לאיזה בימ"ש הסמכות העניינית ידון בעתירה להעברת עו"ד אפי נווה מתפקידו כראש לשכת עוה"ד במחוז ת"א?

עניינה של החלטה זו בשאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה שבכותרת.

1. רקע הדברים

ביום 6.8.13 הגיש העותר, עו"ד משה זינגל, חבר לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב, עתירה כנגד המשיבים, שבמסגרתה התבקש בית המשפט, בין היתר, "להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יועבר המשיב 1 לצמיתות מתפקידו כראש לשכת עורכי הדין מחוז תל-אביב וכן יועבר מתפקידו כיו"ר ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מחוז תל-אביב, ולא ישמש באף תפקיד ציבורי בלשכת עוה"ד בישראל ", וכן " להמליץ למשטרת ישראל לחקור את המשיב 1 בכל הקשור לשימוש בכספי ציבור בכלל ובכספי לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב בפרט." (ראו סעיפים 1 ו-2 לעתירה).

בעתירתו ציין העותר, כי היא מוגשת לבית המשפט על פי סעיף 13 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין), במסגרת סמכותו של בית משפט זה על פי הוראות סעיף 5 (1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים) וסעיף 21 (5) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. 

עתירה זו, על פי האמור זה, הוגשה בעקבות עתירה קודמת שאותה הגיש עו"ד רועי אברהמוביץ כנגד המשיב 1, שבמסגרתה עתר העותר לאכיפה של הסכם קואליציוני בין סיעת עתיד בראשות המשיבים  1 ו-2 לבין העותר (עת"מ (ת"א) 50639-10-12). ביום 15.11.12 ניתן פסק דין בעתירה על ידי כב' השופט ורדי, אשר הורה בפסק הדין, כך:

"1. לאחר שעיינתי בעתירה, בבקשה ובתגובות אני מוחק  את העתירה על הסף.

2. לטעמי, אין סמכות עניינית לבית משפט זה .

הסעד המבוקש בעתירה הינו אכיפה של הסכם קואליציוני בין סיעת עתיד בראשות עו"ד ברזילי ועו"ד נווה לבין העותר, כשמבוקש לאכוף את סעיף 7 שבהסכם זה בו ניתנה לעותר זכות לשימוש בחדר בקומת ועד מחוז תל-אביב, לשימושו הפרטי והאישי כולל מזכירה במימון מלא של ועד המחוז. והנה, העותר קובל על כך שסולק מהחדר שקיבל עקב נאום שנשא בכנס עורכי דין באילת, שלא מצא חן בעיני המשיב.

3. מעבר לשאלות הרבות והמעניינות ואף התמיהות המתעוררות מסעיף זה, כולל שאלות משפטיות, חוקתיות ומוסריות והשימוש שנעשה לכאורה בכספי ציבור עורכי הדין חברי מחוז תל-אביב (שמן הראוי היה ליידע אותם בשימוש שנעשה לכאורה בכספיהם), הרי, לכאורה לא מדובר בהחלטה של "רשות", שכן ההסכם הינו בין העותר לבין סיעת עתיד (ונאמר בתגובה שלשכת עורכי הדין ו/או ועד המחוז לא אישרו הסכם זה), מה גם, שבכל מקרה, לא מדובר גם בהחלטה לפי חוק לשכת עורכי-הדין, כנדרש בפרט 21 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים.

4. אכיפת הסכמים קואליציוניים נידונה ככלל בבתי המשפט האזרחיים ויתכבד העותר ויגיש הליך משפטי מתאים בפורום המשפטי הראוי.

5. בנסיבות העניין אין צו להוצאות."

בעתירה שלפניי טוען העותר, כי מהמסכת העובדתית נשוא העתירה הקודמת עולה, כי המשיב 1 שלח את ידו בכספי הקופה הציבורית של מחוז תל-אביב  והמרכז בלשכת עוה"ד, בהיקף הנאמד  בכ-300,000ש"ח ועשה בהם שימוש לצורך הגשמת מטרותיו האישיות והפוליטיות וכי קיים חשש שהמשיב יעשה שימוש נוסף בכספי הקופה הציבורית לצרכיו האישיים. העותר טוען, כי "יש לקבוע שהמשיב, במעשיו המתוארים לעיל, יצר תשתית מוצקה להכרזתו כנבצר מלשמש בתפקידיו במסגרת מוסדות הלשכה." .

על פי טענת העותר, מזה מספר שנים הוא פונה למוסדות לשכת עורכי הדין ומביא לפניהם תלונות על התנהלותו הלא כשירה בעליל של המשיב 1, ואולם זאת ללא כל תגובה מצדם. על פי הטענה, גם פניותיו של העותר לשרת המשפטים, ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולמבקר המדינה ודרישתו מהם כי יפעלו להשעיית המשיב 1 בגין קביעותיו של כב' השופט ורדי בעתירה הקודמת,  טרם נענו.

לאור כל זאת, עתר העותר לסעדים שפורטו לעיל.

בד בבד עם העתירה, הגיש העותר בקשה לדיון דחוף בעתירה בתקופת הפגרה. בו ביום הורתה כב' השופטת שיצר על הגשת תגובות המשיבים לבקשה.

בתגובתו של המשיב 1 לבקשה נטען, כי אין כל מקום לדיון בעתירה, לא כל שכן דיון דחוף בעתירה, וזאת בשל חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בעתירה. על פי הטענה, העתירה כלל אינה מכוונת כנגד החלטה של רשות או גוף, לא כל שכן החלטה בעניין המנוי בתוספת הראשונה של חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. גם יתר המשיבים התנגדו לבקשה, מטעמיהם, ובין היתר מהטעם כי אין בעתירה ממש, באשר אין למשיבים כל סמכות על פי דין לגרום להעברת המשיב 1 מתפקידיו הציבוריים בלשכת עורכי הדין.  

בתשובתו של העותר לתגובת המשיב 1 לבקשה עמד העותר על כך שלבית משפט זה סמכות לדון בעתירה.    

ביום 15.8.13 הגיש המבקש "בקשה (חלקית) למתן צווי ביניים דחופים בפגרה" . בבקשה ציין העותר, כי לנוכח התנגדות המשיבים לקיים דיון בפגרה, הוא אינו עומד עוד על בקשתו לקיים דיון בפגרה, אולם הוא מבקש כי יינתנו צווים זמניים "אשר הם לטובת ציבור עורכי הדין ולשמירת כספם ". המבקש עתר לכך שיינתן "צו מניעה זמני המונע מהמשיב 1 מלהשתמש אישית ו/או ע"י מי מטעמו בכספי לשכת עורכי הדין, במחוז תל אביב והמרכז ", לרבות צו שימנע מהמשיב "מלהשתמש בכספי לשכת עורכי הדין למימון ייצוגו בהליך זה" . העותר ציין בבקשתו, כי "על מנת למנוע שיתוק המערכת הכספית השוטפת בלשכת עורכי הדין מחוז תל אביב [יש] להטיל מלאכה זו על יו"ר לשכת עורכי הדין הארצית, המשיב 2, הגבוה ממנו בהיררכיה בלשכה ו/או למנות את רו"ח של הלשכה למשימה זו ו/או כל אדם ו/או כל עו"ד אשר ימונה ל"מנהל כספים" מטעם בית המשפט עד למתן החלטה סופית בתיק זה."

בתגובתו לבקשה למתן צווי ביניים שב וטען המשיב 1 לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בעתירה. בתגובותיהם של יתר המשיבים לבקשה נטען, בין היתר, כי ממילא צווי הביניים המבוקשים כלל אינם מצויים בסמכותם.  ביום 2.9.13 נדחתה בקשת העותר למתן צווי ביניים על ידי כב' השופט ורדי.