ת"פ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
3501-09
12/04/2011
|
בפני השופט:
בני שגיא
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א
|
הנתבע:
1. שמואל כהנא - נדון 2. משה גניש (עציר) 3. מרדכי אוחיון - נדון
|
החלטה,הכרעת-דין,גזר-דין |
החלטה
אני מורה על תיקון כתב האישום.
ניתנה והודעה היום ח' ניסן תשע"א, 12/04/2011 במעמד הנוכחים.
בני שגיא, שופט
הכרעת דין
על יסוד הודאתו, אני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות:
1. סיוע לגניבה- עבירה לפי סעיף 384 + 31 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
2. הסגת גבול פלילית- עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.
ניתנה והודעה היום ח' ניסן תשע"א, 12/04/2011 במעמד הנוכחים.
בני שגיא, שופט
גזר דין
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של סיוע לגניבה והסגת גבול.
מדובר באירוע שהתרחש בחודש ינואר 2007, שעה שהנאשם סייע לשניים אחרים לגנוב ציוד מאתר בניה הכולל משקופים, פתחי אוורור ופריטים נוספים בסך כולל של 8,000 ₪.
במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, תוקן כתב האישום, וכל צד טען כראות עיניו לעונש.
התובע, בטיעון מאוזן וראוי, התייחס לעבירה עצמה, אך לא התעלם משיקולי אחידות הענישה. בשים לב לעברו הפלילי של הנאשם, שיש בו כדי להחריג את עניינו, במידת מה, מעניינם של השניים האחרים, עתר התובע להשתת מאסר בפועל לתקופה קצרה, מאסר על תנאי וקנס.
הסנגור התייחס בטיעוניו הן לתשתית הראייתית, הן לנתוניו האישיים של הנאשם, להיותו נרקומן משך עשרות שנים ולמסלול השיקומי בו הוא מצוי בתקופה זו- במסגרת מאסרו בבית המאסר צלמון. עוד התייחס הסנגור לעיקרון אחידות הענישה, וטען כי על פי התיקונים שנעשו בכתב האישום היום, מעמדו של הנאשם שלפנינו נמוך יותר ממעמדם של השניים האחרים (נאשמים 1 ו-3)- שעניינם הסתיים בעונשים מותנים.
הנאשם בדברו האחרון ביקש שלא לפגוע בדרכו השיקומית, והסביר כי בעוד ארבעה חודשים הוא צריך לצאת להוסטל במסגרת אותו הליך טיפולי.
אין להקל ראש בחומרת העבירה- הן נוכח שווים הכספי של הפריטים, והן נוכח ביצועה בחבורה.
יחד עם זאת, סבורני כי במקרה דנן מצטרפים מספר שיקולים אשר יש בשקלולם כדי להוביל למסקנה כי ניתן להסתפק בעניינו של הנאשם בעונש צופה פני עתיד.
ראשית, מדובר בעבירה שבוצעה לפני כארבע שנים. כתב האישום הוגש לאחר כשנתיים ממועד ביצוע העבירה.
שנית, דינם של שני הנאשמים האחרים, אשר הורשעו כמבצעים עיקריים ולא כמסייעים, הסתיים בעונשי מאסר מותנים. צודק התובע כי עברו הפלילי של הנאשם מכביד, ויש ליתן לכך משקל, אך יש טעם בטיעון הסנגור כי אותו פער הפועל לחובתו של הנאשם בהיבט עברו הפלילי, ניתן לאזן בבחינת נסיבות העבירה- לאור הרשעתו של הנאשם כמסייע לגניבה ולא כמבצע עיקרי.
שלישית, יש אף משקל מסוים לעובדה כי הנאשם ממילא אסיר וצפוי להשתחרר רק בעוד כארבעה חודשים.