לוטר בע"מ ואח' נ' אקרשטיין צבי בע"מ ואח'

פסק דין

ערעור על החלטת כב' הרשמת א. נחליאלי חיאט מיום 22/1/12, המותירה על כנו צו עיקול זמני, לרבות הרחבתו שניתנו במעמד צד אחד.

ביום 18/10/07 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המערערות שעניינה סכסוך בגין אי תשלום דמי שכירות מאז אוקטובר 2000, פלישת לשטח אשר בבעלות המשיבה וחסימת דרכי גישה תוך גרימת נזק. ביום 13/9/09 הוגש כתב תביעה מתוקן על סך של 4,403,082.29 ₪.

בירור התובענה נמצא עתה בשלב שמיעת הראיות. הבקשה לצו עיקול זמני הוגשה בשלב זה לטענת המשיבה, לאחר שהתברר לה כי המערערות הפסיקו פעילותן בארץ בתחום הטקסטיל, המכונות שהיו ברשותה נמכרו, לא אותרו כספים שמגיעים למערערות מגורם אחר, במחסני החברה לא נמצאה סחורה הראויה לעיקול, רב הפועלים פוטרו, חלק משטח המפעל הושכר לחב' אחרת והחלק הנותר עומד להשכרה (צורף דו"ח חוקר). בנסיבות אלו התבקש עיקול זמני על פרטי רכוש של המערערות על מנת שהמשיבה לא תיוותר בפני "שוקת שבורה".

צו עיקול זמני ניתן במעמד צד אחד ולאחר דיון במעמד הצדדים החליטה כב' הרשמת להותיר את העיקול על כנו. המערערות טענו בבקשה לביטול הצו שניתן במעמד צד אחד, כי צו העיקול ניתן נגד שתיהן על מלא סכום התביעה הגם שהתביעה נגד מערערת 2 עומדת על סך של 935,000 ₪ בלבד. מה גם, שאין ראיות מהימנות לביסוס התביעה כמו גם לסכום התביעה ואין חשש להכבדה. בקשת המערערות לא נתמכה בתצהיר.

כב' הרשמת סקרה בהחלטתה את התנאים המצטברים הנדרשים לצורך מתן צו עיקול זמני: ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ומאזן הנוחות, כן ציינה כי ככל שגובר משקלו של התנאי האחד, כך נדרש משקל מופחת של התנאי השני. בענייננו, השתכנעה כב' הרשמת, כי בנסיבות שהוצגו גבר משקלו של החשש להכבדה, וכן שוכנעה כי המשיבה עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה והציגה ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. עוד נקבע כי התחוור ששתי המשיבות פועלות במשותף, תחת שם כמעט זהה, על אותם מקרקעין, משרדיהם נמצאים באותו מקום, מספר טלפון ופקס זהים, המנהל ובעל המניות הינו אותו אדם. במצב דברים זה נקבע כי אין להטיל על המשיבה לאבחן מה בדיוק מיוחס למי מהמערערות. כך גם עולה מנוסח התביעה, התצהיר התומך בבקשה לעיקול זמני ומדו"ח החקירה, בעיקר כאשר לא הוגש תצהיר מטעם המערערות לסתור את העובדות לכאורה העולות מחומר החקירה הרב שהוצג בביהמ"ש, כתבי הטענות מטעם המשיבה והתצהיר מטעמה המתייחסים למערערות ביחד ולחוד. עוד נקבע כי המערערות מציגות עצמן כלפי צד ג', הן נחזות כמי שפועלות ביחד ולחוד ולא תשמע טענתן כי לא כך הוא, ולפיכך הונחה תשתית ראייתית לכאורית בדבר קיומה של עילת תביעה נגד שתי המערערות. ביהמ"ש ציין בהחלטה נשוא הערעור כי המערערות לא צלחו בחקירתן את עדי המשיבה להדוף את התשתית הראייתית הלכאורית שהניחה המשיבה כבסיס לבקשת העיקול. שבעתיים כך, כאשר הוצגו ראיות לכאורה להכבדה הנטענת לאור פעולות המערערות לחיסול עסקם. על כן, כאשר נשקל מאזן הנוחות, תוך השוואת הנזק שעלול להגרם למבקשת מאי מתן הצו לעומת הנזק שעלול להגרם מנתינת הצו, נמצא כי הכף נוטה באופן מובהק לטובת המשיבה.

את עיקר יהבן מטילות המערערות על טענתן להעדר ראיות מהימנות לסכום התביעה והעדר זכאות לקבלת צו עיקול נגד מערערת 2, באשר התביעה נגדה מצומצמת לדמי שימוש ראויים ואילו שאר רכיבי התביעה מופנים למערערת 1.

יצויין, כי הביקורת על החלטת כב' הרשמת מנוסחת ע"י המערערים באופן צורם ובלתי ראוי בלשון המעטה.

דין הערעור להדחות ולו מהטעם כי בקשת המערערים לביטול העיקול הוגשה ללא תצהיר. לגופו של עניין, המערערות מעלות טענות עובדתיות שנבחנו כדבעי ע"י כב' הרשמת ולא מצאתי מקום להתערב בהן. יוזכר, התובענה נמצאת בשלב דיוני של שמיעת ראיות כאשר תצהירי עדות ראשית מונחים בפני ביהמ"ש ואף נחקרו חלק מהעדים, יחד עם זאת, במסגרת בקשה לעיקול זמני אין אלא לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואלו נמצאו כמפורט בהרחבה בהחלטה נשוא הערעור. אשר שאלת ההכבדה, נדמה כי זו כלל אינה שנויה במחלוקת שכן לא הוכחשה הטענה בדבר הפסקת הפעילות העסקית של המערערות ומכירת נכסיהן אשר נתמכת בתצהיר המשיבה ודו"ח חוקר. אשר לטענה בדבר העדר אבחנה בין עילות התביעה וסכום התביעה המיוחס למערערת 1 במובחן ממערערת 2, הרי שכב' הרשמת מצאה לכאורה כי שתי המערערות "פועלות בערבוביה" או בלשון אחרת- הנן למעשה אחת - פועלות במשותף, שמן כמעט זהה, יושבות על אותם מקרקעין, משרדיהם נמצאים באותו מקום, מספר טלפון ופקס זהים, המנהל ובעל המניות הינו אותו אדם. בנסיבות אלו עתרה המשיבה לקבלת כל הסעדים מבוקשים נגד שתי המערערות, זאת כאמור מחמת הקושי להבחין מה מיוחס למי מהן, הגם כי פורמאלית רק אחת מהן חתומה על החוזה עליו מבוססות חלק מעילות התביעה.

בנסיבות האמורות הערעור נדחה.

המערערות ישאו בהוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבה בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.