מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' חסאנין ואח'

בפני

שופטת הדסה נאור

הכרעת - דין

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 על זיכוי נאשם 2 מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום ועל זיכוי הנאשם 1 מחמת הספק מהעבירה של תקיפה סתם, אשר יוחסה לו באישום השני.

כתב האישום שלפניי מכיל 2 אישומים, הראשון נגד שני הנאשמים והשני נגד נאשם 1 בלבד.

על פי המתואר בעובדות האישום הראשון, על רקע תלונה שהגיש מר צבי יופיטרו, (להלן: "המתלונן") נגד נאשם 1, תקפו אותו שני הנאשמים בתאריך 23.10.06 בשעה 19:00 בקירוב, סמוך לחנות הירקות של נאשם 2 בשד' ירושלים 106 ביפו, בכך שנאשם 1 הפיל את המתלונן על אופניו ובעת שנאשם 2 החזיק במתלונן חבט בו נאשם 1 באגרופיו, קרע את חולצתו ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמר לו "אני יהרוג אותך, יא בן זונה, אני יהרוג אותך".

כתוצאה מהתקיפה, נטען, נגרמו למתלונן סימני חבלה אדומים מתחת לעינו.

בגין אירוע זה מייחסת המאשימה לשני הנאשמים ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, על פי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ושל היזק לרכוש במזיד, על פי סעיף 452 לחוק העונשין, ולנאשם 1, בנוסף, גם עבירה של איומים על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

באישום השני נטען כי בתאריך 5.11.06, סמוך לשעה 18:05, לאחר שהמתלונן ונאשם 1 שבו מתחנת המשטרה, שם נערך ביניהם עימות, איים הנאשם 1 על המתלונן בכך שאמר לו "אני יהרוג אותך, אני ירצח אותך" ותקף אותו בכך שירק עליו.

על מעשיו אלה עומד הנאשם לדין בגין עבירות של איומים על פי סעיף 192 לחוק העונשין ושל תקיפה סתם, על פי סעיף 379 לחוק העונשין.

נאשם 1 אינו חולק על כי הייתה קיימת היכרות מוקדמת בינו לבין המתלונן, כי במועד הרלוונטי לכתב האישום התגורר בבית הוריו בשכנות למתלונן, כשרק גדר הפרידה בין בתיהם, וכי מספר חודשים עובר לאירוע, נשוא כתב האישום, ביצע, יחד עם אחר, עבודה, בתשלום, של פתיחת פתח כניסה לחצרו של המתלונן ולבקשתו.

נאשם 2 הכחיש כל היכרות עם המתלונן, אך לא חלק על כך כי במועד הנטען בכתב האישום אירע אירוע אלימות סמוך לחנות הירקות שבבעלותו, הנמצאת בכתובת המצוינת בכתב האישום.

עם זאת שני הנאשמים כפרו בהיכרות של האחד את השני, כי היה להם אינטרס משותף, או אחר, נגד הנאשם ו/או כי תקפו אותו כמתואר בכתב האישום או בכלל.

עד התביעה המרכזי, ולמעשה היחיד, לתיאור האירוע הוא המתלונן, שהינו קשיש יליד 1940, שבעברו הוכרז פסול דין, הכרזה שבוטלה בשנת 2000, כפי שעולה מפס"ד שניתן במסגרת הליך אזרחי, בו היה המתלונן צד להליך, ואשר הוגש כראייה מטעם נאשם 2.

לתמיכה בגרסתו הגישה המאשימה תעודה רפואית, ממחלקת מיון טראומה מהמרכז הרפואי וולפסון, על בדיקה שנערכה למתלונן בבוקר שלמחרת האירוע, שאז הגיע להיבדק.

מהתעודה הרפואית עולה כי במהלך הבדיקה נמצאו על פניו של המתלונן סימני חבלה מצד ימין וסימני חבלה על חזה קדמי משמאל.

תמיכה בגרסתו כי הותקף ניתן למצוא גם בעדותו של נאשם 2, כפי שיובהר בהמשך.

חיזוק למניע לתקיפתו, על ידי נאשם 1, ניתן למצוא בעדות נאשם 1 אשר אישר, בעדותו, את טענת המתלונן לפיה הרבה האחרון להגיש נגדו תלונות במשטרה.

על פי עדותו של המתלונן, במהלך התקופה שקדמה לאירוע, הרבה נאשם 1 להציק לו, לזרוק לו את הכיפה מראשו לרצפה, לאיים עליו, שלא ימשיך לגור במקום שבו הוא גר ואם יגיש נגדו תלונות במשטרה ירצח אותו, ואף שבר את דלת ביתו ושרף את רכבו, על כך הגיש נגדו מספר תלונות במשטרה.

לגרסתו, ביום האירוע הלך ברגל כשהוא מוביל את אופניו לצידו, וכשהגיע סמוך לחנות הירקות של נאשם 2 הגיח הנאשם מאחוריו, ועל רקע התלונות שהגיש נגדו במשטרה בפעמים הקודמות, התנפל עליו, דחף אותו על הרצפה על אופניו, החל להרביץ לו, נתן לו מכה בראש, קרע את חולצתו, ואיים עליו.