1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בתיק בשני אישומים שעניינם מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 בניגוד לסעיף 348(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז-1977.
2. שתי העבירות בוצעו בהפרש של כשלושה חודשים זו מזו, שתיהן בעלות מאפיינים דומים ובוצעו בשתי ילדות בנות 8 מהמגזר החרדי, שלמדו באותה כיתה בה לומדת ביתו של הנאשם. בקליפת אגוז, על פי מה שקבעתי בהכרעת הדין, במקרה הראשון, הנאשם ניצל את ההזדמנות בה המתלוננת שיחקה עם ביתו במחשב שבביתו, הושיב אותה על ברכיו, הוציא את איבר מינו ואונן אל מול עיניה. במקרה השני, הנאשם פגש באקראי את הקטינה, שהיתה בדרכה לבית חברתה, שגרה לא הרחק מבית הנאשם, תפס אותה ביד והוביל אותה אל מאחורי השיחים, שם פתח את רוכסן מכנסיו, הוציא את איבר מינו ואונן בפניה, תוך שהוא משמיע באוזניה דברים בעלי גוון מיני.
3. כמתחייב על פי החוק, הוגשה לביהמ"ש חוות דעת והערכת מסוכנות שהינה מפורטת וממצה. לאחר דיון מעמיק נקבע, כי "מדובר באדם בעל רמת מסוכנות בינונית לרצידיביזם מיני". במהלך הבדיקה הנאשם הכחיש באופן מוחלט את העבירות או משיכה מינית לילדות, הוא התקשה למצוא רבב בהתנהגותו ונקבע כי הוא אינו מסוגל לקחת אחריות על בעיותיו. התנהלות זו מאפיינת את הנאשם ועוברת כחוט השני גם במקרים אחרים בהם הסתבך, דוגמת הרשעתו לאחרונה בתיק שהתנהל במקביל ובו נמצא שהוא איים על הטוען הרבני שייצג את אשתו בהליכי הגירושין ביניהם ותקף את אשתו ובמקרה אחר נמצא הנאשם מפר את תנאי שחרורו, מה שהוביל בהכרח להחלטה להורות על איזוק אלקטרוני. חרף החלטות של ביה"ש, כמובא לעיל, הנאשם עומד במריו ומכחיש ודוחה כל רבב שדבק בו.
4. לנאשם אין עבר פלילי, למעט הרשעתו הנ"ל בתיק בו טרם נגזר דינו. מטעם הנאשם העידו שלושה עדי אופי, לרבות בנו בן ה- 14, אלה העידו על אופיו הטוב של הנאשם, על היותו אדם העוזר לזולת, איש משפחה שסייע רבות למשפחתו המורחבת ועל תרומתו הכספית לגופים שונים.
5. ב"כ המאשימה בהתייחסה לחומרת העבירות ולנסיבות ביצוען עתרה להטיל על הנאשם מאסר לתקופה משמעותית, מע"ת, קנס ופיצוי למתלוננות.
6. לעומתה טען ב"כ הנאשם, כי מבלי להקל ראש באישומים בהם הורשע הנאשם, אין מדובר במעשים הנמצאים ברף הגבוה של עבירות מסוג זה. כן ציין ב"כ הנאשם, כי הנאשם משלם עד לעת הזו מחיר כבד, חייו נהרסו, הוא הורחק מילדיו, למעט בנו הבכור המטופל על ידו, הוא נמצא במועקה קשה ומרבה לבכות. נוכח נסיבות חייו של הנאשם והחשש כי בנו הבכור עלול להיפגע אם הנאשם יישלח לכלא, סבור ב"כ הנאשם כי ניתן להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שרות.
7. החומרה במעשיו של הנאשם מדברת בעד עצמה. הנאשם פגע בנפשן של ילדות קטנות ותמימות מהמגזר החרדי, עולם שאינו זר לו, מה שמוסיף נופך של חומרה למעשים. אמה של פ. העידה כי בעקבות המקרה, ביתה חששה ללכת לבד לביה"ס עד כדי בכי, היתה נתונה בסערת רגשות וחששה מאנשים זרים ברחוב. אמה של א. העידה כי ביתה היתה נסערת ומתוחה, חלה רגרסיה בהתנהגותה, שבאה לידי ביטוי במתח ובהרטבה לילית.
עוד ראיתי לנכון לציין לחומרה את העובדה, שהנאשם ביצע עבירות משפילות ומבזות כלפי חברות לכתה של ביתו ובכך גרם, כך להערכתי, נזק עקיף גם לביתו, שנאלצה להתמודד עם הבושה והקלון, ובצר לה, מתוך רצון לגונן על אביה, המרידה את תלמידות הכיתה נגד אחת המתלוננות. נקל לשער את הסיטואציה המביכה אליה נקלעה הבת.
8. בתי המשפט אמרו את דברם בלא מעט פסקי דין באשר לעונש הראוי למעשים מעין אלה, וכך אמר כב' השופט (בדימוס) י. קדמי בע.פ. 1/97 דאודי נ. מ.י. תק-על 97(2)679:
"על ביהמ"ש לשוות לנגד עיניו את טובת הקטינים ולגזור עונשים שיהיה בהם כדי להגן עליהם מפני מעשיהם של אלה שאינם יודעים לרסן את יצרם".
כן נאמר בע.פ.7086/93 פלוני נ. מ.י. תק-על 94(3)1506:
"כל שבית משפט יכול וצריך לעשות להדברת התופעה הזו בענישה מכאיבה שיש בה כדי להרתיע את הנאשם ואחרים כדוגמתו. מתן ביטוי לסלידת החברה ממבצעי עבירות כאלה, שכן הציבור מוקיע אותם ומבקש לראותם מאחורי סורג ובריח, ולא מהלכים בקהילה".
9. נאמר לא אחת, כי כל מקרה נדון לגופו על פי נסיבותיו. לטעמי, ולא כפי שנטען ע"י הסניגור המלומד, חשיפת איבר מין ומעשה אוננות שבוצעו כלפי קטינות בנות 8, אינם נמצאים ברף הנמוך של מעשים מגונים. מעשיו של הנאשם חמורים לאין ערוך מהשכבת קטינה על גופו של נאשם, כשהשניים לבושים, (ת.פ.2190/04 שלום ת"א - צדוק רוני), או מהרמת קטינות תוך נגיעה בישבנן (ת.פ. 2279/08 מכובד מוחטן).
10. בבואי לגזור את עונשו של הנאשם אני לוקחת בחשבון את עברו הנקי, את העובדה כי מעולם לא ריצה עונש מאסר, את העובדה שהיה נתון במעצר כחודשיים וחצי וכי מאז שחרורו הוא נתון במעצר בית בתנאים מגבילים.
לצד אלה איני יכולה להתעלם ממיהות העבריין, אדם המתכחש למעשיו, רואה עצמו כאיש טוב ומיטיב שאינו מזיק לאיש, וממילא אינו נמצא בהליך טיפולי שיקומי.
11. לאחר שהבאתי במניין שיקולי את השיקולים לקולא ולחומרה, החלטתי להשית על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 34 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר מיום 9.7.07 עד 23.9.07.
ב. 12 חודשים מאסר על תנאי אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום השחרור עבירת מין מסוג כלשהו.
ג. קנס בסך 4000 ש"ח או חודשיים מאסר בתמורה.