 ₪, סכום שבו אחמד והמתלונן יתחלקו ביניהם. במסגרת הקשר פנה אחמד לספיאן אלהוזייל (להלן:"ספיאן") והציע לו להצטרף אליו לצורך העברת הציוד.

8.הנאשם התקשר למתלונן וקבע איתו כי הציוד יועבר בצומת בית קמה.

9.ביום 10.3.04 הגיעו אחמד וספיאן לביתו של הנאשם, ברהט, ברכבו של אחמד מסוג סובארו, העמיסו את הציוד שהיה בביתו של הנאשם לרכב הסובארו. הנאשם ואחמד כיסו את לוחיות הרישוי של הסובארו בבוץ, כדי להקשות על זיהויו. אחמד וספיאן נסעו לעבר צומת בית קמה, כשהנאשם נוסע אחריהם ברכבו.

10.במהלך הנסיעה לצומת בית קמה התקשר הנאשם מספר פעמים לפלאפון של המתלונן, שבשלב זה היה בידי השוטר מיכה חזיזה (להלן:"חזיזה"), שהתחזה לעובד של המתלונן. במהלך השיחה איים על מיכה חזיזה במטרה להפחידו.

11.השוטר חזיזה ושוטר נוסף, רמי סיבוני (להלן:"סיבוני"), הגיעו לבית קמה ושם פנה אליהם אחמד, ביקש מהם לבצע את העסקה במקום מוסתר. השוטרים סירבו ועזבו את הצומת. הנאשם הורה לאחמד להתקשר לשוטרים ומסר את מכשיר הפלאפון שלו לאחמד, לצורך שיחה עם השוטרים. אחמד התקשר לשוטרים אשר חזרו לבית קמה.

12.ספיאן יצא מרכב הסובארו ועזר לשוטרים להעביר את הציוד הגנוב מהסובארו לרכב של השוטרים. בשלב זה הודיעו השוטרים לאחמד וספיאן כי הם שוטרים וחבשו כובעים משטרתיים. ספיאן נמלט מהמקום ונתפס לאחר מכן. אחמד נעצר לאחר שניסה לדרוס את השוטר רמי סיבוני ולאחר שפגע ברכב מזדה שהיה במקום.

13.למען הסדר:

בגין הפרשיה דנן, הוגש נגד אחמד וספיאן כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע . שני הנאשמים הורשעו בעבירות של החזקת רכוש גנוב והפרעה לשוטר. אחמד הורשע בנוסף בעבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים, טשטוש סימני זיהוי של רכב, עבירה נוספת של הפרעה לשוטר וגרימת היזק לרכב, וזאת בשנת 2005. אחמד גם ריצה מאסר בפועל.

עוד למען הסדר - המתלונן יצחק אלקסלסי עזב את הארץ ולא העיד כעד במשפט. עקב כך המאשימה בסיכומיה, (עמוד 3) מבקשת לזכות את הנאשם מהעבירות המתוארות בעובדות שבסעיפים 4 עד 7 לכתב האישום, שכן עובדות אלה לא הוכחו עקב עזיבתו של המתלונן את הארץ. (על כך בהמשך).

14.במסגרת פרשת התביעה העידו 8 עדים, השוטרים חזיזה וסיבוני, עומר אלזיאדנה, אמיל יוסופוב, איתן שלו, העד מנחם מלול, שעבד אצל המתלונן וכן אחמד וספיאן. כמו כן הוגשו מסמכים שכללו, בין היתר תמונות של רכב הסובארו, תמונות של הציוד שנגנב מהמכולה, הודעות של הנאשם ושל העדים.

15.במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם, אביו של הנאשם אברהים אבואלטייף ואשתו של הנאשם הגברת אחלס אבואלטייף.

16. הנאשם כפר במעשים המיוחסים לו בכתב האישום ובתיק נוהלו הוכחות. בסיומן ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו, למעט העבירות המפורטות בסעיפים 4 עד 7 לכתב האישום. ב"כ הנאשם ביקשה לזכות את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו, כולל העבירות המפורטות בסעיפים 4 עד 7, וזאת מאחר וכל העבירות לא הוכחו מעל לכל ספק סביר.