מ דינת ישראל – משרד התעשיה המסחר והתעסוקה נ' יוסף נחום כהן

בפני

הנשיאה דיתה פרוז'ינין

הכרעת דין

ביום 27.07.09 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של העסקת עובד זר בלא היתר, בניגוד להוראות סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים).

בכתב האישום טענה המאשימה כי ביום 25.04.04 בשעה 9:30, או בסמוך לכך, העסיק הנאשם עובד זר, תושב השטחים, בהעמסת ארגזים למשאית הובלות בשכונת הר נוף בירושלים (להלן – האתר). המאשימה הוסיפה עוד כי הנאשם הציג מספר גרסאות שונות לפני הגשת כתב האישום, ועדות כבושה נוספת במהלך דיון ההוכחות ביחס להשתלשלות הארועים. עדותו הינה בלתי סדורה, נעדרת היגיון ועובדות כתב האישום הוכחו כנדרש.

מנגד טען הנאשם, כי העובד הציג בפניו תעודת זהות כחולה ומזויפת, שאם לא כן, לא היה מעסיקו מלכתחילה. הנאשם טוען כי תעודת הזהות שהוצגה בפני נציגי המאשימה ביום הארוע הייתה מזויפת אף היא, וכלל אינה שייכת לעובד ששמו מצויין בכתב האישום, כי אם לאחר.

נגד הנאשם הוגשו 2 כתבי אישום בגין אותו אירוע, בתיק פ 124/08 ובתיק פ 457/08. בשני התיקים בוטל כתב האישום: בתיק פ 124/08 - בשל אי התייצבות ב"כ המאשימה לדיון (החלטת סגן הנשיאה השופט אייל אברהמי, מיום 8.07.08), ובתיק פ 457/08 - מאחר שהמאשימה לא הגישה הודעה מטעמה כפי שהתחייבה, חרף הארכות מועד שקיבלה (החלטת הנשיאה דיתה פרוז'ינין מיום 31.05.09).

ואלה העדים שעדותם נשמעה: מטעם המאשימה העידו המפקחים תומר פרקר ונחמן גרשון. מטעם הנאשם העיד הנאשם עצמו.

סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים קובע כי העסקה שלא כדין משמעה:

"2.(א)מעביד שעשה אחד מאלה –

(1)העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו;

(2)העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג;

דינו – כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד – דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה".

סעיף 1יג(א) קובע כדלקמן:

"1יג. (א)לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית".

מן האמור בסעיפי החוק המפורטים לעיל עולה כי על המאשימה מוטל הנטל להוכיח שביום הביקורת העסיק הנאשם את העובד מר יאסר אלביראוי, כי עובד זה היה "עובד זר", וכי לא היה לו היתר, במועד הביקורת, לעבוד בישראל. מתעודת עובד ציבור (מש/7) עולה כי העובד שנמצא באתר לא היה תושב או אזרח ישראל, וכי במועד הביקורת לא היה בידו היתר לעבוד בישראל. השאלה היא, אם כן, האם הוכח כי הנאשם הוא שהעסיק את העובד במועד זה.

במועד הקראת כתב האישום, ביום 14.01.10, הודה הנאשם בסעיפים 1 ו-2 לכתב האישום. באשר ליחסי העבודה בינו לבין העובד אמר:

"... אני טוען שהעובד הציג לי תעודת זהות של ישראלי, ולכן אני לא עברתי את העבירה..." (ע' 2 ש' 4-6, פר' 14.01.10).

משמע שהנאשם אינו מכחיש את עצם קיומם של יחסי העבודה בינו לבין העובד, וכל טענתו הינה כי לא עבר את העבירה שכן הוצגה לו תעודת זהות מזויפת, ולמעשה לא התקיים בו היסוד הנפשי הנדרש. מדו"ח תיאור המקרה אנו למדים כי העובד הזר עסק בהעמסת משאית בארגזים, וכי בעל חברת ההובלות אשר שהה במקום הוא מר כהן יוסף - הנאשם (מש/1). כמו כן, הוגשו תמונות שבהן נראה העובד על רקע משאית ההובלות (מש/4, מש/5). ואם לא די בכל אלה, הרי שביום האירוע הודה הנאשם בחקירתו באופן חד משמעי כי העסיק את העובד שנמצא באתר במהלך הביקורת:

"ש: האם אתה מעסיק אותו היום בשעה ובכתובת הנ"ל?