ליסקר נ' גואטה

פסק דין

ביום 6/10/11 ניתן על ידי פסק דין ארוך ומנומק בעניינו של התובע אל מול הנתבע, לפיו התקבלה בחלקה התביעה שהוגשה על ידי התובע שלפני.

התובע הגיש בר"ע על פסק הדין וביום 4/4/12 התקבל הערעור שהוגש ע"י ערכאת הערעור מפי כב' השופטת צ'רניאק ובין היתר נקבע כי יש מקום לחייב את המשיב שם – הנתבע שלפני בגין נזקיו של המבקש, ככל שנגרמו לו כתוצאה מפעולות אלו של המשיב.

ביהמ"ש של הערעור קבע, כי על המשיב לפצות את המבקש פיצוי הולם ולפיכך, בוטל החלק בפסק הדין של בימ"ש קמא לפיו נדחו יתר רכיבי התביעה האחרים, למעט אלו שהתקבלו בעטיים נקבע הפיצוי בפסק הדין , תוך החזרת הדיון לבימ"ש על מנת שיבחן ויאמוד את הנזקים הנטענים על ידי התובע כתוצאה מפעולות הנתבע לצורך קביעת הפיצוי ההולם בנסיבות העניין לתובע.

לאחר קיומו של דיון במעמד הצדדים, במסגרתו חזרו הצדדים שניהם על טענותיהם בכתבי בי הדין שהוגשו על ידם ובעיקר עתר התובע לפצות אותו ביחס למלוא סכום התביעה שהוגשה על ידו בשל השם הרע שיצא לו מאותן פעולות שננקטו על ידי הנתבע שלא כדין במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

אם כך, בהעדר כל ראיות נוספות, ועל יסוד פסק דינו של כב' ביהמ"ש שלערעור, עלי לבחון את שיעור הפיצוי, ללא הוכחת נזק, שיש לפסוק בגין לשון הרע.

בפסק הדין בע"א 4740/00 אמר נגד יוסף, פד"י נה (5) 510, המנחה בסוגייה קובע כב' הנשיא, (כתוארו אז), השופט ברק, את השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בבואו לפסוק פיצוי בגין לשון הרע, וכך הוא קובע:

"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע 'תעריפים'. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק)." (שם, בעמ' 525)

אמות מידה אילו נכונות הן לפיצוי הממוני והן לפיצוי הלא ממוני.

בענייננו, קבעתי, כי התנהלותו של הנתבע הייתה נגועה בחוסר תום לב, כאשר למרות שידע על הפקדת מלוא הסכום שביהמ"ש קבע כפיצוי ללקוחו, בקופת ביהמ"ש פתח תיק הוצאה לפועל כנגד התובע ונקט בהליכי גבייה, וזאת למרות תחנוניו של התובע ופקסים רבים ששלח, בבקשותיו לנתבע, למנוע את נקיטת ההליכים, ובבקשות להמתין עד שהכספים ששוחררו מקופת ביהמ"ש יגיעו לידיו של הנתבע, ולמרות זאת הנתבע מאן להמתין ונקט הליכים.

ביהמ"ש שלערעור אימץ מסקנתי זו, וקבע כי אכן הנתבע פעל בחוסר תום לב, אלא שקבע, כי למרות שעסקינן בעורך דין, אין לייחס את פעולותיו לפעולות הלקוח, משום שעל פי קביעת ביהמ"ש שלערעור, הפעולות היו בשיקול דעתו המקצועי של הנתבע והוא אחראי לביצוען, ומשכך עליו החובה לפצות את התובע בגין הנזקים שסבל לאור נקיטת הליכי הוצאה לפועל בחוסר תום לב, בהיותם משום לשון הרע.

על פתיחת תיק הוצאה לפועל ונקיטת הליכים כפועלות שמהוות עבירה על חוק איסור לשון הרע, ראה עא (י-ם) 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים, (פורסם בנבו), (להלן: "פס"ד גסלר"), שם ענה ביהמ"ש המחוזי, בירושלים, בחיוב על השאלה העקרונית האם הטלת עיקול על חשבונות בנק מהווה לשון הרע, וקבע, בין היתר כך:

הטלת עיקול על חשבונות בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע... לדעתי, בעצם הצגתו של המערער, כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיניו של בנקאי סביר, ללא כל קשר לגובה העיקול..."

בענייננו, הנתבע היה מודע היטב לכך שהתובע הפקיד את מלוא סכום פסק הדין בקופת ביהמ"ש, וכי הוא ממתין להחלטת ביהמ"ש בבקשתו לעיכוב הליכים, וכי כבר ניתנה הוראה לשחרור הכספים לטובת הנתבע ולמרות זאת, בחוסר תום לב, הגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ופעל כך בחוסר תום לב, נסיבות אלה, לאחר שביהמ"ש שלערעור קבע כי יש לייחסן לנתבע, עו"ד במקצועו, ולא ללקוחו, מהוות, לטעמי, כ"פרסום שאינו אמת" כפי מסקנת ביהמ"ש המחוזי בעניין, עו"ד גסלר הנ"ל.

עוד יש לציין, כי הנתבע אינו יכול להנות מהגנת תום הלב, משום שקבעתי במפורש כי התנהלותו הייתה חסרת תום לב.

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את הטענות בשנית, ועל פי הסכומים הנפסקים במקרים של העדר נזק ממוני, (ראה פס"ד גסלר הנ"ל וכן, (כ"ס) 3564/09 תא (כ"ס) 3564-09 דניאלה הרץ נ' ניק בנרי עו"ד, או תא (ת"א) 17615-03-10 אסתר גידניאן נ' עירית תל-אביב-יפו), וכן לאור הנחייתו של ביהמ"ש המחוזי בפסק דינו בערעור, כי יש לייחס את ההתנהלות לנתבע ולא ללקוח, אני סבורה, כי במקרים כאלה שבהם נתבע פועל בחוסר תום לב ופותח תיק הוצאה לפועל למרות שהוא מודע היטב שהכספים הופקדו זה מכבר בקופת ביהמ"ש ולא זו אף זו כבר ניתנה הוראת שחרור והכספים אמורים להגיע לידיו בתוך פרק זמן קצר, ולמרות זאת פועל בדרך של נקיטת הליכי הוצאה לפועל, אין זאת אלא שהמדובר בפגיעה בתובע שלא כדין ויש לפצותו.

אני פוסקת לתובע פיצוי בגין לשון הרע שסבל בסכום של 7,000 ₪, כמו כן, הנתבע ישא בהוצאות הדיון בפניי בסכום של 500 ₪.

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, יב' אב תשע"ב, 31 יולי 2012, בהעדר הצדדים.