תיק רבני
בית דין רבני גדול
|
812105-1
29/01/2012
|
בפני השופט:
1. הרב שלמה משה עמאר - נשיא
2. הרב ציון בוארון - דיין
3. הרב ח.י. רבינוביץ - דיין
|
| - נגד - |
התובע:
חנוכה מתתיהו
עו"ד ירון רבינוביץ'
עו"ד קרן אבלו
|
הנתבע:
הקדש ועד הקדשות הבוכרים
עו"ד גבריאל ראובינוף
עו"ד ערן אביטל
|
| פסק-דין |
לפנינו ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי בירושלים מיום כ"ד תשרי תש"ע (13.10.2009) בו דחה את בקשת המערער לביטול שטר הקדש מיום י"ט סיון תשס"ז (5.6.2007), ולביטול צו לרישום נכסי ההקדש על שם אפוטרופסי ההקדש.
מדובר בנכס שהיה בבעלותו של המנוח שלום בן ראובן אג'א מוסא ז"ל בשכונת הבוכרים בירושלים והידוע גם כגוש 30085 חלקות 60 ו-61. ביום כ' במרחשוון תרח"ץ (25.10.37) חתם המנוח בפני שני עדים ובפני הנוטריון הציבורי בירושלים על צוואה בה הורה כי נכסיו יהיו לאחר אריכות ימים ושנים שלו ושל אשתו לבית כנסת לתפילה ולמקום קדוש שבו ילמדו תורה כמפורט בצוואה, וכי הנכסים יימצאו תחת השגחת אפוטרופוסי הקדשות העדה הבוכרית. עוד הורה המנוח: "לאחר אריכות ימי וימי אשתי יאחזו האפוטרופסים בצעדים כדי לתת אשור לשטר צואה זה וגם ישתדלו לרשום את המוסד כהקדש במשרדים הרשמיים אם ימצאו לנחוץ לעשות זאת".
לאחר פטירת המנוח נעשתה פניה על ידי ועד קהילות הבוכרים לבית המשפט המחוזי שנתן צו קיום לצוואת המנוח. בהמשך נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערה על קיומו של צו ניהול ע"י אפוטרופוס בהתאם לצוואה.
בשנת 2007 נעשתה פניה על ידי ועד קהלת עדת הבוכרים לבית הדין האזורי בקשר להקדש, ולאחר דיון קיבל בית הדין את הבקשה לייסד הקדש דתי ובהתאם לכך הוציא את שטר ההקדש. בשטר ההקדש כונן בפני בית הדין האזורי הקדש בשם "
הקדש שלום בן ראובן אג'א משה זצ"ל" ומונו בו אפוטרופסי הקדש ועד הקדשות הבוכרים, המשיבים בערעור זה, לאפוטרופסים על ההקדש האמור. בהמשך לשטר ההקדש ציווה בית הדין ביום כ"ח תשרי תשס"ט (27.10.2008) על רשם המקרקעין לרשום את נכסי ההקדש על שם האפוטרופסים, נאמני הקדש ועד הקדשות הבוכרים.
אפוטרופסי ההקדש הגישו לבית משפט השלום תביעה לפינוי המערער מן הנכס, בנימוקים שונים שפורטו בכתב התביעה. המערער, המשמש כנראה זה שנים כגבאי בית הכנסת המצוי בנכס ההקדש, הגיש בתגובה לכך בקשה לבית הדין האזורי ביום 13.7.2009 לביטול שטר ההקדש והצו, ובקשתו נדחתה.
טענות הצדדים
לדברי המערער, בתמצית, יש לבטל את "שטר ההקדש" שניתן על ידי בית הדין האזורי שכן הוא נעשה שלא בסמכות מאחר והקדש זה נתון בפועל לסמכותו של בית המשפט המחוזי. זאת, מאחר והתקיימו בהקדש האמור התנאים הנצרכים ליצירת הקדש ציבורי לפי לפקודת ההקדשות לצרכי צדקה משנת 1924. בהתאם לסעיף 44 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, הערכאה המוסמכת לדון בענייני ההקדש הינה בית המשפט המחוזי.
לדברי המשיבים, בתמצית, יש לדחות את הערעור שכן בפועל לא התייסד הקדש על פי הפקודה האמורה בשום שלב. הם מוסיפים וטוענים כי גם אם התייסד הקדש, הרי שאם חזר בית הדין הרבני ואישר את ההקדש הרי שמעתה הסמכות לדון בהקדש הינה סמכות יחודית של בית הדין הרבני ובהתאם לסימן 53 לדבר המלך במועצתו. דברים אלו מבוססים, בין היתר, על פסק הדין שיצא מלפני בית דין זה בפרשת
הקדש שלמה מוסאיוף נ' הקדשות הבוכריםתיק ער 900031565-44-1.
דיון והכרעה
אכן, בפרשת
הקדש מוסאיוף פסק בית הדין הגדול כי גם אם נוסד הקדש שלא לפני בית דין רבני ניתן לחזור ולייסד את ההקדש לפניו בהתאם לדין הדתי ובכך להכניס את ההקדש תחת שיפוטו של בית הדין בכל הנוגע לייסוד ההקדש וניהולו הפנימי. דברים אלו נכונים אף במקרה זה. ברור כי מדובר באדם דתי שביקש להקדיש את ביתו לאחר אריכות ימיו ושנותיו לצורך בית הכנסת ולימוד תורה, ואף הוסיף בצוואתו כי במידת הצורך האפוטרופסים "ישתדלו לרשום את המוסד כהקדש במשרדים הרשמיים אם ימצאו לנחוץ לעשות זאת". נסיבות עריכת צוואת המנוח ותוכנה -לרבות העובדה כי המנוח ציווה שהמוציאים לפועל של הצוואה יהיו נאמני ועד הקדשות הבוכרים, שהוא עצמו הקדש דתי שנוסד כדין לפני בית דין רבני - מלמדים כי רצונו של המנוח היה לייסד גוף משפטי בדומה למוסד המשפטי של הקדשות הבוכרים. לפיכך, משנתן המנוח שיקול דעת למוציאים לפועל של צוואתו לייסד הקדש, והם ביקשו לייסדו לפני בית הדין הרבני, מוסמך בית הדין הרבני לחזור ולכונן את ההקדש כהקדש דתי.
אלא שבעניין העומד לפנינו נראה כי אין אנו צריכים להתבסס רק על "כינון מחדש" של ההקדש כדי להגיע למסקנה שיש לדחות את הערעור. שכן גם אם היינו אומרים על דרך הכלל כי משנוצר הקדש ציבורי אין בית הדין יכול לחזור ולהכריז עליו כהקדש דתי, עדיין נגיע במקרה זה לאותה תוצאה.
השאלה העומדת לפתחנו מתחלקת לשניים. השאלה הראשונה היא, האם אכן מתקיימים בההקדש תנאי סף מסויימים הדרושים ליצירת הקדש לפי פקודת ההקדשות לצרכי צדקה משנת 1924, והשאלה השניה שעלינו לבחון היא, האם יש באותם תנאי סף כדי לשלול מבית הדין הרבני את האפשרות לייסד הקדש בנכס.
לבחינת השאלה הראשונה ראוי להביא את לשון סעיף 3 לפקודת ההקדשות לצרכי צדקה:
"
יצירת הקדש
3. (1) בהתחשב עם הוראות סעיף 37 -
(א) שום הקדש ביחס לנכסי מקרקעין לא יהא בר תוקף אלא אם כן הכריזו עליו המקדיש או הנאמן בצוואתם האחרונה או בכתב אחר שאינו צוואה שנחתמו על ידי המקדיש או הנאמן וקויימו בפני נוטריון.
(ב) [...].
(2) בהתחשב עם ההוראה שבסעיף קטן הקודם, הרי הקדש נוצר משהודיע המקדיש בוודאות מספקת -
(א) שיש ברצונו ליצור הקדש;