עמ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
24055-04-12
22/04/2012
|
בפני השופט:
יוסף שפירא
|
- נגד - |
התובע:
דניאל כהן (עציר) ע"י עו"ד בר צבי מטעם הסנגוריה הציבורית
|
הנתבע:
מדינת ישראל ע"י עו"ד ניתן לילך
|
|
החלטה
לפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 17.4.12 במ"ת 2530-04-12, לפיה נקבע כי העורר ישהה במעצר עד לדיון שיתקיים ביום 30.4.12, בו אמור להיות מונח לפני בית משפט קמא תסקיר מעצר של שירות המבחן לצורך קביעת חלופת מעצר ותנאיה.
2.עיקר טענת העורר הינה כי העורר היה עצור ביום 16.4.12 בבית המשפט כשעה ללא אישור ולפיכך יש לשחררו.
3.בית משפט קמא קבע כי אכן העורר שהה כשעה ללא שבית המשפט האריך את מעצרו, אולם לא מצא מקום לשחררו וקבע:
"צודק ב"כ אולם אין בכך כדי לשחררו. במיוחד כשלו היה ליווי מודיע זאת לביתה משפט, הייתי מאריך את מעצרו משום שבפועל עקב עומס הדיונים לא ניתן היה לדון בתיק שלו קודם לכן". (פרו', 5).
4.מהדיון בבית משפט קמא לא ברור מה העובדות המדויקות בנושא השהיה בבית המשפט טרם החל הדיון בעניינו, ולפיכך אני סבור כי אין זה המקרה שיש לשחרר את העורר מטעם זה.
מדובר בהליך בבית משפט לתעבורה ואולם עיון בכתב האישום מלמד כי מדובר באירוע חמור בו העורר לא ציית לאותות שוטר שהורה לו לעצור במחסום המוצב בדרך והמשיך בנסיעתו.
מוסיף כתב האישום ומציין:
"בהמשך לאותן נסיבות נהג הנאשם בפזיזות וברשלנות כך שהסתכל לעבר השוטר המורה לו לעצור, סטה ממסלול נסיעתו, הפנה נסיעתו לעבר השוטר ואילצו לקפוץ לאחור בכדי למנוע פגיעה בו".
(שם, פסקה 3).
5.מעשה זה נעשה על רקע העובדה המיוחסת לו בהמשך כתב האישום לפיה העורר נהג ברכב בהיותו פסול לנהיגה שכן נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה מיום 21.3.12 ואף נהג בלא ביטוח בר תוקף.
בגין כך מייחסת לו המאשימה 4 עבירות כדלקמן:
1. אי ציות להוראת שוטר במדים – עבירה לעל פי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (ס"ס 2488).
2. נהיגה בפזיזות ורשלנות – עבירה על סעיף 338(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
3. נהיגה בפסילה – עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה (נ"ח), התשכ"א – 1961 (ס"ס 2023).
4. נהיגה ללא ביטוח – עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח), התש"ל – 1970 (ס"ס 2106).
הנה כי כן, מדובר כדברי בית המשפט קמא, בארוע קשה בו היה מרדף אחרי העורר דבר הטומן בחובו מסוכנות כשלעצמה.
6. לעורר מלאו לפני כחודש 18 שנה, ובית משפט קמא סבר כי יש ליתן לו הזדמנות נוספת למרות "עברו הלא מכובד", כדברי בית המשפט.
מטעמים אלה הוזמן תסקיר והדיון נדחה ליום 30.4.12.
7.במהלך הדיון לפני, הצעתי לצדדים לצמצם את טווח הימים עד לדיון בחלופת המעצר, אולם בסופו של יום לא הגיעו הצדדים להסכמה.