הרקע וטענות הצדדים
1.המבקשים, בני זוג, עתרו בדרך של המרצת פתיחה בבקשה להצהיר על בטלות הסכם הלוואה שנחתם בינם לבין משיב 2 ביום 4.10.15 (להלן: "ההסכם"), והומחה למשיב 1 ביום 23.05.16 (להלן: "הסכם ההמחאה"). כן נתבקש להצהיר על בטלות שטר המשכון שנרשם לטובת משיב 2 על זכויות המבקשים במשק מס' 79 ביישוב צלפון (להלן: "המשכון" ו"המשק" בהתאמה), שנחתם בעקבות ההסכם.
2.לטענת המבקשים, שני ההסכמים כוללים בתוכם תנאים בלתי סבירים, סתירות פנימיות בכל הנוגע למועדים שונים ולתנאי הפירעון. ההסכמים גם אינם עומדים בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק ההלוואות"). בעיקר נטען, כי ההסכמים נחתמו על ידי המבקשים בלית ברירה, תחת אילוץ העולה כדי כפיה ועושק, כמשמעותם בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), נוכח איומים ממשיים על חיי בנם ומשפחתו. נטען גם, כי המבקשים מעולם לא קיבלו את הסכומים הנקובים בהסכם.
3.המשיבים כפרו בטענות המבקשים. לדבריהם, מדובר בהסכמים שנכרתו כדין, והמבקשים לא עומדים בחובם למשיבים על פיהם.
4.לטענת משיב 1, בשנת 2015 פנתה אליו כלתם של המבקשים, גב' ש׳ ע׳ (להלן: "ש׳") על מנת שהוא יעניק הלוואה בסך של 1,160,000 ₪ לבעלה מר נ׳ ע׳ בנם של המבקשים (להלן: "נ׳" או "נ׳"), להצלת עסקם אשר נקלע לקשיים כלכליים. בשל היכרותו רבת השנים את ש׳ ונ׳ ונוכח תחנוניה של ש׳, הוא נאות לסייע להם ורתם לשם כך את משיב 2.
5.לצורך שכנועו של משיב 2 ליתן לש׳ ונ׳ את ההלוואה, הזמינו המבקשים את המשיבים ביום 1.10.15 לפגישה בביתם, במשק. באותה פגישה פרשו בפניהם המבקשים את מצוקתו של בנם נ׳ אשר נתון לאיומים על חייו מצד ספקים ונושים שונים בשוק האפור. באותה פגישה נתבקש משיב 2 להעביר לידיהם סך של 300,000 ₪ להצלת העסק של נ׳ ולכיסוי חלק מחובותיו לספקים ולנושים אחרים. על מנת להבטיח את החזר ההלוואה, הציעו המבקשים למשיב 2 שהם ימשכנו לטובתו את זכויותיהם במשק. המבקשים ערכו למשיבים סיור במשק כדי לשכנעם להעמיד את ההלוואה, תוך שהם מציינים בפניהם כי הם עתידים לקבל קרקע נוספת בשטח של כ-500 מ"ר במסגרת "בנים ממשיכים".
6.משיב 2 שנתן באותה העת את אמונו במבקשים נוכח היכרותו עם משיב 1, נעתר לבקשה להעמיד להם הלוואה אישית בסך של 1,160,000 ₪, בכפוף למשכון המשק. לדבריהם, עוד באותו היום, הבהיר להם מבקש 1 כי הוא ייסע למחרת לרשות מקרקעי ישראל לקבל אישור זכויות של המשק, ומשם ייסע לבנק לצורך המצאה יתרת סילוק הלוואה שרבצה על המשק.
7.בשל הדחיפות והנחיצות בהלוואה, קבעו הצדדים להיפגש כבר למחרת היום במשרדו של עו"ד אלון גלבוע אשר הם שכרו את שירותיו לשם עריכת הסכם הלוואה. ואכן, למחרת היום נערכה פגישה במשרדו של עו"ד גלבוע בה נכחו מבקש 1, המשיבים, נ׳ וש׳, ואולם בשל חוסר במסמכים נדרשים לצורך רישום המשכון, ובשל היעדרותה של מבקשת 2, נדחתה הפגישה למועד אחר.
8.בהמשך, ביום 4.10.15, לאחר המצאת המסמכים הרלוונטיים, שבו הצדדים ונפגשו במשרד עו"ד גלבוע. עו"ד גלבוע הסביר לצדדים את משמעות ההסכם והמשכון, ולאחר מכן חתמו הצדדים על ההסכם מרצונם החופשי. שכר טרחתו של עו"ד גלבוע שולם על ידי המבקשים באותו מעמד, מתוך כספי ההלוואה. המבקשים הודו למשיבים על שהצילו את משפחתם ואף נשקו להם בראשיהם.
9.המשיבים טענו כי מיד לאחר חתימת ההסכם, במשרדו של עו"ד גלבוע, ניתנה ההלוואה במלואה למבקשים, אשר חתמו כי קיבלו את מלוא ההלוואה לשביעות רצונם. נ׳ וש׳ חתמו כעדים וערבים לקבלת סכום ההלוואה. לצד זאת נטען בכתב התשובה, כי ההלוואה הייתה מורכבת מסך של 300,000 ₪ שהועבר במזומן, והיתרה הועמדה על ידי משיב 2 לכיסוי חובותיהם של נ׳ וש׳ למשיב 1. בהתאם להסכם, מושכן המשק לטובת משיב 2 להבטחת החזר ההלוואה.
10.בהתאם להסכם, היה על המבקשים לשלם 58 תשלומים חודשים שווים של 20,000 ₪. ואולם, בחלוף 7 חודשים הושבו למשיב 2 רק 60,000 ₪. לאחר שהמבקשים לא השיבו לפניותיו של משיב 2, פנה הלה למשיב 1 בטרוניה שבעטיו הוא נכנס להלוואה זו שאינה מוחזרת לו. משיב 1 פעל מול המבקשים, ובהמשך נקבעה פגישה נוספת במשרד עו"ד גלבוע, ביום 23.05.16, בו נחתם הסכם ההמחאה, במסגרתו המחה כאמור משיב 2 למשיב 1 את זכויותיו לפי ההסכם. במסגרת הסכם ההמחאה הועמדה יתרת החוב על סך של מיליון שקלים, שהיה על המבקשים לפדותה ב-60 תשלומים שווים בסך של 10,000 ₪ וסך של 400,000 ₪ שהיה אמור להיות משולם עד ליום 1.06.17. גם הסכם זה הופר על ידי המבקשים. או אז נקט משיב 1 בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבוד של המשק.
11.המשיבים שללו את הטענות בדבר עושק וכפייה. לדבריהם, בין הצדדים שררו יחסים מעולים, כשהמבקשים, נ׳ וש׳ הזמינו את משיב 1 לארוחות ברביקיו בחצר ביתם ולאירועים משפחתיים, והם הסתייעו בו לבניית בריכה ולאחר השלמתה הם הזמינו את משיב 1 ומשפחתו לנפוש בה.
המסכת הראייתית
12.במסגרת שמיעת הראיות העידו בבית המשפט שני המבקשים וכן בנם נ׳ וכלתם ש׳. מנגד העידו שני המשיבים וכן גב' ספי פורטל, שעבדה באותה עת כנהגת של משיב 1. בנוסף העיד גם עו"ד גלבוע.
13.מר ד׳ ע׳ סיפר בתצהירו, כי מדובר בשעבוד שמקורו בהסכם שנחתם אגב כפיה ועושק, כשהוא מפנה לאיומים שהשמיע משיב 2 בדבריו לבנו, נ׳. גם בעדותו בבית המשפט, סיפר המבקש כי הפגישה במשרדו של עו"ד גלבוע הייתה בשל פחד, לאחר שבנו ציין בפניו כי "מכוונים לו אקדח לרקה". לדבריו, הוא חתם על ההסכם מחשש לחייו של בנו, כשהוא אפילו לא ידע על מה הוא חותם. כשנשאל מדוע לא פנה למשטרה השיב כי רצה לפנות, אך העדיף להסתדר עם המשיבים בעצמו. לדבריו, במעמד הפגישה עו"ד גלבוע אמר למשיב 2 כי אסור לו לחתום על הסכם זה, אך משיב 2 אמר לעורך הדין שיעשה מה שהוא אומר לו לעשות. המבקש שלל כי פנה לרשות מקרקעי ישראל להביא אישור זכויות בטרם החתימה על ההסכם. עוד ציין המבקש, כי את משיב 2 כלל לא הכיר, אך בינו לבין משיב 1 היו יחסים טובים. משיב 1 נתן לו בעבר הלוואה בסך של 25,000 ₪, והוא היה מגיע לאירועים משפחתיים. עם זאת הוא ציין כי הוא עצמו לא הזמין אותו, לא כיבד אותו, וכשהוא הגיע לביתם הוא היה מגיע לבנו נ׳.
14.גם המבקשת, גב' י׳ ע׳, סיפרה כי בנה נ׳ אמר לה שעליה ללכת לחתום על ההסכם מהר כי רוצים לרצוח אותו. היא הגיעה לחתימה בשל אילוץ זה ואינה יודעת כלל על מה חתמה. בין היתר ציינה, כי משיב 2 אמר לבעלה כי הראש של בנה בידיו, והדבר הטיל עליהם פחד גדול.
15.נ׳ סיפר כי כשהעסק שלו נכנס לקשיים הוא פנה, בהפנייתו של משיב 1, למשיב 2 לקבלת הלוואות בסך של כ-50,000 ₪. בתמורה להלוואה הוא מסר למשיב 2 שיקים על סך של 120,000 ₪, פרושים לתקופה של שנה. בהמשך קיבל הלוואה של 70,000 ₪ ומסר תמורתם שיקים על סך של 140,000 ₪. הוא ביקש את השיקים ממשיב 2 וזה בתגובה אמר לו שהוא גרע אותם והוא חייב לו 400,000 ₪. הכול נאמר תוך איומים ברצח. במשך תקופה אמר לו משיב 2: "אני ארסק אותך, אשתך תאכיל אותך עם קש, יש לי חיילים בכל מקום". הוא פחד לפנות למשטרה, וגם לבסוף כשפנה למשטרה והגיש את התלונה, הוא חש פחד. הוא שלל כי קיבל הלוואות ממשיב 1. הוא גם שלל את הטענה כי הוא ומשפחתו היו נפגשים עם המשיבים לארוחות.
16.נ׳ סיפר, כי פנה להוריו, כשחרב מונחת על צווארו, לאחר שהתקשרו אליו והוא נדרש להביא את הוריו לעו"ד גלבוע שאם לא כן דמו בראשו. הוא בא להוריו, ירד על ברכיו ואמר שרוצים לרצוח אותו. הוא ביקש מהם שיבואו לחתום אצל עורך הדין, על כל מה שיבקשו מהם. הם הגיעו לפגישה, ואמו בכתה והתחננה לפניהם שלא ירצחו לה את הילד, וכי הם יעשו כל שהם יתבקשו. בהמשך, הם חתמו והלכו. נ׳ סיפר כי באותה תקופה הוא חי בפחד תמידי, היה על סף התאבדות והשיל קילוגרמים רבים ממשקלו. הפחד, כך סיפר, היה נורא. הוא כל בוקר בדק את רכבו ואף נתקף במחלת פסוריאזיס בשל הלחץ.
17.ש׳ העידה כי היא מכירה את משיב 1 עוד לפני נישואיה לנ׳, שכן הוא הלווה לה כספים. כספים אלו, כמו גם כספים שמשיב 1 הילווה לעסק של נ׳ לאחר החתונה, הושבו למשיב 1. היא סיפרה כיצד נ׳ לווה ממשיב 2 סך של 50,000 ₪ והחזיר תמורתם סך של 120,000 ₪ ואף של 150,000 ₪.
18.לדבריה, הם פנו להוריו של נ׳, סיפרו להם שיש נושים שרוצים להרוג את נ׳ וביקשו את עזרתם. בשל כך הם ביקשו מהם לבוא לפגישה במשרדו של עו"ד גלבוע. במהלך הנסיעה למשרדו של עורך הדין, נ׳ היה מבוהל ומפוחד ולא ידע כמה כסף המשיבים דורשים ממנו. בפגישה היא הבינה ממשיב 2 שיש לה רק שתי אופציות - לחתום על המסמכים שהוצגו בפניה או לקבל את הראש של בעלה בידיה. עוד קודם לכן נאמר לה בשיחת טלפון על ידי משיב 2: "את תאכילי את בעלך בכפית, הילדים שלך יגדלו בלי אבא, אני אחזיר לך רק את הראש" ועוד אמירות דומות. בהמשך, היא שבה וציינה כי הם חשו מאוימים בפגישה אצל עורך הדין, כשהיא בהריון מתקדם חוששת לחיי בעלה, וחמותה, המבקשת, מתחננת בפני המשיבים שלא ירצחו את בנה.
19.בשלב מסוים הוגשה לה חבילת דפים, והם נתבקשו לחתום על הדף האחרון. לאחר החתימות, היא קיבלה מעטפה חומה בתוכה שלוש חבילות שבכל אחת 10,000 ₪ וחבילה נוספת של 5,000 ₪. כך, לפי מה שנאמר לה, שכן היא לא ספרה את הכסף. היא מסרה את הכסף לעו"ד גלבוע כשכר טרחה. כשהגיעה הביתה ראתה שנותרו במעטפה עוד 32,500 ₪. בחלוף שבועיים הם החזירו את הכסף.
20.משיבים 1 ו-2 הגישו תצהירים זהים, במסגרתם סיפרו כי בשנת 2015 פנתה ש׳ למשיב 1 וביקשה הלוואה בסך של 1,160,000 ₪ עבור בעלה נ׳. בשל היכרות רבת שנים עם ש׳, ולאור תחנוניה, הוא נאות לעזור להם ורתם לכך את משיב 2. לצורך שכנוע משיב 2 ליתן את ההלוואה, הוא הוזמן עמו לבית המבקשים, שם המבקשים שטחו בפניהם את המצוקה של בנם והאיומים על חייו. משיב 2 נתבקש לסייע בהלוואה של 300,000 ₪ באופן מידי, והמבקשים הציעו, מיוזמתם, לשעבד את המשק שבבעלותם לטובתו. משיב 2 נתן אמונו במבקשים ונאות להלוות להם סך של 1,160,000 ₪. המבקש, כך נטען, הבהיר כי כבר למחרת היום הוא ייסע לרשות מקרקעי ישראל בכדי להצטייד עם אישור על זכויותיהם של המבקשים במשק ומשם ייסע לבנק להצטייד באישור על יתרת המשכנתא.
21.למחרת נקבעה פגישה אצל עו"ד גלבוע אשר המבקשים שכרו את שירותיו לשם עריכת הסכם הלוואה. ואולם, בשל העדר מסמכים רלוונטיים ובשל היעדרותה של המבקשת, נדחתה הפגישה למועד אחר. ביום 4.10.15 חתמו הצדדים על ההסכם לאחר שעורך הדין הסביר להם את תוכנו. האווירה הייתה טובה, והמבקשים ברכו אותם. משיב 1 ציין כי "מיד לאחר חתימת ההסכם, ובמשרדו של עוה"ד, ניתנה ההלוואה במלואה למבקשים", והם חתמו על קבלת מלוא ההלוואה לשביעות רצונם. צוין, כי הועברו 300,000 ₪ במזומן, והיתרה הועמדה על ידי משיב 2 לכיסוי חובות נ׳ וש׳ אליו. נטען, כי כל הטענות אודות עושק וכפייה הם שקר גס.
22.משיב 1 הוסיף וסיפר, כי משהמבקשים לא עמדו בהחזר ההלוואה ולאחר שדיברו עם משיב 2 בגסות, פנה אליו האחרון בטרוניה, שכן הוא זה שתיווך בינם לבינו, ועל כן הוא עשה כל שלאל ידו להחזרת ההלוואה. לשם כך נקבעה פגישה ביום 23.05.16 אצל עו"ד גלבוע במסגרתה נחתם הסכם ההמחאה. גם על מסמך זה חתמו המבקשים מרצונם החופשי.
23.בחקירתו הנגדית ציין משיב 1 כי החוב עומד על מיליון ₪. לדבריו מדובר היה בחוב של 1,180,000 ₪ מתוכם 300,000 ₪ שהועברו במזומן על ידי משיב 2, שיקים על סך של 600,000 ₪ שנמסרו לו על ידי נ׳ ולא ניתן היה לפרוע אותם, ושכר עבודתו בניכיון השיקים בסך של 280,000 ₪, על יסוד עמלה בסך של 4% לחודש.
24.בניגוד לאמור בתצהירו, בחקירתו הנגדית טען, כי עו"ד גלבוע נבחר בהיותו עורך דינו של משיב 2. לדבריו, רק כשהמבקשים הגיעו לפגישה הם ביקשו מעו"ד גלבוע שייצג גם אותם. לדבריו, גם הם וגם המבקשים נשאו בשכר טרחת עו"ד גלבוע. ש׳ שילמה "אלף ומשהו ₪" והם שילמו סכום דומה.
25.לדבריו, לא הועבר בפגישה במשרדו של עו"ד גלבוע סך של 1,160,000 ₪, אלא רק 260,000 ₪, לאחר שסך של 40,000 ₪ הועבר עוד במסגרת הפגישה הראשונה בה לא נחתם ההסכם. באותו מעמד גם הועברו השיקים לידי המבקשים. לדברי משיב 1, גם הוא וגם משיב 2 אמורים היו לחלוק בריבית. עוד סיפר משיב 1, כי משיב 2 העביר לו 600,000 ₪ במזומן, יומיים-שלושה לאחר החתימה על ההסכם, כחלק מההלוואה שמשיב 2 נתן למבקשים. בהמשך, לאחר שהמבקשים לא עמדו בהחזר ההלוואה, הוא העביר למשיב 2 סך של 900,000 ₪ במזומן, לסילוק הלוואת משיב 2 למבקשים ואז הומחה החוב אליו. הכסף שהעביר למשיב 2 היה בידיו מתמורת מכירת דירה שלו בראשון לציון בתמורה לחמשה מיליון ₪.
26.משיב 2 סיפר כי הוא עוסק בנדל"ן, ואינו עוסק בהלוואות. לצד זאת, הוא מסייע לאנשים. לנ׳ התוודע דרך משיב 1 שהיה חברו הטוב עד שנת 2017 אז נפרדו דרכיהם בשל הצרות שמשיב 1 הביא עליו.
27.משיב 2 סיפר כי הוא נתן למשפחת ע׳ הלוואה בסך של 300,000 ₪ במזומן. הוא סיפר כי משיב 1 סיפר לו שנ׳ חייב לו 600,000 ₪ בגין שיקים שהוא מסר לו. עוד סיפר, כי בפגישה אצל המבקשים, הם ביקשו ממנו להציל את בנם, ואמרו לו כי הם יכולים למשכן את זכויותיהם במשק, ולתת לו את המגרש שהם יהיו זכאים לקבל בגין בנים ממשיכים, ב-30% פחות משוויו. כאמור, הוא נתן להם הלוואה בסך של 300,000 ₪, מתוכם 40,000 ₪ בפגישה הראשונה ו-260,000 ₪ בפגישה השנייה. לדבריו, הם ברכו אותו ונישקו אותו בראשו. לפי ההסכם, כך טען, הוא היה אמור לקבל את 15 השיקים הראשונים, 20,000 ₪ כל אחד, ואת שאר התשלומים היה אמור לקבל משיב 1 כנגד החוב של נ׳ כלפיו בסך של 600,000 ₪ בצירוף העמלה שהיה זכאי לה בסך של 280,000 ₪.
28.בניגוד לעדותו של משיב 1, משיב 2 טען כי עו"ד גלבוע הוא עורך דינו של משיב 1. המבקשים לעומת זאת ייצגו את עצמם ובחרו שלא להיות מיוצגים.
29.משיב 2 גם שלל את הטענה כי משיב 1 העביר לו 900,000 ₪ במזומן וטען כי את הדירה בראשון לציון מכר משיב 1 בתמורה לסך של 3 מיליון ₪ בלבד ולא נותר לו מסכום זה דבר. לדבריו, משיב 1 נתן לו סך של 252,000 ₪ בלבד, לאחר שמתוך ההלוואה שנתן למבקשים בסך של 300,000 ₪, הוחזר לו על ידי המבקשים סך של 48,000 ₪. משיב 2 גם שלל את הטענה כי הוא שילם 600,000 ₪ למשיב 1 לאחר החתימה על חשבון חובם של המבקשים למשיב 1, ושלל גם את הטענה כי במעמד הפגישה הועבר למבקשים סך של 1,160,000 ,₪.
30.מטעם המשיבים העידה כאמור גם גב' ספי פורטל, שעבדה באותה עת כנהגת של משיב 1. היא סיפרה כי היא לקחה את משיב 1 פעמים רבות למשק של המבקשים, והוסיפה כי מבקש 1 ובני משפחת ע׳ היו חברים. הם היו אוכלים בחברתם ארוחות ערב ו"עושים על האש". כל בני המשפחה היו משתתפים באותם מפגשים, בכללם המבקשים, נ׳ ואחותו. כל המפגשים היו באווירה טובה. היא זוכרת שמשיב 1 היה מלווה כספים לנ׳, אך לא ידעה לומר דבר על סכומי ההלוואות. באשר לפגישה אצל עו"ד גלבוע, היא סיפרה כי היא לא נכנסה לחדר הישיבות, אך מבחוץ הבחינה בכסף על השולחן.
31.עו"ד אלון גלבוע ציין בתצהירו, כי המבקשים והמשיבים פנו אליו יחד על מנת שייצג אותם בעריכת הסכם הלוואה מובטחת במשכנתא. בפגישה הראשונה שנערכה במשרדו, כבר למחרת יום פנייתם אליו, הוא לא יכול היה לערוך את החתימה בשל העדרה של המבקשת. המבקשים הפצירו בו לקיים את החתימה באותו יום אך הוא עמד בסירובו. רק ביום 4.10.15 נתקיימה פגישה נוספת במהלכה הוא הקריא והסביר את ההסכם לצדדים, ולאחר שהם הבינו הם חתמו בפניו מרצונם החופשי. הוא ציין כי האווירה במעמד החתימה הייתה טובה ולבבית, והמבקשים ברכו את המשיבים על הסיוע. עו"ד גלבוע ציין בתצהירו כי מיד לאחר החתימה, ניתנה ההלוואה במלואה למבקשים במזומן. את ההסכם ההמחאה הוא ערך ביום 23.05.16 במשרדו, וגם במעמד זה הוא הבהיר לצדדים את משמעות ההסכם ונפקויותיו.
32.חרף האמור בתצהיר, בחקירתו הנגדית בבית המשפט, לא זכר עו"ד גלבוע לומר בוודאות מי שכר את שירותיו כעורך דין, אך ציין כי נדמה לו שהיה זה משיב 2, אותו ייצג בעסקה קודמת. אך מעבר לכך, כך ציין, לא היה לו עמו כל קשר. בהמשך חקירתו שינה תשובתו וציין כי שני הצדדים שוחחו עמו בטלפון על מנת שיכין עבורם את ההסכם. בשלב זה של עדותו ציין כי הוא ייצג את שני הצדדים, אך לא זכר לומר מי שילם לו שכר טרחה.
33.עוד ציין עו"ד גלבוע בחקירתו הנגדית כי לאחר החתימה, נספר כסף ההלוואה מול עיניו, ורק לאחר ספירה כפולה של מלוא התמורה בסך של 1,160,000 ₪ - לאחר שבספירה הראשונה ארעה טעות ועל כן הכסף נספר בשנית - נחתם הנספח אודות העברת כספי ההלוואה. לדבריו, הספירה נמשכה שלוש וחצי שעות, שכן ספרו, לדבריו, "אלפי שטרות". הוא הוסיף כי היה בכל שקית סך של 500,000 ₪.
34.לעומת זאת, כשהופנה לכך שלפי טענת המשיבים עצמם לא שולם סך של 1,160,000 ₪ במועד החתימה, הוא הבהיר כי הוא רק שאל אותם אם כל הכסף שמופיע בהסכם נמצא כאן והם השיבו בחיוב. ואולם, לצד אמירה זאת, הוא שב והתעקש על כך שהועבר במעמד החתימה סך של 1,160,000 ₪ גם כשהוצג לו שהטענה היא כי הועבר סך של 300,000 ₪ בלבד. הוא סיפר כי הצדדים ספרו כסף שהיה בתוך שקיות על גבי שולחן ענק באורך של שני מטרים ועשרים סנטימטרים, והם ציינו בפניו שישנם מיליון מאה ושישים אלף שקלים. מדובר היה בשולחן באורך של שני מטרים ועשרים ס"מ, שולחן ענק, לדבריו. לאחר מכן אמר כי הצדדים אמרו שיש שם 800-700 אלף ₪. עוד לדבריו, הכסף הועבר לידי המבקשת. הוא גם ציין כי שמע מהמבקשים, במהלך הפגישה, כי הם רוצים לעזור לילדיהם הנמצאים במצב קשה ושבנם מאוים.
35.באשר לנוסח ההסכם ציין עו"ד גלבוע כי ייתכן שהמועד הרשום בהסכם 4.10.15 הוא טעות סופר. כמו כן, הכתוב "ללווה לא תהיה כל טענת בקשר לריבית" הוא טעות סופר והכוונה ש"למלווה" לא תהיה טענה. גם עניין שעבוד הרכב הנזכר בהסכם הוא טעות. עם זאת הוא אישר כי בשעה שהוא הקריא לצדדים את ההסכם, לא נשאלו על ידם שאלות בקשר לכתוב.
דיון והכרעה
36.המסקנה מכלל העדויות היא אחת –המבקשים עמדו בנטל להוכיח כי ההסכמים נחתמו בהיותם נתונים תחת איום של ממש, ובעיקר, הם עמדו בנטל להוכיח כי ההסכמים מושא התביעה אינם משקפים את האמור בהם, והחוב הנטען בהם אינו אמת, מה שמחזק את המסקנה כי מדובר בהסכם שהמבקשים אולצו לחתום עליו.
37.המשיבים העלו בסיכומיהם טענות כלליות וסתמיות לפיהן המבקשים ועדיהם "שיקרו במצח נחושה על דוכן העדים". טענות אלו לא זכו לביסוס של ממש. כל שעלה בידי המשיבים היה להצביע על שינויים מינוריים בעניינים שאינם מהותיים. מה גם, שהסתירות עליהן הצביע ב"כ המשיבים בסיכומיו נוגעים בעיקר לפגישות סביב החתימה על ההסכמים, שכפי שיפורט להלן, פגישות אלו נעשו בצל איומים של ממש על פגיעה בחייו של נ׳, גם אם במעמד החתימה עצמה נעשה ניסיון לשוות למפגש אווירה נינוחה (בדומה לניסיון לשוות ל"הלוואה" מחווה בין חברים כשלמעשה היה מדובר בהלוואה נושאת ריבית גבוהה, ולמעשה בהחתמה על חוב שכלל לא היה, ראו להלן סעיף 48).
38.אל מול עדויות המבקשים, דווקא עדויותיהם של המשיבים היו רצופות סתירות מהותיות, באופן שלא ניתן לסמוך דבר על עדויות אלו. גם עדותו של עו"ד גלבוע, שמקובלת עלי עדות המבקשים ומשיב 2, כי הוא כלל לא ייצג את המבקשים, אינה יכולה לעלות בקנה אחד, לא עם עדויות המשיבים, לא עם עדויות המבקשים, ובלא מעט עניינים היא אף נמצאת מופרכת על פניה. ואפרט.
39.ראשית לכל, גובה ההלוואה הנטענת ואופן העברתו למבקשים אינו מוסכם על המשיבים עצמם. ההסכם מדבר על הלוואה בסך של 1,160,000 ₪, כשלפי עדותו של עו"ד גלבוע, הסך האמור נמסר במזומן במשרדו אל מול עיניו, לאחר שהשטרות נספרו במשך שעות. עדות זו, מלבד שהיא מופרכת כשלעצמה, ואינה עולה בקנה אחד עם כלל העדויות האחרות אודות משך הפגישה, עומדת בסתירה מוחלטת לעדויות המשיבים עצמם.
40.משיב 2 העיד באופן מפורש, כי ההלוואה שניתנה הייתה בסך של 900,000 ₪, כשהיתרה בסך של 280,000 ₪ (כשאגב מדובר בסכום של 1,180,000 ₪) היא העמלה לה היה זכאי משיב 1 (ולא משיב 2) לקבל בגין ההלוואה. גם משיב 1 אישר זאת. זאת, כאשר הם עצמם העידו בתצהיר כי נ׳ היה זקוק להלוואה בסך של 1,160,000 ₪ (סעיף 9 בשני התצהירים הזהים של המשיבים), ומכאן כי ההלוואה עצמה, ללא הריבית, הייתה בסך של 1,160,000 ₪ שנ׳ נדרש לו לדבריהם.
41.משיב 2 גם העיד במפורש – בניגוד לעדותו של עו"ד גלבוע - כי במעמד החתימה הועבר סך של 260,000 ₪ בלבד, כש-40,000 ₪ הועבר בפגישה הראשונה, במסגרתה לא נחתם ההסכם בסופו של יום. גרסה דומה מסר גם משיב 1. גם גרסה זו עומדת בסתירה לתצהיריהם שם נטען להעברת סך של 300,000 ₪ בפעם אחת ואין אזכור כלשהו לתשלום מפוצל.
42.בנספח להסכם שכותרתו "אישור קבלת כספי הלוואה" נכתב במפורש, בניגוד לעדויות המשיבים כי "תשלום ההלוואה ניתן בכסף מזומן ללווים במעמד החתימה ביום 27.10.15".
43.הסכם ההמחאה עומד אף הוא בסתירה מוחלטת לעדויות המשיבים, שכן על פיו מלוא סכום ההלוואה, 1,160,000 ₪, הועבר למבקשים מידי משיב 2, טענה שהוכחשה על ידי המשיבים עצמם. גם האמור בהסכם ההמחאה כי משיב 2 העביר את סכום ההלוואה המקורי במלואו לידי משיב 1 הוכחש הן על ידי משיב 2 והן על ידי משיב 1.
44.באשר ל-600,000 ₪ שלא הועברו במזומן לטענת המשיבים, ציינו המשיבים כי מדובר בחובות לנושים שונים של נ׳, או כי מדובר בשיקים שנמסרו למשיב 1 והוא מסר אותם לניכיון למר עמוס הררי, אך לאחר שהם לא נפרעו, שילם משיב 1 את תמורתם המלאה למר הררי. ואולם, לשיקים אלו לא היה זכר. לא הוצג בבית המשפט אף לא שיק אחד. גם מר הררי לא הובא למתן עדות בעניין זה. ההלכה מקדמת דנא היא כי חזקה על בעל דין כי לא יימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מלהביאה חזקה כי לו היה מתייצב אותו עד או מוגשת אותה ראייה היא הייתה תומכת בעמדת הצד שכנגד (ראו: ע"א 465/88 הבנק לימון ולסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"א 9656/05שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.07.08)). גם לא הייתה עדות של עו"ד גלבוע או של משיב 2 על מסירת שיקים בחזרה לנ׳ עם חתימת ההסכם.
45.זאת ועוד. לפי עדותו של משיב 1 הוא קיבל סך זה של 600,000 ₪ מידי משיב 2 מספר ימים לאחר החתימה על ההסכם, בעוד שמשיב 2 שלל גרסה זו מכל וכל והוא טען כי לא מסר סכום שכזה למשיב 1.
46.בדומה, משיב 1 טען כי שילם למשיב 2 900,000 ₪ במזומן מתמורת דירה שמכר בראשון לציון, בעוד שמשיב 2 שלל טענה זו מכל וכל, ואף כפר בטענה כי משיב 1 קיבל סך של חמישה מיליון ממכירת הדירה בראשון לציון ובטענה כי נותרה בידי משיב 1 יתרה ממנה יכול היה לשלם לו סך של 900,000 ₪.
47.כאמור, גרסת המשיבים בכתב התשובה הייתה כי נ׳ ביקש ממשיב 1 הלוואה אחת בסך של 1,160,000 ₪, ואז פנה משיב 1 למשיב 2 ורתם אותו לעניין. גרסה זו הוכחשה ונזנחה כליל על ידי המשיבים, אשר במהלך הדיון בדו, כל אחד מהם, גרסה חדשה. כך נולדה לה הגרסה בדבר חוב קודם למשיב 1 בסך של 600,000 ₪ בגין שיקים שנמסרו לו לניכיון, ורתימת משיב 1 רק לצורך הלוואת סך של 300,000 ₪, כמו גם הגרסה כי סך של 280,000 ₪ כלל לא נדרש לנ׳ ומדובר היה בריבית, או בעמלה. גרסאות אלו נולדו בשלב מאוחר, תוך כדי ההליך, וכשהמשיבים עצמם מוסרים גרסאות סותרות בעניין זה כאמור, ומבלי שהובאה ולו אסמכתא אחת לנטען.
48.זאת ועוד. לפי גרסת משיב 2, כל הריבית הייתה אמורה לעבור לידי משיב 1. הוא עצמו, בחסדו כי רב, העניק הלוואה בסך של מאות אלפי שקלים (ולגרסת משיב 1 בסך של כמיליון שקלים) ללא ריבית למבקשים, שלא הייתה לו עמם כל היכרות מוקדמת, גרסה המופרכת לעצמה, והעומדת בסתירה לגרסת משיב 1 לפיה הריבית הייתה צריכה להגיע לידיו של משיב 2 דווקא, או למצער גם למשיב 2. גם בכתב התשובה (סעיף 13) נטען כי הקרן והריבית, היינו סך של 1,160,000 ₪, היה צריך להגיע לידי משיב 2 (בטרם נחתם הסכם ההמחאה). בשים לב לריבית הנטענת בסך של 280,000 ₪, לצד ריבית נוספת בשיעור 3% שנתית (סעיף 2ד' להסכם) במקרה של אי עמידה במועדי התשלום שנקבעו בהסכם, הטענה כי לאחר שהמבקשים לא עמדו בפירעון ההלוואה, המשיבים עשו עמם חסד והפחיתו את גובה ההלוואה ב-160,000 ₪, כנטען בסיכומי המשיבים, מופרכת על פניה. בדומה לאמירת הכזב בהואיל האחרון בהסכם, ובמודגש כאילו מדובר בהלוואה הניתנת כמחווה בין חברים ללא ריבית: "הואיל בשל חברות רבת שנים בין הלווה ללווים ובין בנם של הלווים נ׳ מוסכם כי סכום ההלוואה לא ישא ריבית", כשאין מחלוקת כי ההלוואה נשאה ריבית לא מבוטלת. הצהרה זו כשלעצמה יש בה לחזק את טענות המבקשים.
49.בנוסף יצוין, כי יש בהסכם טעויות, שנהיר שאם היה ממש בטענת המשיבים ועו"ד גלבוע, כי ההסכם הוקרא לנוכחים, הם בוודאי היו מעירים על כך, גם אם אינם משפטנים. כך למשל, הסעיף המדבר על שיעבוד הרכב (סעיף 3ה'), כשאין מחלוקת כי לא דובר כלל על שיעבוד של רכב להלוואה.
50.בדומה, גם בנוגע לשאר הנסיבות לא נמצאו העדויות מכוונות. עו"ד גלבוע ציין כי ייצג את שני הצדדים, טענה שנשללה הן על ידי המבקשים עצמם והן על ידי משיב 2. לא למותר לציין כי קבלה לא הוצגה. בנוסף, משיב 1 טען כי עובר לחתימה על ההסכם, היה עו"ד גלבוע עורך דינו של משיב 2 והוא זה שיעץ להיעזר בשירותיו, בעוד שמשיב 2 טען בדיוק את ההיפך. עו"ד גלבוע עצמו העיד כי הוא לא ייצג מי מהמשיבים בעבר, עובדה שהתבררה כלא נכונה.
51.על כל זאת יש להוסיף כי תיאור השתלשלות האירועים על ידי המשיבים אינו יכול לעמוד. לשיטתם הם נפגשו ביום 1.10.15 עם המבקשים ונ׳ במשק, וסוכם כי למחרת היום ייסע המבקש לרשות מקרקעי ישראל לקבל אישור זכויות של המשק, ומשם ייסע לבנק לצורך המצאה יתרת סילוק הלוואה שרבצה על המשק. החתימה נקבעה ליום 4.10.15 במשרדו של עו"ד גלבוע. דא עקא, שיום 1.10.15 חל ביום חמישי י"ח תשרי תשע"ו, במהלך ימי חול המועד. רשות מקרקעי ישראל לא הייתה פתוחה ביום המחרת, שהיה יום שישי ובתוך ימי חול המועד, ועל כן הגרסה לפיה ביום 4.10.15 הם התייצבו במשרדו של עו"ד גלבוע עם אישור הזכויות מרשות מקרקעי ישראל אינה יכולה לעמוד. יצוין גם כי יום 4.10.15 היה יום ראשון כ"א תשרי, ערב חג שמחת תורה, ותיאור אירוע החתימה, כולל השעות הרבות של ספירת הכסף, לפי טענת עו"ד גלבוע, אינו יכול לעמוד.
52.הנה כי כן, מקום בו נמצא עד משקר בעניין מהותי הרלבנטי להליך הנדון בעדותו, יש לראות את כלל עדותו כשקרית. כפי שקבע בית המשפט בע"א 756/18חיון נ' חיון(פורסם בנבו, 01.05.19): "ברוב רובם של מקרים כאלה, אם נכריע את הדין לחובתו של בעל דין ששיקר - וזאת, אף מבלי לנתח ראיות אחרות - לא נטעה. הסתמכות על חזקת השקר יכול שתובילנו להחלטה לא נכונה במקרים חריגים שבחריגים (אם לא נאמר זניחים)" (וראו גם ע"א (מחוזי-י-ם) 6275-05-10 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח פארס ענאד זמן (פורסם בנבו, 7.08.11)).
53.במקרה זה, אין צורך להיזקק לכלל זה של "חזקת השקר". כאמור, עדויות המשיבים, כמו גם עדותו של עו"ד גלבוע, הופרכו על פניהם לאחר שנמצאו סותרות בכל דבר ועניין. קשה למצוא עובדה אחת שהמשיבים היו תמימי דעים לגביה. חלק מהעדויות, ובעיקר זו הנוגעת לחוב עצמו, נסתרת מיניה וביה. לא ניתן אמון כלשהו בגרסת המשיבים, גם בלי להזדקק ל"חזקת השקר", בוודאי על פיה, יש לקבוע כי כל טענותיהם בשקר יסודן. גם אין צורך להזדקק לקביעה זו להכחשותיהם של המשיבים את ההליכים הפליליים שנוהלו כנגדם, הכחשות שהמשיבים אף לא ראו לנכון להסביר בסיכומיהם.
54.לצד כל זאת, השיחה בין נ׳ למשיב 2 (שתמלולה צורף כנספח לתצהירו ועוד קודם לכן לבקשה) מחזקת את הטענה בדבר האיומים שהופנו כנגד נ׳ ושהביאו אותו לחתום על ההסכם ולהביא את הוריו לחתום על ההסכם. במסגרת חילופי הדברים אמר משיב 2 לנ׳: "יא מניאק הצלתי לך את הבית, יא מניאק יא בן זונה צריך להשחית לך את הפנים יא בן זונה צריך לדקור אותך... איפה אתה עכשיו איפה אתה". ובהמשך: "שאני לא אבוא אליך לדקור אותך בתוך הבית שלך יא בן שרמוטה ליד אבא ש'ך ואמא ש'ך יא כלב יא בן זונה... להפריד לך את הגוף מהראש...". מדובר באיומים של ממש שעניינם פגיעה בחייו של נ׳.
55.אמירות אלו לא הוכחשו באופן מפורש על ידי משיב 2 שאך העלה טענות באשר לתנאי קבילות ומשקל של ההקלטה והתמלול. בכתב התשובה (סעיף 64) צוין בשפה רפה ובאמירה כוללנית כי "טענת המבקשים לאיומים מצד המשיבים מהווה חוליה נוספת בשרשרת של טענות שקריות המועלות על ידם". אמירה ברורה וחד משמעית כי הדברים לא נאמרו על ידי משיב 2 לא נאמרה. ואכן, בחקירתו הנגדית כשנשאל על איומים אלו שהשמיע כלפי נ׳ הוא לא הכחיש אותם אלא אך אמר כי הוא היה בסערת רגשות ולכן קילל. הוא הוסיף, כמצטדק, כי בפועל לא מימש את האיומים כשתמה "באתי אליו הבייתה? באתי לאבא שלו? באתי לאמא שלו? באתי לאיזה מישהו?" (עמ' 114 לפרוטוקול, שורה 10).
56.הגם שדברים אלו נאמרו לאחר חתימת ההסכם (הראשון) יש בהם חיזוק של ממש לכך שהמבקשים, נ׳ וש׳, עמדו בצלם של איומים חמורים עוד במועד חתימת ההסכם, שכאמור התברר כי אין בין החוב הרשום בו לבין המציאות דבר. סגנון ולשון האיומים כלפי נ׳ "להפריד לך את הגוף מהראש" תואם את האיומים שש׳ טענה שנאמרו לה במעמד חתימת ההסכם: "את תאכילי את בעלך בכפית, הילדים שלך יגדלו בלי אבא, אני אחזיר לך רק את הראש", ומחזק את האמון שיש ליתן בגרסתה. אין אפוא, ספק כי הדברים אכן נאמרו לנ׳ ולש׳, ובנסיבות אלו יש לדחות את טענות המשיבים בסיכומיהם כי לא הוכחו התנאים לקיומה של עילת עושק או כפיה. גם את הפחד מפנייה למשטרה בזמן אמת ובסמוך לכך ניתן להבין נוכח הדברים והתנהלות המשיבים. אכן, יש אסמכתאות לכך שנ׳ ציין בפני משיב 2 את הקושי שלו לעמוד בהחזר החוב לפי ההסכם. אך אין בכך כדי ללמד כי אכן היה חוב שכזה, אלא אך שנ׳ ביקש לעמוד בהסכם נוכח האיומים שהושמעו כלפיו.
הבקשה מתקבלת אפוא.
אני מורה על בטלות הסכם הלוואה שנחתם בין המבקשים לבין משיב 2 ביום 4.10.15 ועל ההסכם במסגרתו הומחה "החוב" למשיב 1 ביום 23.05.16, הסכמים שנחתמו תחת עושק וכפיה.
כמו כן אני מורה על בטלות שטר המשכון שנרשם לטובת משיב 2 על זכויות המבקשים במשק מס' 79 ביישוב צלפון שנחתם על פי ההסכם, מאותו טעם.
המשיבים ישאו בהוצאות המבקשים ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.
ניתן היום, כ' אב תשפ"ב, 17 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
