כינוס נכסים לביצוע הסכם גירושין

א.      בפנינו בקשת המבקש למתן החלטה בעניין הסמכות בהתאם להחלטת ביה"ד מיום 9.2.11.

ב.      ענינם של הצדדים נידון במסגרת ערעור בביה"ד הגדול. בהחלטה מיום ז' תשרי תשע"א 15/9/10, קבע ביה"ד הגדול שיש להחזיר התיק לביה"ד האזורי, "לדון ולהחליט בהרכב מלא מחדש בשאלת מינוי כונס הנכסים וחלוקת הדירה בין הצדדים כאמור בנספח להסכם הגירושין".

ג.        בענין הסמכות קבע ביה"ד הגדול: "ביה"ד האזורי ידון גם בנושא הסמכות הענינית". בהקשר זה העיר ביה"ד הגדול בהחלטתו לטענת להעדר סמכות, כי טענת חוסר סמכות צריכה לעלות בהזדמנות הראשונה, ואילו בנידון זה טענת העדר סמכות לא עלתה בביה"ד האזורי, ולא בכתב התשובה לערעור אלא רק בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע.

ד.      יש לציין שהאשה הטוענת כיום לחוסר סמכות, היא זו שהגישה לביה"ד האזורי את הבקשה למינוי כונס הנכסים ע"פ הסכם הגירושין, ומבוקשה ניתן לה.

הבעל ערער על ההחלטה למינוי כונס נכסים, והאשה השיבה לכתב הערעור במטרה להשאיר בתוקף את ההחלטה למינוי כונס הנכסים.

האשה בבקשתה לביה"ד האזורי למינוי כונס נכסים , ובכתב תשובתה לערעור, הכירה בסמכות ביה"ד לדון ולהחליט בכל הנוגע למכירת הדירה וחלוקתה ע"פ הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף בביה"ד הרבני.

טענה להעדר סמכות במסגרת תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, כאשר כבר התקיימו הליכים וניתנו החלטות אותם יזמה האשה עצמה, אינה במקומה.

ה.      ערעור המבקש לביה"ד הגדול התקבל לא בשל הטענה לחוסר סמכות, אלא בגין כך שההחלטות לענין כונס הנכסים ניתנו בדן יחיד, במעמד צד אחד  וללא קיום דיון בנוכחות הצדדים.

העובדה שביה"ד הגדול החליט להחזיר התיק לביה"ד האזורי, לדיון והחלטה בשאלת מינוי כונס נכסים וחלוקת הדירה בין הצדדים, מלמדת שחברי ביה"ד הגדול סבורים שההחלטה בענין צריכה להנתן בביה"ד האזורי.

ו.        המבקש הגיש בקשתו ביום 28/11/10 ונקבע מועד לדיון ליום 2/2/11.

ב"כ המשיבה שלח הודעה לביה"ד ביום 30/1/11 יומיים לפני הדיון, וביקש לבטל הדיון בטענה להעדר סמכות, הואיל וביה"ד סיים את מלאכתו באישור הסכם הגירושין וסידור הגט, ואין לביה"ד סמכות לדון במחלוקת רכושית אחר הגירושין.

כאסמכתא לטענותיו ציין ב"כ המשיבה את בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ. ביה"ד הגדול, ובג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ.ביה"ד הגדול.

ז.       ביה"ד דחה הבקשה לביטול הדיון והוא התקיים במועדו. בדיון לפנינו תארה ב"כ המבקש את השתלשלות העניינים, וב"כ המשיבה חזר והעלה את טענתו להעדר סמכות.

ב"כ המבקש קבלה על דרך התנהלותה של האשה הטוענת להעדר סמכות, ביחס להליכים שהיא עצמה יזמה בבקשתה למינוי כונס נכסים, ע"פ הסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף בביה"ד הרבני.

לטענתה, ביה"ד הגדול החזיר התיק לטיפול ביה"ד האזורי, באותה בקשה שהגישה האשה למינוי כונס נכסים, ולפיכך מבקשים שביה"ד יתן החלטתו בענין.

ב"כ האשה השיב שהוא מושך הבקשה למינוי כונס נכסים שהגישה האשה , וממילא שוב אין כל בקשה תלויה ועומדת בפני ביה"ד.

ח.      בצדק טענה ב"כ המבקש כנגד התנהלותה של האשה וב"כ, בהליכים אלה אותם יזמה בעצמה וכיום טוענת להעדר סמכות, ויש אכן מקום לחיוב האשה בהוצאות שנגרמו למבקש בגין ההליכים אליהם גררה את המבקש.

ט.      לגופם של דברים האשה ביקשה מביה"ד הרבני למנות כונס נכסים למכירת הדירה, בהתאם למה שנקבע בהסכם הגירושין.

הבעל היה אמור תוך 60 יום ממועד אישור ההסכם להעביר על שמו את החובות, להפטיר האשה מחיובי המשכנתא, ולהעביר הדירה על שמו.