הרשעת מור אסלן בעבירה של אינוס קטינה מתחת לגיל 16 בסמוך לתחנת דלק באור יהודה

אנו אוסרים פרסום שמה של המתלוננת וכן כל פרט שיש בו כדי לזהותה.

השופטת גיליה רביד:

כללי:

1. הנאשם מואשם בביצוע עבירות של אינוס קטינה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וכן בעבירה של מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק.

כעולה מכתב האישום, שעיקרי עובדותיו יפורטו להלן בתמצית, מדובר במעשים שבוצעו על ידי הנאשם בתאריך 27.9.14 בשעות הלילה המאוחרות, בסמוך לאזור תחנת דלק "פז" ברח' אריאל שרון באור יהודה (להלן: "תחנת הדלק"). הנאשם הגיע לתחנת הדלק בשעה 01:40 לערך עם רכבו מסוג ג'יפ יונדאי, ושם פגש את המתלוננת - נערה כבת 15 שעמה לא הייתה לו הכרות מוקדמת - אשר בילתה בחנות "ילו" הצמודה לתחנת הדלק יחד עם חבריה, ביניהם ע'שהוא מכרו של הנאשם. על פי הנטען בכתב האישום, המתלוננת הייתה באותה עת תחת השפעת אלכוהול שבאה לידי ביטוי בכך שהתנדנדה, מעדה בעת הליכה, הדיפה ריח חזק של אלכוהול והתקשתה לזהות אנשים. בעקבות שיחה בין הנאשם לע'שבמהלכה סיפר ע'לנאשם שהמתלוננת "נותנת" וכי בעבר הוא "החדיר לה אצבעות", הציע הנאשם למתלוננת לנהוג ברכבו ובכך הביאה להיכנס לרכבו ולהתלוות אליו לנסיעה קצרה בהבטיחו שיעצור במקום אחר וייתן לה לנהוג. הנאשם נסע כברת דרך ועצר בסמוך לאתר בנייה שבקרבת תחנת הדלק. במהלך נסיעתם התקשרו חבריה של המתלוננת מספר רב של פעמים אך הנאשם אמר למתלוננת לא לענות ובאחת הפעמים אף דיבר בעצמו עם חברתה של המתלוננת ואמר לה שהם נמצאים בנווה סביון ועושים סיבוב. על פי המתואר בכתב האישום, בתוך הרכב, החל הנאשם לנשק את המתלוננת ואף שלח את ידיו לעבר תחתוניה. המתלוננת אמרה "לא" כשהיא מצחקקת, ואולם הנאשם המשיך להפשיל את תחתוניה. המתלוננת ביקשה מהנאשם להפסיק, אך הוא אמר לה לעבור למושב האחורי והיא נענתה לבקשתו ואף ביצעה בו, לבקשתו, מין אורלי לאחר שהלה משך את ראשה לעבר איבר מינו, וזאת בשל פחדה ממנו. בהיותה במושב האחורי הנאשם הסיר את תחתוני המתלוננת למרות שביקשה ממנו להפסיק, הושיב את המתלוננת מעליו, והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה. המתלוננת אמרה לנאשם שיפסיק, שכואב לה, שהיא בתולה וכן שהוא בלי קונדום. או אז, אמר הנאשם למתלוננת שהוא נוסע לקנות משהו, מבלי לפרט. הנאשם עבר למושב הקדמי בעוד המתלוננת שרועה מאחור, ונסע לחנות שבתחנת הדלק "סונול" ברח' החרושת 2 באור יהודה על מנת לקנות קונדומים, כשהוא מסתיר מהמתלוננת את מטרת נסיעתו. בעת שהנאשם יצא מהרכב ונכנס לחנות, בעוד המתלוננת נותרת שרועה במושב האחורי, החלה המתלוננת שולחת הודעות טקסט לקבוצת ווטסאפ של חבריה בכותבה שימצאו אותה דחוף, "שילד אחד לקח אותי באוטו" "שהוא מנסה ל"זיין אותי" "שהוא מכריח אותי לנתק את הטלפון" והתחננה שיעזרו לה. אחר מספר דקות שב הנאשם לרכב, נסע למקום סמוך, עבר למושב האחורי ואז החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת בניגוד להסכמתה. למרות שהחלה לצרוח וניסתה לברוח, הנאשם לא חדל ממעשיו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, תוך שהמתלוננת צועקת ובוכה שכואב לה. כאשר הנאשם חדל ממעשיו הוא אמר למתלוננת "לא קרה כלום, את לא צריכה להגיד לאף אחד". בינתיים, בעקבות הודעות הווטסאפ איתרו חבריה של המתלוננת את רכבו של הנאשם באזור חולות ליד תחנת הדלק וצעקו לו לצאת החוצה. הנאשם יצא מהרכב מהמושב האחורי כשהוא ללא חולצה ואמר להם: "תלכו אחורה, אני מטפל בזה, תכבדו אותי". במקביל הגיעו למקום גם חבריו של הנאשם, ואז הנאשם ביקש מחברו אושר עידה לנהוג ברכבו ולהחזיר את המתלוננת לתחנת הדלק בעוד היא מוטלת בוכה על המושב האחורי.

2. בהתייחס לליבת האישומים המחלוקת בין הצדדים היא מצומצמת יחסית והיא נוגעת בעיקרה לשאלה האם המעשים המיניים שבגינן מיוחסת לנאשם עבירות בכתב האישום –מעשים אשר עצם ביצועם אינו מוכחש על ידי הנאשם - בוצעו בניגוד לרצונה של המתלוננת וחרף התנגדותה, כנטען על ידה, או שמא הם בוצעו בהסכמת המתלוננת וביוזמתה, כטענת הנאשם.

            עם זאת, היריעה העובדתית בתיק זה הורחבה מעבר לגבולות האירוע שתחילתו, כאמור, במפגש ראשון ואקראי בין הנאשם למתלוננת. היא גלשה לברור מעשיה וקורותיה של המתלוננת בתחילת הערב טרם הגעתה לתחנת הדלק וכן למעשיה לאחר האירוע, ואורחות חייה בכלל. זאת נעשה הן כפועל יוצא מהצורך לבחון את גרסת המתלוננת לפיה היא הייתה שיכורה בזמן האירוע לאחר ששתתה משקאות חריפים בעת שהייתה בדירת חברים ברמת גן, הן לאור דברי המתלוננת לפיהם, לאחר האירוע, היא הלכה לביתו של נ.ש, בחור שעמו היה לה קשר רומנטי בעבר, שם קיימה עמו יחסי מין, והן לנוכח קו ההגנה שביקש לשכנע שהמתלוננת היא קלת דעת ונוהגת במתירנות מינית, וכן, בחורה מניפולטיבית, ערמומית ובלתי אמינה שהחליטה לטפול אשמת שווא על הנאשם ממניעים שונים. נסיבות נוספות אלה שנויות רובן ככולן במחלוקת - הכל כפי שעוד יורחב וילובן בהכרעת הדין.

3. ראיות התביעה כוללות את עדותה של המתלוננת, עדות הוריה, הקלטה של שיחה שהתקיימה בין הנאשם לבין אבי המתלוננת (ת/4 ות/4א' +דיסק), עדות חברתה ה', עדות חברים שהיו בתחנת הדלק והיו עדים למצבה הנפשי (ד', ע',ע'.ר', ש', ש' ונ') עדות נ.ש, חברה לשעבר של המתלוננת שאליו הלכה לאחר האירוע, עדות מושבה טטיאנה, מומחית בפסיכיאטריה של הילד המתבגר שערכה את המסמך ת/25 ועדות עו"ס ענבר הרפז אשר טיפלה במתלוננת במסגרת היחידה לקידום נוער. כמו כן העידו שוטרים שנטלו חלק בחקירה: אלונה כהן, ירדן ללקין, מירב עזרא ויחזקאל נ'יאל וכן הוגשו בהסכמה הודעות הנאשם במשטרה (ת/1 ו-ת/2 +דיסק חקירה), דו"ח ותמליל עימות שערך הנאשם עם המתלוננת (ת/3 ו-ת/3א'+דיסק), דוחות ומזכרים (ת/4 עד ת/9, ת/14 ו-ת/26), תצלומים של הודעות הווטסאפ ששלחה המתלוננת לחבריה במהלך האירוע (ת/10, ת/11), תכתובת ווטסאפ שניהלה המתלוננת עם ע'(ת/12) קלטת של מצלמות האבטחה שהיו ממוקמות בתחנת הדלק (ת/13), פלט שיחות טלפון נייד של המתלוננת (ת/15) ותעודות רפואיות של המתלוננת (ת16, ת/17, ת/25).

מטעם ההגנה, העדות המרכזית הייתה עדות הנאשם, כאשר בנוסף לה העידו ע'- מי שבילתה עם המתלוננת וה' ברמת גן טרם האירוע - מירב משה, ל' וי'. כמו כן ההגנה זימנה לעדות מחודשת את עדת התביעה ה' -הכל כפי שעוד יבואר ויפורט בהמשך.

יצוין, כי למען שמירה על חסיון זהותה של המתלוננת, לרבות על כל פרט שעשוי לזהותה, וכן לאור העובדה שחלק מהעדים היו קטינים, הרי שבהכרעת הדין יאוזכרו חבריה של המתלוננת בשמם הפרטי בלבד או באות הראשונה של שמם.

עדות המתלוננת –פירוט עובדתי.

4. 4. בהיות עדות המתלוננת העדות המרכזית להוכחת אשמת הנאשם, ולמען נוחות ההנמקה, תפורט להלן בהרחבה גרסת המתלוננת כמשתקף בעדותה בבית המשפט. אמרות שמסרה המתלוננת מחוץ לכותלי בית המשפט הוגשו בהסכמה והן כוללות הודעות שמסרה במשטרה, לרבות תמלילי החקירה (ת18- ת/23+ דיסקים) ואמרות שמסרה המתלוננת לאנשי משטרה ביום האירוע בבית החולים (ת/8 ו-ת/24+דיסק).