א
בית משפט השלום ירושלים
|
11920-06
22/12/2008
|
בפני השופט:
יצחק מילנוב
|
| - נגד - |
התובע:
אומן הלל
עו"ד אהרן שטכלברג
|
הנתבע:
צדוק שמעון
עו"ד אלון אריה
|
| פסק-דין |
1.
התביעה
תביעה לפיצוי בסך 100,000 ש"ח ולמתן צו המחייב את הנבתע לפרסם התנצלות מתאימה בגין פרסום לשון הרע, בשני אירועים.
לענין האירוע הראשון, נטען כי הנתבע פרסם לשון הרע בעל פה כנגד התובע בבוקר יום שבת ט' באלול תשס"ו (02/09/06) כאשר ביציאה מבית הכנסת אשר בשכונת גבעת מרדכי, בירושלים, החל הנתבע מטיח בקולי קולות כלפי התובע שהוא "
סוטה מין, מציצן, וכן שהוא הציץ כלפי אשתו ובתו הנשואה של הנתבע בעת שהתלבשו" (ס' 5 לכתב התביעה).
האירוע השני, לפי כתב התביעה, אירע ביום שני י"א באלול תשס"ו (04/09/06) בסמוך לשעה 20:45 ליד מגרש החנייה בבנין שבו גרים התובע והנתבע, "
ממרפסת ביתו הפונה אל החנייה, קרא הנתבע שוב בקולי קולות, כלפי התובע והזמין אותו לצפות בבתו המתפשטת. צעקות אלה נשמעו גם הן באזני השכנים" (סעיף 7 לכתב התביעה).
2.
ההגנה
הנתבע, בכתב הגנתו המתוקן, מכחיש את האירוע הראשון וטוען כי בשבת 02/09/06 פגש את התובע בכניסה לבנין (בו הם מתגוררים) ולא ביציאה מבית הכנסת והם החליפו דברים בענין מיקום שעוני המים של הבנין, שכן לטענת הנתבע הגעתו של התובע סמוך לשעוני המים שבקרבת דירת הנתבע גורמת לטרדה ופגיעה בפרטיות של הנתבע ומשפחתו (ס' 11 לכתב ההגנה המתוקן). הנתבע גם מכחיש את האירוע השני וטוען כי "
גם באירוע זה, בדומה לקודמיו, לא היו חילופי דברים כפי שנטען ע"י התובע. הנתבע מעולם לא הרים קולו כלפי התובע ולעולם לא אמר את אשר נטען ע"י התובע. בנוסף, לא נכחו אנשים נוספים פרט לתובע ולנתבע" (סעיף 13 לכתב ההגנה המתוקן).
בנוגע לאירוע הראשון לו טוען הנתבע, כי הוא "
מעולם לא הוציא דיבה כנגד התובע" (ס' 11 סיפא לכתב ההגנה המתוקן) ובנוגע לארוע השני... "
המקרה אינו המפורט בכתב התביעה אינו נופל לגדר פרסום לשון הרע" (ס' 19 לכתב ההגנה המתוקן).
3.
הראיות
3.1 לענין האירוע הראשון, התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי "
בשבת בבוקר, פרשת כי תצא, ביום ט' באלול תשס"ו, 2.9.06 כאשר יצאנו מבית הכנסת שבו אנו מתפללים, בית הכנסת המרכזי בשכונת גבעת מרדכי הלכתי עם אשתי בלווית בני משפחה ואנשים נוספים ומכובדים מבית הכנסת וכן גם עם רב השכונה - הרב איסר קלונסקי. לפתע הופיע מר צדוק אל מול כל החבורה, ופתח בצעקות רמות כלפי, אשר נשמעו למרחק ניכר. מר צדוק הטיח בקולי קולות כלפי שאני סוטה מין, מציצן וכן שהצצתי כלפי אשתו ובתו הנשואה של מר צדוק בעת שהתלבשו" (ס' 4, 5 לתצהיר).
לענין האירוע השני, התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי "
ביום שני י' אלול תשס"ו, 4.9.06 בסמוך לשעה 20:45 ליד מגרש החניה בבנין שלנו, כאשר שבנו מאסיפת הורים יצאנו אני ואשתי מהמכונית ופנינו לעבר דירתנו. ממרפסת דירתו הפונה אל החניה קרא מר צדוק, שוב בקולי קולות, כלפיי והזמין אותי לצפות בבתו המתפשטת. צעקות אלה נשמעו גם הן באזני השכנים" (ס' 7 לתצהיר).
בחקירתו הנגדית נשאל התובע: "
האם הנתבע צעק דברים נוספים על סוטה מין ומציצן" והוא השיב:
"הוא הוסיף שהצצתי כלפי אשתו ובתו הנשואה ואלו היו דברים שהיכו בי" (ע' 12 ש' 21-22).
בנוגע לאירוע הראשון, נשאל התובע בין השאר: "
ואז אתה אומר שהגיע הנתבע ובלי שום סיבה צעק" והתובע השיב:
"אני לא יודע למה הוא צעק. הוא צעק" (ע' 13 ש' 17-20).
3.2 ע"ת/2 זאב פוקס הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, בין השאר:
"בשבת לפני מס' חודשים, נמסר לי כי היה זה ט' באלול תשס"ו (2.9.06), יצאתי עם שאר המתפללים מבית הכנסת הגדול בגבעת מרדכי, שבו אני מתפלל. בסמוך אלי הלכו גם הלל אומן ובני משפחתו. ממולנו הופיע אדם שאינו מוכר לי והחל לצעוק בקולי קולות כלפי הלל, כי הוא מציץ על בתו, ושאל אותו, שוב בצעקות רמות, האם הוא רוצה להציץ גם על אשתו" (ס' 2, 3 לתצהיר).
ע"ת/2 נחקר על תצהירו בחקירה נגדית, והעיד בין השאר:
"
ת. ראיתי אדם שהולך לקראתי ומתחיל לצעוק.
ש. מה הוא צעק.
ת. מה שכתוב בתצהיר שלי.
ש. נסה להזכר בלי לקרוא מהתצהיר.