מ דינת ישראל נ' אבו שקאר ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת מלוא הראיות, בעבירות של איסור לכלכוך והשלכת פסולת, לפי סעיף 2+ 13 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984; מטרד לציבור לפי סעיף 215 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וניהול עסק ללא רישיון, לפי סעיפים 4 + 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 + פריטים 5.1+8.3 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995.

זאת, בכך שביום 14.08.08, הנאשמים, שעוסקים בהובלת פסולת ופינוייה, השליכו פסולת בנין מתוך משאית שבבעלות הנאשם מס' 1 והטמינו אותה בבורות שנחפרו באדמה באמצעות שופל, בשטח המהווה רשות הרבים - הכל כמפורט בהכרעת הדין.

לנאשם מס' 1 יוחסה בכתב האישום העבירה של שימוש ברכב ללא רשות, הימנה הוא זוכה מחמת הספק.

במסגרת הטיעונים לעונש, הצביעה ב"כ המאשימה על חומרת מעשי הנאשמים, שכללו 3 אירועים של השלכת פסולת והטמנתה אשר התבצעו בשעות הלילה בשטח פתוח.

כן ציינה כי מעשי העבירות נעברו במהלך עיסוקם הרגיל של הנאשמים שפעלו ללא היתרים להפעלת עסקם.

ב"כ המאשימה ציינה את הנזקים הנגרמים לטבע ולסביבה כתוצאה מהשלכת פסולת שלא כדין ואת תפקידו של בית המשפט בהרתעת הציבור, באמצעות הטלת עונשים מחמירים, בייחוד בשל הקושי באכיפת העבירות של איכות הסביבה.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על כל אחד מן הנאשמים מאסר על תנאי, התחייבות כספית, קנס משמעותי שלא יפחת מ- 100,000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה ורישיון רכב.

כן הפנתה לפסיקה לתימוכין בעמדתה לעניין העונש.

מאידך, בטיעוניו לעונש, הדגיש ב"כ הנאשמים כי מדובר במעידה חד פעמית, כאשר לנאשמים אין כל מעורבות אחרת בפלילים בכלל ובעבירות של איכות הסביבה בפרט.

ב"כ הנאשמים טען כי הנזק שנגרם הינו מזערי, בשל מהות החומר, כמותו והשלכתו באיזור פתוח וכי יש להבחין בין המקרה הנדון לבין מקרים אחרים, חמורים יותר, של השלכת פסולת שיטתית הנעשית ע"י רשויות מקומיות או גופים גדולים אחרים.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם מס' 2 מועסק ע"י הנאשם מס' 1 והוא אך סייע לו בביצוע העבודה, לכן חלקו באירועים קטן משל חלקו של הנאשם מס' 1.

ב"כ הנאשמים הביא בפני בית המשפט את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, המשתכרים שכר חודשי שאינו גבוה במיוחד וטען כי הינם פועלים על מנת להשיג רישיונות והיתרים להפעלת עסקם.

על כן, עתר שלא למצות את הדין עם הנאשמים ולהסתפק בקנסות מידתיים.

מעשיהם של הנאשמים - חמורים הם.

בשעות לילה, בשטח ציבורי, הסמוך לנחל סעדיה בחיפה, הנאשמים, שעוסקים בפינוי והובלה של פסולת, השליכו 2 מכולות המלאות פסולת בנין באמצעות משאית ואף הטמינו את הפסולת, באמצעות שופל, בבורות שנחפרו במקום, במטרה לכסות על מעשיהם.

הנאשמים עמדו לשפוך מכולה שלישית המלאה בפסולת בנין, אך פעולתם נעצרה ע"י כוחות המשטרה.

אין ספק כי כל חברה מתוקנת נמדדת, בין היתר, במידת מחוייבותה לשמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בה, מתוך תפיסה לפיה בעיות זיהום הסביבה הינן כלל חברתיות, הפוגעות בזכותם של התושבים לחיים של איכות, ללא סיכון בריאותם, ותוצאותיהן עלולות להיות הרות אסון ברבות השנים.

חמורים הדברים עוד יותר, כאשר מעשי עבירה שכאלה מבוצעים על ידי מי שעיסוקם הקבוע הינו איסוף אשפה, הובלתה ופינויה.

הנאשמים לא נטלו כל אחריות על מעשיהם והתנהגותם, כעולה מן הראיות שבאו בפני ביהמ"ש, התאפיינה בזלזול מפורש ומקומם בכל המתייחס לביצוע מעשיהם העבריינים.