לא יבוטל מכרז לבחירת מנהל בית ספר כאשר לא נפלו פגמים מהותיים בהליך

השופטת נילי ארד

בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מהא סמיר - עמאר ונציגי הציבור מר גולדשטיין ומר זמיר; עב 3207/04) דחה את תביעת המערער (להלן: מר ברקאת) להורות על בטלות בחירתו ומינויו של המשיב 4 (להלן: מר ח'טיב), למשרת מנהל בית הספר היסודי א' בכפר ינוח - ג'ת (להלן: בית הספר) ולהורות על מינויו של מר ברקאת לאותה משרה.

כנגד פסיקתו זו של בית הדין האזורי מוסב ערעורו של מר בראקת בו עתר לסעדים שביקש בבית הדין קמא. לחלופין התבקשנו להורות על עריכת מכרז חוזר למשרת מנהל בית הספר (להלן גם: המשרה).

מינוי מנהל בית ספר - המסגרת הנורמטיבית

2.      2.      להליכי המינוי של מנהל בית ספר נדרש בית המשפט העליון בפרשת  עומרי מחמוד  בה נקבע, מפי השופט א' ברק, כך:

"המינוי למשרת מנהל חטיבת הביניים נעשה על-פי תקנות חינוך ממלכתי (סדרי פיקוח), תשי"ז-1956, שהותקנו מכוח סעיף (34)(1) לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953. סמכות המינוי נתונה למנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות (להלן - המנהל הכללי) (תקנה 18(א)). בטרם ייעשה המינוי, מוטלת על המנהל הכללי החובה להיוועץ במזכירות הפדגוגית (תקנה 18(א)) וברשות המקומית הנוגעת בדבר (תקנה 19). מכוח הסכמים קיבוציים הוטלה חובה על המנהל הכללי להיוועץ בארגון היציג של המורים. התקנות אינן קובעות את דרכי ההתייעצות. בהתאם לפרקטיקה הנוהגת מתכנסים נציגי הגופים אשר עימהם חייב המנהל הכללי להיוועץ, ומהווים יחדיו "ועדת מכרזים" או "ועדת בוחנים" (להלן - הוועדה). הוועדה שומעת את המועמדים השונים, מקבלת מידע המתייחס אליהם ומעבירה את המלצותיה למנהל הכללי, אשר מחליט על המינוי" (בג"צ 685/78  עומרי מחמוד - שר החינוך והתרבות ו-7 אח' פ"ד לג (1) 767).

בעניין כאמל שרף עמדה חברתי סגנית הנשיא אלישבע ברק - אוסוסקין, על אפשרות ההיוועצות בגורמים נוספים  על "ועדת הבוחנים" (להלן: ועדת  היועצים הראשונה) השמורה למנהלת הכללית של משרד החינוך (להלן: המנהלת הכללית) לרבות ועדת יועצים עליונה, וכדברי חברתי סגנית הנשיא:

 "... החליטה המנהלת הכללית להיוועץ בוועדה מייעצת עליונה בה היו חברים שלושה מעובדיו הבכירים של משרד החינוך והתרבות סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש, מנהלת אגף א' מוסדות קדם יסודי וחט"ע ועוזר בכיר למנהלת הכללית. היוועצות זו לגיטימית. ההתייעצות, כפי שציין פרופ' יצחק זמיר בספרו "הסמכות המנהלית", היא באופן מובהק סמכות עזר לסמכות הראשית, תהא הסמכות הראשית אשר תהא..." (עס"ק 1006/01 כאמל שרף - ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ואח', ניתן ביום 10.07.01).

ובפסק הדין בעניין  אבו עוואד עמדנו על הצורך החיוני בקביעת כללים ברורים באשר לנוהל ההיוועצות בוועדת היועצים העליונה ולדרך פעולתה של אותה ועדה. בתוך כך הטעמתי בפסק הדין:

 "כדי שההחלטה תוכל לעמוד במבחן הביקורת השיפוטית היה על המנהלת הכללית ליתן נימוקיה בשניים: בשלב הראשון - משהונחה בפניה המלצתה של ועדת היועצים, היה עליה ליתן טעם לעצם מינויה של ועדת היועצים העליונה; בשלב השני והסופי - היה עליה לנמק, מדוע ביכרה לאמץ המלצת הוועדה המייעצת העליונה על פני המלצתה של ועדת היועצים"(עע 1460/01 סלאח אבו עוואד - מואייד עמאשה פד"ע לז 423).

לפי שהוברר מפסק דינו של בית הדין קמא, נכנס לתוקף ביום 01.05.05 חוזר המנהלת הכללית תשס"ה/ 9(א), ובו כללים בדבר כינוסה וסדרי עבודתה של ועדת היועצים העליונה (להלן גם: הנוהל). עיקר הדברים, ככל שהם צריכים לענייננו, באלה: