לוי נ' גאל שרותי ארוחות בע"מ

פסק דין

1.בפנינו תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורין בטענה כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורין.

2.כפי שעלה מהסכמות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 11/9/13 אין מחלוקת ביחס לעובדות הבאות:

א.התובע עבד בנתבעת מיום 1/5/11 ועד ליום 1/4/13;

ב.התובע התפטר מעבודתו;

ג.התובע עבד בסניף קרית חיים בתפקיד טבח. סניף זה הפסיק לפעול ביום 1/4/13 ונכנס מפעיל אחר למסעדה שהנתבעת הפעילה באותו מקום. התובע המשיך לעבוד ברציפות אצל אותו מפעיל חדש;

ד.הנתבעת הציעה לתובע להמשיך לעבוד אצלה בסניף שפתחה בקיבוץ כברי כאשר מגוריו של התובע הינם במעלות.

3.לאחר שהצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה שתייתר את הדיון בתיק נקבע דיון הוכחות להיום ובו נשמעו עדות התובע מחד, ועדותו של מר אלון ברקוביץ מנהל הנתבעת מאידך.

4.לאחר ששמענו את הצדדים והתרשמנו מעדויותיהם ומגרסאותיהם הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות כפי שנבאר להלן.

5.סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג- 1963 קובע כך:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".

6.הנטל להוכחת טענת התפטרות בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה או בשל נסיבות אחרות שביחסי העבודה מוטל על העובד (דב"ע ל"ג/58- 3 האוניברסיטה העברית ירושלים – בתיה מינטל, פד"ע ח' 65).

7.עוד נפסק כי על עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורין מכח סעיף 11(א) כאמור לעיל, להוכיח כל אלו:

ראשית כי אכן הייתה הרעה מוחשית או נסיבות שבהם לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו; שנית, כי התפטר על רקע זה ולא מטעם אחר; שלישית, כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון (דב"ע שן/10- 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כ"א 238).

8.במקרה הנדון לא הוכח אף אחד מהרכיבים הנדרשים כאמור לעיל. התובע לא הצביע על הרעת תנאים, מתלושי שכר עולה כי שכרו לא השתנה משמעותית במשך כל תקופת העבודה. אמנם בתחילת עבודתו הייתה משכורתו הבסיסית 5,200 ₪ נטו, ובנוסף שולמו לו דמי נסיעות ושעות נוספות, ואילו בהמשך עבודתו היה שכרו לפי 27.96 ₪ לשעה, אך למעשה מדובר באותם סכומים שכן 27.96 ₪ לשעה מהווים את ערך השעה של משרה מלאה בשכר 5,200 ₪.

מנהל הנתבעת הבהיר בפנינו שהשינוי בתלושי השכר נעשה לאור ביקורת ודרישה של משרד התמ"ת ולא נסתר. בנוסף, הובהר על ידי הנתבעת, שלאחר שהתובע נעדר חלק משעות העבודה שהיה אמור לעבוד בהן, הבהירה לו ששעות ההיעדרות ינוכו משכרו. מכל מקום, התובע לא התפטר בסמוך לביצוע השינוי האמור (8/12) אלא רק לאחר למעלה מחצי שנה ועל כן אנו מקבלים את עמדת הנתבעת כי מדובר בשינוי לגיטימי שנעשה בהסכמה (ראה גם עדות התובע בעמ' 7 ש' 10).

9.פרט לכך לא מצאנו כל שינוי בתנאי העסקתו של התובע, וגם השינוי הנ"ל כפי שהצבענו עליו אינו מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות שלא ניתן להמשיך ולעבוד בהן.

10.באשר לסגירת מקום העבודה בקרית חיים והצעת העבודה החלופית שקיבל התובע בכברי – התובע לא הצביע על שום רכיב באותה הצעה שמהווה הרעה מוחשית או נסיבות שלא ניתן להמשיך ולעבוד בהן. הנתבעת הבהירה והתובע לא הכחיש שהוא נדרש לעבוד גם בסניף החדש באותו היקף שעות, באותו שכר, כאשר המקום החדש קרוב יותר למקום מגוריו מאשר מקום עבודתו הקודם.

11.מעבר לכך, מעדותו של התובע עלה בבירור שהתובע לא התפטר בגלל הרעת תנאים והוא אף לא הגיש כל תביעה ביחס לתנאים שהוא טוען שהורעו. מעדות התובע עלה בבירור, כי הוא התפטר מכיוון שרצה לשפר את תנאי העסקתו, כאשר התובע הבהיר שמספר חודשים לפני שמקום העבודה בקרית חיים נסגר, הוא כבר החליט שלא להמשיך לעבוד בנתבעת (עמ' 5 ש' 13). עוד עלה מעדותו של התובע כי למעשה לו הייתה הנתבעת משפרת את תנאי העסקתו היה ממשיך לעבוד בה (עמ' 6 ש' 15; עמ' 2 ש' 15).

12. לבסוף אף ממכתב ההתפטרות (נ/1) לא עולה כל הזדמנות שנתן התובע לנתבעת לתיקון הליקויים או התנאים שהורעו, לטענתו, בטרם התפטר.