כהנא יהודית נ' משהב"ט-אגף השיקום-תגמולים-עמ"ח

פסק דין

נתוני רקע ועובדות:

1. המערערת, אלמנתו של המנוח מר צבי כהנא ז"ל יליד 1951, אשר נפטר ביום 13.9.04, הגישה תביעה למשיב ביום 28.1.04 להכרה בזכויות בני משפחה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י- 1950 (להלן:"חוק המשפחות"), המשיב, קצין התגמולים, דחה את התביעה.

2. המנוח שירת מגיל 18 בשירות צבאי עד לפרישתו תשע וחצי שנים לפני מותו, בדרגת אל"מ, מתפקידו כקצין החימוש הפיקודי בפיקוד צפון. בטרם מותו המנוח הגיש תביעה לקצין התגמולים להכרה בזכויות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים") וזאת בטענה כי יש קשר בין הסוכרת מסוג 2 בה לקה ומצבו הקרדיאלי לבין שירותו הצבאי. בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר מיכאל אלדר, קרדיולוג, וכן על חוות דעתו של פרופ' עזרא זוהר, פנימאי ואנדוקרינולוג, דחה קצין התגמולים את תביעתו של המנוח. ד"ר אלדר סבר כי המנוח לקה בטרשת כלילית שהינה מחלה קונסטיטוציונית המוחמרת ע"י גורמים שונים, בהם סוכרת, יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, עישון ועודף משקל, שכולם היו קיימים אצל המנוח בקשר למחלה. המומחה סבר כי עומס נפשי כרוני אינו מוכר כגורם לטרשת. לפיכך שלל ד"ר אלדר קשר כלשהו בין מצבו הקרדיאלי של המנוח לבין השירות. פרופ' זהר סבר כי אי הסבילות לגלוקוזה ממנה סבל המנוח נחשבת לאנומליה תורשתית ולא למחלה ולפיכך קבע כי אין קשר בין מחלת הסוכרת מסוג 2, לשירותו הצבאי. על יסוד האמור, ביום 23.07.95 דחה קצין התגמולים את תביעת המנוח.

3. המנוח הגיש מס' ערעורים בפניי וועדת ערעורי נכים שאוחדו (ע"נ (חי') 141/94, 315/95) אותם תמך בחו"ד של הקרדיולוג ד"ר יעקב פוקס. ביום 20.2.97 נערכה חו"ד נוספת מטעם המשיב וזאת ע"י ד"ר קרסיק, אנדוקרינולוג, אשר גם הוא שלל כל קשר בין מחלתו של המנוח לשירותו הצבאי. גם ד"ר אלדר, אשר ערך חו"ד נוספת ביום 23.5.97 שב ושלל קשר בין מצבו הרפואי של המנוח לבין השירות. ביום 14.10.99 דחתה ועדת הערעורים את ערעוריו של המנוח וקיבלה את עמדת קצין התגמולים לפיה אין קשר בין שירותו הצבאי של המנוח למצבו הרפואי.

4. המנוח, שלא השלים עם קביעת הוועדה, הגיש ערעור על פסק דינה לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי בקבעו בפס"ד מיום 2.10.00 כי הן מחלת הסוכרת מסוג 2 והן מחלת הטרשת הכלילית הוחמרו עקב תנאי שירותו של המנוח בשיעור של 50%. בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוכר המנוח כמי שזכאי לתגמולים לפי החוק בגין החמרה במחלותיו הנ"ל (להלן: "הנכות המוכרת").

5. במשך השנים מצבו הרפואי של המנוח המשיך והתדרדר ביום 29.10.99 אושפז המנוח באשפוז דחוף בביה"ח יוספטל עקב דמם מאסיבי מדרכי עיכול עליונות (מסי 147-149 בת"ר). בדיקת גסטרוסקופיה הדגימה דליות בוושט בדרגה 1. לא זוהה מקור בכליות עצמן.

נמצאה גסטריטיס קלה ללא כיב. נשלל חיידק הליקובטר. לאחר מכן, בשנת 2000, היה המנוח בבירור גסטרואנטרולוגי עקב סימני שחמת הכבד ולחץ דם פורטאלי עם דימום מדלות (כך לפי מסמך סיכום מחלה מביה"ח העמק מיום 18.9.00). כמו כן עבר המנוח טיפול של קשירת דליות) מס' 150-156 בת"ר).

לפי מסמך ערוך ע"י מנהל היחידה למחלות כבד בביה"ח הדסה פרופ' דניאל שובל מיום 10.12.00 אובחן המנוח כסובל משחמת הכבד כאשר קיימת הפטוספלנומגליה מרשימה עם כבד באורך של כ 20- ס"מ) מס'' 160-161 בת"ר).ביום 1.9.04 אושפז המנוח בביה"ח איכילוב "לצורך השתלת כבד מן התורם החי (מבנו של המנוח). ביום 2.9.04 בוצעה השתלת כבד אונה ימנית וביום 13/9/04 נפטר בתמונת ספסיס עם כשל רב מערכתי) ראו מס' 34-39 בת"מ).

6. המערערת פנתה למשיב ביום 6.3.05 להכרה בזכויות לפי חוק המשפחות, בטענה לקשר בין פטירת המנוח לבין נכותו המוכרת. המערערת תמכה את תביעתה במסמך שכתב ביום 29.11.04 ממנהל יחידת הכבד בבית חולים איכילוב, פרופ' אורן, לפיו המנוח לקה במחלת כבד מסוג NON ALCOHOLIC FATTY LIVER DISEASE-NAFLD המהווה סינדרום מטבולי (להלן: "NAFLD" או "הסינדרום המטבולי") שבבסיסו עמידות לאינסולין ולכן, כך לסברתו של רופא זה, בדומה לסוכרת יש לראות גם בתסמונת זו כקשורה לשירות (מס' 24 בת"מ סומן מע/2).

7. המשיב דחה את המלצת פרופ' אורן. ביום 29.6.05 נערכה חו"ד מטעם המשיב לבחינת הקשר הנטען, ע"י ד"ר גילון, פנימאי וגסטרואנטרולוג (מש/1-מש/3 מסמך 45-49 בת"מ). בחוות הדעת עמד בין היתר ד"ר גילון על כך שכבר באשפוז המנוח מיום 20.10.04 אובחנה הגדלה של הכבד. מומחה זה מציין כי מחלת הכבד מעולם לא הוכרה אצל המנוח כנכות מוכרת או מוסבת לנכות המוכרת. עוד הבהיר ד"ר גילון בחוות הדעת כי בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בהבנת המכניזמים המביאים להתפתחות הסינדרום המטבולי.

המומחה הסביר ודומה כי אין על כך מחלוקת גם מצד מומחי המערערת, כי בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בהבנת המכניזמים המביאים להתפתחות הסינדרום המטבולי סינדרום שברקעו עמידות לאינסולין, שכשלעצמה מהווה הפרעה קונסטיטוציונלית על רקע תורשתי שאינו ברור עדיין די צרכו. הרופא מציין כי מחלת הכבד בה לקה המנוח מהווה חלק מאותו סינדרום מטבולי שגם מחלת הסוכרת ומחלת הלב (בחלקה) מהוות חלק ממנו.

ד"ר גילון קבע בחוו"ד כי מחלת הכבד אצל המנוח, איננה תוצאה של מחלת הלב (טרשת העורקים הכלילים) או של הסוכרת מסוג 2, מחלות אשר הוכרו אצל המנוח כקשורות בקשר של החמרה, כאמור, לשירות. לכן בהתאם לחוות דעתו, מחלת הכבד איננה קשורה קשר סיבתי לנכות המוכרת.

המומחה ציין בכל הכבוד הראוי, כי משנדרש לסוגיה כיום, על יסוד הידע העדכני במדע הרפואה כיום, נראה כי שגה כב' בית המשפט המחוזי כאשר קבע בזמנו, קשר של החמרה היא "המחלה המוכרת" אצל המנוח, קרי; סוכרת מסוג 2 ומחלת הלב, כל זאת, הואיל והמדובר במהלכן הטבעי של המחלות הללו והקשר בין החמרתן לשירות היה כרונולוגי גרידא, ללא קשר סיבתי לשירות. לדעת המומחה, השמנת היתר של המנוח היוותה גורם דומיננטי נוסף בהתדרדרות מצב המנוח ובהתפתחות מחלת הסוכרת והכבד, כאשר את זו, לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אין לייחס לשירות.

בהתבסס על האמור שלל ד"ר גילון קשר כלשהו בין נכותו המוכרת של המנוח לבין הגורמים שהביאו לפטירתו.

8. ביום 10.07.05, בהסתמך על חוות הדעת של ד"ר גילון, דחה המשיב את פניית המערערת להכרה בזכויות על פי חוק המשפחות.

בעקבות דחיית תביעתה הגישה המערערת ערעור זה שלפנינו.

טענות המערערת

9. לטענת המערערת ד"ר גילון טעה בחוות דעתו. לטענתה הגם שהמחלות המטבוליות הוכרו ע"י בית המשפט המחוזי כקשורות לשירות (החמרה במצב), ד"ר גילון מסרב לקבל זאת ועדיין מציין כי לדעתו מדובר בהפרעה קונטיטוציונלית על רקע תורשתי. בהמשך הוא מביע דעתו כי מחלת הכבד אינה קשורה לנכות המוכרת לדעתו, וזאת כאמור, בניגוד מוחלט לפס"ד של בית המשפט המחוזי בחיפה. ד"ר גילון אף הגדיל לעשות וטען כי לדעתו הרפואית טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע קשר בין השירות למחלת הסוכרת ומחלת הלב.

לטענתה, יש בהתנהלותו של ד"ר גילון, החוטא במגמתיות, כדי לפגום באורח משמעותי במידת האובייקטיביות שראוי כי תהיה מנת חלקו של מומחה רפואי. המערערת מפנה לחוות הדעת של ד"ר כרמיאל וכן של פרופ' אורן אשר מבטאים לטענתה אסכולה רפואית מוכרת, ידועה ומובילה בעולם הרפואי ומוכרת למעשה גם ע"י ד"ר גילון. בהתאם להלכה הנוהגת (לדוגמה: ע"א 2027/94 קליג נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529, להלו: "הלכת קליג") המכירה בקיום קשר סיבתי כאמור על רקע "אסכולה רפואית" המכירה בקיום הקשר, עדיין פתוחה הדרך בפני המערערת להוכיח כי בעניין הקונקרטי והספציפי מתקיים קשר סיבתי.