עניינו של פסק דין זה בתביעת המבקש לחלוקת הרכוש וחובות הצדדים בחלקים שווים.
תיאור העובדות
הצדדים נישאו זה לזה בתאריך י"ד תמוז תשס"ו (10.7.06)והתגרשו בתאריך ה' כסלו תשע"ג (9.11.12). סלע המחלוקת שבין הצדדים נסוב על דירת המגורים ברחוב [...] פתח תקוה.
דירת המגורים נרכשה בתאריך 10.6.10 תמורת סכום של 960,000 ש"ח. לרשות הצדדים עמד אז הון עצמי בסך של 130,000 ש"ח בלבד. הצדדים נעזרו במשכנתא שנטלו בסך 500,000 ש"ח וכן בסכומים נוספים שאותם קיבלו ממשפחות המבקש והמשיבה.
לטענת המבקש, אביו ואחיו סייעו בידו בהלוואות לרכישת הדירה בסכום כולל של 350,000 ש"ח ו-50,000 ש"ח מסכום זה כבר הושבו למלווים. בדעתו לרכוש את חלקה של המשיבה בדירת המגורים השווה כ-1,000,000 ש"ח, וזאת לאחר ניכוי כל החובות הרובצים על הדירה לרבות חוב המשכנתא העומד כיום על סך של 500,000 ש"ח וניכוי החוב המשפחתי הנזכר.
המשיבה וב"כ הסכימו כי אמנם הצדדים רכשו את הדירה בסיוע בני משפחתו של האב, אך לטענתם כל הכספים ניתנו במתנה גמורה ולא בהלוואה, ולדעתם על המבקש לשאת לבדו בחובות הכספים שקיבל מבני משפחתו.
הצדדים הסכימו כי בית הדין ידון על פי חוק יחסי ממון.
בתאריך י"ז אדר תשע"ג (27.2.13)הופיעו בני משפחתו של המבקש בבית הדין. מר [ש' ח' א'] בן דודתו של המבקש הצהיר כי אכן הלווה למבקש סך של 50,000 ש"ח ללא תאריך השבה, והסכום טרם הושב לידו. לשאלת ב"כ האשה השיב כי אכן לא דיבר עם המשיבה על ההלוואה.
עוד הופיע בבית הדין מר [ע' י'] והצהיר כי מאחר ובעבר נעזר באבי המבקש כדי לרכוש את דירתו, לפיכך נעתר לבקשת המבקש לסייע בידו לרכוש את הדירה בהלוואה של 70,000 ש"ח שטרם הושבו. לדבריו, מעולם לא עלה על דעתו לבקש מבן דודתו חתימה על הלוואה זו, מאחר שהוא גידל אותו בחו"ל כבן והוא בשבילו כאח. לשאלת ב"כ המשיבה הצהיר אף הוא כי לא דבר עם המשיבה על ההלוואה וכי הלוואות אחרות שנתן לבני משפחתו הושבו לידו.
גם אחי המבקש, מר [י' ב'] הופיע בפנינו והצהיר כי סייע לאחיו בסך של 35,000 ש"ח, ומתוכם הושבו לידו 30,000 ויתרת החוב עומדת על סך של 5,000 ש"ח. כמו כן, אח נוסף של המבקש מר [י' י'] הצהיר אף הוא כי סייע לאחיו בסך של 25,000 ש"ח, והם טרם הושבו. לדבריו, אמר לאחיו בשעת ההלוואה שיחזיר לו כשיתאפשר. לשאלת ב"כ המשיבה הצהירו שניהם כי לא דיברו עם המשיבה.
אבי המבקש מר [י' ז'] הצהיר כי הצדדים גרו בביתו עם שני ילדיהם לפני שרכשו את הדירה, והוא אף סייע בידם בסך של 150,000 ש"ח לצורך רכישת דירה. לדבריו, אמר לבנו כי רק לאחר שיחזיר את החובות לבני המשפחה המורחבת הנ"ל ישיב לו את הלוואתו. לשאלת ב"כ המשיבה הצהיר האב כי גם לשאר ילדיו עזר בעבר לרכישת דירתם, ולאחר שהשיבו לו את ההלוואה התגלגל ושימש כסף זה לעזרת שאר הילדים. עוד הוסיף כי גם הוא לא דיבר עם המשיבה על ההלוואה.
המבקש ציין כי גם הסבתא של המשיבה סייעה בידם בסך של 10,000 ש"ח שכבר הושבו לה, וכן 10,000 ש"ח נוספים התקבלו מהדוד [ד' א'], ואף הם הושבו לידו.
דיון והכרעה
כאמור, אין חולק כי לצורך רכישת הדירה הצדדים הוצרכו לסיוע ומימון של בני המשפחה להשלמת הרכישה, אולם הצדדים חלוקים האם סיוע זה ניתן כמתנה או כהלוואה.
בע"א 180/51
גולדקורן נ' גולדקורן פ"ד ח 262 כבר נקבע:
"כאשר הנתבע מודה בקבלת הדבר, ומצמצם את הגנתו לטענה מפורשת כי הדבר ניתן לו במתנה... טענה זו מעבירה אליו את חובת ההוכחה... החזקה היא נגד טענת המתנה ועל הנתבע לסתור את החזקה ולהוכיח את טענתו."
אמור מעתה, כי מאחר והמשיבה לא הוכיחה את טענתה כי הכספים ניתנו במתנה גמורה, הדבר ברור כי כספים המתקבלים מבני המשפחה המורחבת אינם ניתנים במתנה אלא כהלוואה מתוך מטרה לסייע למבקש ברכישת הדירה, ועל מנת שיחזרו הכספים לנותן ההלוואה. התנהלות זו מצויה בין בני משפחה בכלל, ובמשפחת המבקש בפרט.
דבר זה יש ללמוד גם מהתנהלות המבקש שהרי הצביע על סכומים שכבר הושבו לידי הנותנים, ובכלל זה סכום של 10,000 ש"ח שהושב לידי הסבתא של המשיבה, וסכום דומה שהושב לדוד הנזכר. הדבר מלמד על כלל הכספים שנעזרו בהם הצדדים, כי היו אלה כספי הלוואה.
אין כל מקום לחלק ולומר שרק הכספים שהתקבלו ממשפחת המשיבה ניתנו בהלוואה, לעומת שאר הכספים שהתקבלו ממשפחת המבקש שניתנו במתנה.