השופטת מ' שידלובסקי-אור
:
1. ערר על החלטתו של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, ד"ר מאיר נועם (להלן - הרשם), מיום 9.1.05, בה דחה הוא את בקשת העוררת להארכת תוקף כינוי המקור מספר 1 הכולל את רשומות המילים "יפו", "יפא", "יפאס", "Jaffa", "Jaffas" (להלן - כינוי המקור), והורה על מחיקתו מפנקס כינויי המקור הישראלי.
הרקע לערר - התשתית הנורמטיבית ועיקר המחלוקת
2. המונח "כינוי מקור" (Appellation of Origin) מוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה - 1965 (להלן - החוק או חוק כינויי מקור), כך: "השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה".
כינוי המקור מושא הערר הוענק ונרשם לראשונה בפנקס כינויי המקור הישראלי ביום 5.11.68. המוצר שכינוי המקור בא לציין הנו "תפוחי זהב שמוטי, תפוחי זהב אפילים, אשכוליות מזן משנה מרש חסר גרעינים, לימונים חמוצים", הגדלים באזורים שונים בארץ ישראל. הבקשה לרישום כינוי המקור הסתמכה על תקנה 17 לתקנות לפיקוח על יצוא הצמח ומוצריו (יצוא פרי הדר), התש"ך - 1960 (להלן - תקנות פרי ההדר), בה קבוע מפתח לסימון פרי ההדר המיועד ליצוא בשם "Jaffa", על-פי מגוון הזנים ואזורי הגידול השונים של הפרי.
בעלת הזכות הרשומה של כינוי המקור היא העוררת, המועצה לייצור צמחים ולשיווקם - ענף פרי ההדר (להלן - המועצה), אשר באה במקום המועצה לשיווק פרי הדר כבעלת הזכות הרשומה. המועצה הנה תאגיד סטטוטורי. ביום 16.3.70 נרשם כינוי המקור בפנקס כינויי המקור הבינלאומי, המנוהל בהתאם להסדר ליסבון משנת 1958 בדבר הגנת כינויי מקור ורישומם הבינלאומי (כתבי אמנה מס' 314 כרך 10, 437, להלן - הסדר ליסבון). כבר כאן נציין, כי מדינת ישראל הצטרפה להסדר ליסבון ודאגה להחיל את הוראותיו אל תוך משפטה הפנימי על-ידי חקיקת חוק כינויי מקור, בעיקר בשל הרצון להגן על כינוי המקור שבמרכז הערר, שהוא גם כינוי המקור הישראלי היחיד הרשום בפנקס כינויי המקור. ארחיב על כך בהמשך דברי.
לפי סעיף 22 לחוק, משנרשם כינוי המקור, כל שימוש שלא כדין בו מהווה הפרת הזכות בו, "אפילו צוין המקור האמיתי של הסחורה על יד כינוי המקור, ואף אם הכינוי מופיע בצורה מתורגמת או מלווה בביטויים כגון 'מין', 'טיפוס', 'סוג', 'חיקוי' או ביטויים דומים". כלומר, לא נדרש יסוד של הטעיה באשר למקורו של המוצר, על-מנת ששימוש בכינוי המקור שלא כדין יחשב כהפרת הזכות בו. סעיף 24 לחוק אף קובע, כי שימוש שלא כדין בכינוי מקור דינו כדין תיאור מסחרי כוזב, המהווה עבירה לפי סעיף 3 לפקודת סימני סחורות.
3. הסדר ליסבון, אשר אומץ במסגרת חוק כינויי מקור, הנו הסדר בינלאומי מיוחד, שמטרתו "להגן, בדרך יעילה ואחידה ככל האפשר, על כינויי מקור". ההגנה במסגרת ההסדר היא הגנה הדדית בין החברות לו (חברות האיגוד). כלומר, חברות האיגוד קיבלו על עצמן התחייבות להגן בשטחן על כינויי מקור של מוצרים שמקורם בארצות האחרות באיגוד, ובלבד שאלו מוכרים ומוגנים בארץ המקור ורשומים במשרד הבינלאומי להגנת הקניין התעשייתי, שהוקם מכוח ההסדר (סעיף 1 להסדר ליסבון). יצוין, כי הגדרת כינוי מקור המופיעה בחוק דומה להגדרה המופיעה בסעיף 2 להסדר, אשר גם על-פיה נדרש כי איכויותיו או תכונותיו של מוצר ינבעו "לחלוטין או בעיקר מן הסביבה הגיאוגרפית (ששמה מופיע בשם המוצר), לרבות גורמים טבעיים וגורמים אישיים". נכון להיום, חברות באיגוד הסדר ליסבון 25 מדינות, ובהן צרפת, פורטוגל ואיטליה (רשימת המדינות החברות מופיעה באתר הארגון העולמי לקניין רוחני, WIPO).כפי שציין הרשם בהחלטתו, מספרן המועט, יחסית, של המדינות החברות באיגוד וזהותן, מלמדים כי הסדר ליסבון אינו רווח ברחבי העולם, ומרבית המדינות החברות בו אינן בעלות השפעה גדולה על הכלכלה העולמית.
הסדר ליסבון הנו הסדר מיוחד. הוא בא להוסיף על ההגנה שניתנה לכינויי מקור במסגרת אמנת פאריס בדבר הגנת הקניין התעשייתי, משנת 1883 (כתבי אמנה מס' 312, כרך 10, 405, להלן - אמנת פאריס), ובמסגרת הסדר מדריד בדבר מניעת ציוני מוצא כוזבים או מטעים, משנת 1891 (כתבי אמנה מס' 313, כרך 10, 431, להלן - הסדר מדריד) - ולא לגרוע מהם (סעיף 4 להסדר ליסבון). ובמה דברים אמורים. הגנת הקניין התעשייתי, על-פי אמנת פאריס מקיפה, בין השאר, כינויי מקור. על-פי סעיף 10 שני (3)3 לאמנה, על החברות לה להבטיח איסור על שימוש בציונים, אשר עלולים להטעות את הציבור, בין היתר, בנוגע לטיבה ולתכונותיה של סחורה. הסדר מדריד חל ביחס למוצרים הנושאים ציון כוזב או מטעה בנוגע לארץ או מקום המקור. לעומת זאת, הסדר ליסבון מבטיח הגנה מפני כל גזילה או חיקוי, אף שלא נלווית להם הטעיה או כזב - כלומר הגנה מוחלטת מפני כל שימוש לא מורשה בכינוי המקור (ע"א 784/88 budejovicky budvar, narodni podnik ceske budejovice (Budweiser budvar, national corporation budweis) נ'bush incorporated anheuser ואח', פ"ד מד(2) 531, 537-538 (1990) להלן - ע"א באדוויזר).
מבין חמשת השמות בהם נרשם כינוי המקור, השם בעל המוניטין הרב ביותר בישראל, כמו גם ברחבי העולם, הוא "Jaffa". המדובר בכינוי המקור הישראלי הראשון והיחיד, וכפי שציין הרשם בהחלטתו שם זה "הפך ברבות השנים לנכס צאן ברזל ולסמל מרכזי ויוקרתי של הייצוא הישראלי בכלל וייצוא פרי ההדר, בפרט" (סעיף 8 להחלטה). שם זה רכש לעצמו מוניטין עולמי, כשם המציין פירות הדר איכותיים, ומסייע רבות בשיווק תוצרת ההדרים הישראלית ברחבי העולם. למעשה, כינוי זה היה הסיבה להצטרפותה של ישראל להסדר ליסבון ולאימוצו במסגרת חוק הגנת כינויי מקור - ובמסגרתו ביקשו להגן על השם מפני שימוש לא מורשה, בארץ ובעולם. שכן, כאמור, הסדר ליסבון מספק הגנה רחבה יותר לכינויי מקור, יחסית לשאר ההסדרים הבינלאומיים המקנים להם הגנה (הצעת חוק הגנת כינויי מקור, תשכ"ה-1964, ה"ח 88; ד"נ 376/90bush incorporated anheuser ואח' נ'budejovicky budvar, narodni podnik ceske budejovice, פ"ד מו(4) 843, בעמ' 857-858 (1992), להלן - ד"נ באדוויזר).
4. אציין, כי במסגרת תיקון תש"ס, הותאמו הוראות חוק כינויי מקור להוראות הסכם הטריפס (Agreement on Trade-Related Aspects of Intellectual Property Rights), זאת בעקבות התחייבות ישראל בחתימתה על ההסכם שהקים את ארגון הסחר העולמי (WTO) להתאים את חוקיה לדרישות המוגדרות בהסכם הטריפס. במסגרת התאמה זו, הוענקה בחוק הגנה גם ל"ציונים גיאוגרפיים" של מוצרים מפני שימוש שלא כדין, בתנאים הקבועים בחוק. המונח "ציון גיאוגרפי" דומה במובנים רבים למונח "כינוי מקור", אולם, בשונה מכינוי מקור, ציון גיאוגרפי יכול שיהא מורכב לא רק ממילים אלא גם מביטויים אחרים המקשרים אותו למקום מסוים. בנוסף, ציון גיאוגרפי יכול שיתקיים מקום שמוצר הוא בעל מוניטין הנובע ממקום ייצורו, המצוין בשמו. מעבר לכך, אין כל דרישה לרישום ציון גיאוגרפי (הצעת חוק לתיקון דיני הקנין הרוחני - התאמה להוראות הסכם הטריפס, התשנ"ט-1999, ה"ח הממשלה 524, 541-544).
5. חזרה לענייננו, רישום כינוי המקור מושא הערר הוארך פעמיים, ביום 7.12.76 וביום 7.12.90, לתקופה של 10 שנים. תוקף הרישום של כינוי המקור פג ביום 7.12.00, וביום 24.10.02 הגישה המועצה בקשה לחידוש כינוי המקור לתקופה נוספת של 10 שנים החל ממועד פקיעת תוקף רישומו. יוער, כי מעיון במכתבה של מנהלת סימני המסחר מיום 7.10.02 (מוצגים א' ו-ב' - ההפניה מכאן ואילך היא למוצגים שהגישו הצדדים, על-פי הסדר בהם סומנו), עולה כי לא היה ברור לרשם סימני המסחר האם נשלחה למועצה תזכורת לחידוש הרישום שנה לפני מועד פקיעתו, כנדרש בתקנות כינויי מקור (סדר רישום של כינויי מקור שארץ מקורם היא ישראל) התשכ"ו-1966 (להלן - התקנות). מתשובת המועצה עולה, שלא נשלחה תזכורת כזו (נספח ג'). אזכיר בהקשר זה, כי בתעודת תשלום אגרת חידוש כינוי המקור מיום 18.8.91 צוין כי זכויות בעל הסימן יהיו תקפות לתקופה של 14 שנה מיום 7.12.90. זאת, כאשר הוראות החוק קובעות כי חידוש כינוי המקור ייעשה אחת ל- 10 שנים. טעות זו היא שגררה, כנראה, את העדר התזכורת מטעם הרשם ואת האיחור בהגשת הבקשה להארכת תוקף רישום כינוי המקור הנדון.
בעקבות פרסום דבר הבקשה להארכת תוקף הרישום, הגיש עו"ד טל בנד לרשם חומר שנטען כי יש בו כדי להראות, בין השאר, כי כינוי המקור חדל מלשמש ככינוי מקור כהגדרתו. זאת, בהתאם לתקנה 36 לתקנות. במסגרת הליך חידוש הרישום הגישה המועצה את תגובתה לשאלות שהופנו אליה מאת מנהלת מחלקת סימני המסחר ולטענות שהועלו על-ידי עו"ד בנד (מוצגים ד' ו-ה'), ובפני הרשם אף התקיים דיון בטענות ביחס לחידוש כינוי המקור. הטיעון המרכזי שהועלה נגד הארכת הרישום, היה כי השם "Jaffa" אינו משמש עוד ככינוי מקור. הטיעון הסתמך על כך שהמועצה התירה לשווק פרי הדר שגדל בדרום אפריקה תחת שם זה. בעקבות דיון זה הגישה המועצה שני מסמכי הבהרה, בנוגע להיקפי שיווק פרי ההדר מדרום אפריקה לאנגליה תחת שם המותג "Jaffa" (מוצג ד') ולהבדלים הקיימים בין תוצרת פרי ההדר שמקורה בישראל ובין זו שמקורה בדרום אפריקה (מוצג ו'), שני נושאים שלדעת הרשם היה בהם להשפיע על תוקף כינוי המקור.
החלטת הרשם
6. בהחלטתו נדרש הרשם לסקירה היסטורית אודות ייחודו של המותג "Jaffa", ומקורו, אשר הקנו לו מעמד משפטי ככינוי מקור. הרשם ביקש להדגיש בסקירה זו את ייחודם ואיכותם של זני פרי ההדר הגדלים בארץ ישראל, והתכונות בהן הם מאופיינים. תכונות אלו הן תולדה של תנאי גידול פרי ההדר, לאמור תנאי האקלים, ואיכות האדמה והמים. השאלה המרכזית שעמדה להכרעתו של הרשם, כפי שהוא הגדירה, "היא האם העובדה שהמועצה מגדלת תפוזים בדרום אפריקה ומשווקת אותם לאנגליה תחת הכינוי 'Jaffa', אינה משנה את המעמד המשפטי של כינוי המקור "Jaffa" כך שאינו עומד עוד בדרישות החוק ואין להאריך תוקפו" (סעיף 27 להחלטה). למען הדיוק יובהר, כי המועצה אינה מגדלת תפוזים בדרום אפריקה. היא מעניקה לאחרים המגדלים תפוזים בדרום אפריקה בייעוץ והדרכה שלה, היתר לשווקם באנגליה בשם "Jaffa".
ענין נוסף, אליו התייחס הרשם כגורם לדחיית הבקשה להארכת תוקף הרישום של כינוי המקור הנדון, נוגע למכירת יוגורט תחת המותג "Jaffa"בהולנד,על פי היתר שניתן לכך על ידי המועצה. הרשם החליט לדחות את הבקשה להארכת רישום כינוי המקור נשוא דיוננו, בהסתמכו על מסקנותיו בשני הנושאים שהוזכרו לעיל.
קודם שנדון בקביעותיו והחלטתו בעניין זה, נתייחס לשתי מחלוקות נוספות להן נדרש הרשם. א. היקף ותוכן בחינתו של הרשם בבואו להחליט אם להאריך את תקפו של רישום כינוי מקור; ב. פרשנותו של סעיף 2א' לחוק סימני מסחר והשלכתו של הסעיף לעניננו.
היקף הבחינה של הרשם
7. על-פי חוק כינויי מקור, קיימות שלוש הזדמנויות בהן ניתן להתנגד לרישומו של כינוי מקור ישראלי. החוק קובע גם מהן עילות ההתנגדות, אשר בהתקיימן לא יירשם שם ככינוי מקור. ההזדמנות הראשונה, היא עם פרסום הבקשה הראשונהלרישום, אזי ניתן להתנגד לרישום כינוי המקור בטענה שהכינוי שרישומו נתבקש אינו כינוי מקור אלא ציון מוצא או סוג בלבד אושהטוען שהוא בעל זכות בכינוי אינו זכאי להשתמש בו (סעיף 10 לחוק). השנייה, כל זמן שהרישום בתוקף, על-פי בקשת אדם מעוניין או מיזמת הרשם, ניתן למחוק את כינוי המקור אם הכינוי הפךלהיות שם סוג או ציון מוצא בלבד או אם התנאים ששימשו יסוד לרישום חדלו להתקיים (סעיף 14 לחוק). השלישית, עם תום תקופת הרישום ולפני הארכתו, יש לבחון אם הכינוי עודו משמש ככינוי מקור (סעיף 13 לחוק).