לוסקי ואח' נ' לורך (כונס הנכסים)

החלטה

בקשה לעיכוב צו כינוס נכסים, שניתן על ידי כב' רשם ההוצאה לפועל שחר קטוביץ, בתיק 03-99615-97-7, מיום 6.12.12, בו מונה עו"ד אמנון לורך ככונס על נכס הרשום על שם החייב ורעייתו, מבקשת 4, ברחוב המֹצדים במעלה אדומים, והידוע גם כמגרש 104 (להלן: "כונס הנכסים", "החייב", ו-"הנכס", בהתאמה).

הבקשה הוגשה במסגרת המרצת פתיחה בה עתרו המבקשים, כי בית המשפט יצהיר על "בעלות, או חכירה לדורות וזכות שימוש ומגורים של המבקשים" בנכס. עוד התבקש במסגרתה ביטולו של צו הכינוס דלעיל.

להלן, בקצירת האומר, העובדות הצריכות לעניין:

1.המבקשים הינם בני משפחה: מבקש 1, מר ציון לוסקי, הינו אביו של החייב; מבקש 2, מר מאיר לוסקי, הינו אח החייב, ומבקשת 3, גב' לימור לוסקי, הינה רעייתו (של האחרון). מבקשת 4, גב' אורלי לוסקי, הינה רעייתו של החייב.

2.הנכס מושא הבקשה הינו בית מגורים בעיר מעלה אדומים, אשר זכויות החכירה בו רשומות על שם החייב ואשתו.

3.במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנוהלו על ידי בנק דיסקונט לישראל כנגד החייב, בגין חוב של למעלה מ-525,000 ש"ח (נכון ליום המינוי), מונה ביום 25.12.12 כונס נכסים על זכויות החייב בנכס.

4.למעלה מחודשיים לאחר מינוי כונס הנכסים, הוגשה על ידי המבקשים דלעיל המרצת הפתיחה, בה נטען כי הגם שהנכס רשום פורמלית על שם החייב ורעייתו (מבקשת 4), הרי שאין הנכס בכללותו שייך להם, זאת נוכח הסכם שיתוף שנכרת ביום 6.10.1991, שמכוחו המבקשים והחייב הינם בעלי הנכס, בחלקים כדלקמן:

מבקש 1 – בעליה של הדירה המצויה בקומה השניה בנכס.

מבקשים 2 ו-3 – בעליה של הדירה המצויה בקומה הראשונה בנכס.

מבקשת 4 והחייב – בעליה של הדירה המצויה בקומה השלישית בנכס.

המבקשים הוסיפו וטענו, כי מאז רכישת הנכס ועד היום, הם מתגוררים בפועל בדירות בהתאם לחלוקה דלעיל.

עוד נטען, כי מאחר שמבקשת 4 מתגוררת עם החייב בדירה המצויה בקומה העליונה מזה למעלה מ-20 שנה, קמה לה זכות להיות דיירת מוגנת במחצית הדירה השייכת לחייב, ומשכך אין לדון בגינה בשאלת דיור חלוף.

5.לטענת כונס הנכסים, נגועה הבקשה בשיהוי רב נוכח העובדה כי הליכי ההוצאה לפועל כנגד החייב מתנהלים מזה למעלה מ-15 שנים, כאשר באף לא אחד מההליכים הקודמים עלתה טענה בדבר זכויות מי מהמבקשים בנכס. כונס הנכסים הוסיף וטען, כי עיון מדוקדק בהסכם מעלה תמיהות ביחס לאותנטיות שלו. כך, הוא הפנה לעובדה כי מספר תעודת הזהות המצוין ליד שמו של האב אינו דומה למספר המצויין בבקשה, מה גם שמבקשת 4 כלל אינה צד להסכם.

לגופם של דברים טען הכונס, כי גם במידה וכל טענות המבקשים תתקבלנה, עדיין לא יהיה בכך כדי לסייע בידם, שכן בסופו של יום יידרש לערוך פירוק שיתוף בנכס לצורך פירעון חובותיו של החייב.

6.ב"כ בנק דיסקונט (שצורף כמשיב לתובענה העיקרית, ובכלל זה לבקשה דנן, בהחלטת כב' השופט ר' שמיע מיום 6.3.13), הצטרף לטענות הכונס. עוד הוסיף, כי גם נגד מבקשים 1, 2 ו-4 מתנהלים לבקשתו הליכי הוצאה לפועל מזה שנים רבות, כאשר חובם הכולל לבנק עומד על למעלה מ-800,000 ₪. בנסיבות אלו, ומאחר שהטענה לבעלות בזכויות הנכס לא הייתה ידועה לבנק, לכאורה היא חסרת משמעות בהקשר דנן, שכן בין אם מדובר בנכס שכולו בבעלות החייב ואשתו, ובין אם למבקשים 1 ו-2 יש זכויות בנכס, ממילא בסופו של יום יימכר הנכס כולו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

ביחס לטענה בדבר זכותה של מבקשת 4 כדיירת מוגנת בנכס, טען ב"כ הבנק כי גם לו היא הייתה זכאית להיות דיירת מוגנת בנכס מכוח מכירת חלקו של בן-זוגה החייב, הרי שהגנה זו לא חלה בנסיבות העניין, מאחר שגם חלקה נמכר במסגרת הליכי ההוצל"פ, ונוכח העובדה כי הנכס אינו רשום על שמה בלשכת רישום המקרקעין.

דיון

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, כמו גם בכל החומר הרלוונטי, ואף שמדובר בעיכוב הליכי פינוי מדירת מגורים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

ברע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים (פורסם בנבו, 10.3.2009) עמד כב' השופט א' גרוניס על אמות המידה למתן סעד זמני, בציינו: