ליקוי שמיעה יוכר כפגיעה בעבודה במקרה של הפחתת כושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור

הנשיא סטיב אדלר

   ביום 1.4.2005 נכנס לתוקף תיקון מספר 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - תיקון 79 ו חוק הביטוח הלאומי או החוק בהתאמה). החוק תוקן במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה - 2005, אשר התקבל בכנסת ביום 29.3.2005. במסגרת התיקון, הוסף סעיף 84א ל חוק הביטוח הלאומי, שכותרתו " ליקוי שמיעה". סעיף זה, כפי שציינו אך לאחרונה בפסק הדין בעניין ברלכיס (להלן - פסק דין ברלכיס), מעורר סוגיות פרשניות כבדות משקל. על אותן סוגיות נמנית שאלת הפרשנות הראויה שיש ליתן לתנאי הקבוע להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה בסעיף 84א(א)(2) ל חוק הביטוח הלאומי, היינו:  " כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים". סוגיה זו, כפי שתפורט להלן, משותפת לארבעת ההליכים שלפנינו; לפיכך ובהסכמת הצדדים נדונו ערעורים אלו במאוחד.

המצב הנורמטיבי לפני הוספת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי

[2] עובר לעיגון הוראות סעיף 84א לחוק, לא יוחד הסדר ספציפי בחוק ובהלכה הפסוקה לפגיעה בעבודה שביטויה בליקוי שמיעה וברעש תמידי באוזניים ( טינטון) עקב חשיפה לרעש. פגיעה כאמור, נדונה על פי ההגדרות הכלליות לפגיעה בעבודה שבפרק ה' ל חוק הביטוח הלאומי, שעניינו "ביטוח נפגעי עבודה". הרחבנו בעניין זה בפסק דין ברכליס. ובתוך כך, פרטנו כלקמן:

"עד לתיקון מספר 79 לחוק הביטוח הלאומי ליקוי שמיעה הוכר כתאונה בעבודה  הן כשמדובר היה באירוע תאונתי; הן כמחלת מקצוע; והן על פי תורת המיקרוטראומה. זאת, בהתאם להגדרות הכלליות שבחוק, בתקנות ובהלכה הפסוקה..... ונפרט.

1.     תאונה בעבודה - ליקוי בשמיעה הקשור בקשר סיבתי לאירוע פתאומי בעבודה, כגון פגיעה ישירה באוזן ממכשיר זה או אחר או פגיעת הדף מפיצוץ, נחשב כתאונה בעבודה, עליה חל סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי.

2.     מחלת מקצוע   - מחלת המקצוע הרלוונטית לליקוי שמיעה עוגנה בפריט 21 לחלק ב' לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד - 1954, באופן הבא: 

[א]"שם המחלה: נזק לאוזן הפנימית  הנגרם על ידי חשיפה לרעש, שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור".

[ב] סוג העבודה אשר לעובדים בה אפשר שהמחלה האמורה  

תחשב כמחלת מקצוע, הוגדרה כלקמן: "עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל".

3.     מיקרוטראומה - עם פיתוח תורת המיקרוטראומה הוגשו תביעות למוסד לביטוח לאומי ולבתי הדין לעבודה, להכיר בליקוי שמיעה על פי תורה זו.  זאת, למשל כאשר לא התקיי ם  התנאי של קיום רעש ממוצע של לא פחות   מ - 85 דציבל ולא התקיימה תאונה פתאומית. ליקוי שמיעה הוכר כתאונת עבודה מכוח תורת המיקרוטראומה כאשר המבוטח היה חשוף לרעש בעבודתו; 'כל' חשיפה גרמה לנזק זעיר לשמיעה וברבות הימים הצטברו נזקים זעירים אלה, כדי ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. לצורך קבלת תביעה, בה נטען כי למבוטח נגרם ליקוי שמיעה על דרך המיקרוטראומה, היה על בית הדין לקבוע את התשתית העובדתית באשר למפלסי הרעש בעבודה וכן למנות מומחה יועץ - רפואי מטעם בית הדין, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי ויקבע, כי ליקוי השמיעה הימנו סובל המבוטח נגרם בדרך של מיקרוטראומה בשל החשיפה לרעש.

     על האמור נוסיף, כי לצורך הכרה בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע או על דרך המיקרוטראומה,  נזקק המומחה יועץ-רפואי לבדיקות אודיולוגיות שונות, הן כדי לבחון האם למבוטח עקומת שמיעה האופיינית לחבלה אקוסטית (ובה שנץ בתדירויות הגבוהות) והן כדי לבחון האם אותרה ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור 'בהשוואה למצב אלמלא היה העובד חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אף אם דרגת הנכות בגין מצבו על פי מבחני הנכות הינה בשיעור 0%'.    זאת, באשר רק לירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור נודעת נפקות לעניין כושר התפקוד...".

המצב הנורמטיבי לאחר תיקון 79  לחוק

[3] סעיף 84א לחוק נחלק לשני סעיפי משנה, סעיף (א) שעניינו ב "ליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש" וסעיף (ב) שעניינו ב "רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון)". בעניין ברכליס נדונה, בין השאר, פרשנות סעיף (ב) שעניינו טינטון. בהליכים אלה נזקק לפרשנות התנאי הקבוע  ב סעיף 84א(א)(2) לחוק. אך תחילה נביא את נוסחו של סעיף 84א במלואו :

84 א.   (א)  אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

                   (1)  המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק);

                  (2)   כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

                  (3)   הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

                  (א)  היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית);