ישרופ מלונות ונופש בע"מ נ' מלון עדי אילת בע"מ ואח'

פסק דין

פתח דבר

בין התובעת לנתבעת 1 נחתמה עסקה לרכישת מלון. העסקה (שערבו לה הנתבעים 5-2) לא יצאה אל הפועל ובסיומו של יום היו אלו הנתבעים 11-9 שרכשו את הנתבעת 1, בעסקה בה לקח חלק פעיל הנתבע 8. על נסיבות ביטול ההסכם ורכישת הנתבעת 1 על ידי הנתבעים 9-11 הוגשה התביעה שבפניי.

הסוגיות המרכזיות להן אזדקק במסגרת התובענה המונחת בפניי, הינם: כיצד לסווג את ההסכם שנכרת בין הצדדים, דהיינו האם עניין לנו בחוזה מכר או בחוזה אופציה; מי מהצדדים הפר את ההסכם; האם ההסכם הופר בחוסר תום לב; האם התובענה מקימה לתובעת סעד; אם כן, מכוח איזו עילה, האם מכוח העילה החוזית או מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט?

תיאור הצדדים

חברת ישרופ מלונות ונופש בע" מ (להלן: "התובעת"), הוקמה ב-14.02.05. בעל השליטה בתובעת, מאז הקמתה, הינו מר רז פישמן (להלן: "פישמן").

הנתבעת 1, חברת מלון עדי אילת בע"מ (להלן: "החברה"), כשמה כן היא, הינה בעלת מלון עדי שבאילת (להלן: "המלון"). החברה הייתה בבעלות הנתבעים 2 ו-6 (להלן: "בני הזוג הלר"), עד למכירה, עליה יפורט להלן, בה הועברה הבעלות בחברה לידי הנתבעים 11-9 באמצעות ובתיווך הנתבע 8, מר דיא כהן (להלן: "דיא"), אחיהם (הנתבעים 11-8 יקראו להלן ביחד: "משפחת כהן"). המלון הוקם באמצעות החברה - שנשלטה לחלוטין, ובחלקים שווים, על ידי בני הזוג הלר.

הנתבעים 6-2 הינם בני משפחת הלר לדורותיה, כאשר הנתבעות 4-3 הינן בנותיו של הנתבע 2, מר טוביה הלר (להלן: "טוביה"); הנתבע 5, מר דני איתן הינו בעלה לשעבר של הנתבעת 4, גב' אורית איתן, ואילו אשתו של טוביה, היא הנתבעת 6, גברת מלכה הלר (הנתבעים 6-2 יקראו להלן ביחד: "משפחת הלר").

הנתבע 7, עו"ד רחמים בובליל (להלן: "עו"ד בובליל"), הינו עורך הדין שייצג את החברה ומשפחת הלר במהלך המגעים שהיו למכירת המלון ולבסוף - החברה.

השתלשלות העניינים (שאינה נתונה במחלוקת)

בין הצדדים לתביעה שלפניי, מוסכמות העובדות הבאות:

עובר למכירת החברה, היה טוביה המנכ"ל, הדירקטור היחיד ובעל הדעה בה. עו"ד בובליל היה המוציא והמביא בכל הנוגע למכירת המלון ולבסוף החברה מטעם החברה ומשפחת הלר.

בשנת 2003, עקב כניסת החברה לחובות, ערבו לחובות החברה בני הזוג הלר ערבות אישית. באותה תקופה, החלה החברה לשקוע מבחינה פיננסית, וחובות החברה, בעיקר כלפי הבנק לפיתוח התעשייה לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הלכו ותפחו.

ביוני 2003 נעשו לראשונה גישושים בין פישמן למשפחת הלר אשר העלו חרס. מגעים אלו לא התחדשו עד לתחילת חודש ינואר 2005. בין לבין, הגיעו הצעות מהצעות שונות לרכישת המלון, בין השאר מאת מר אריה כהן באמצעות חברת WEMBLEY EMPIRE HOTELS LTD (להלן: "וומבלי"), הצעה אשר לא הבשילה לכדי הסכם מחייב.

בעיצומו של המשבר האמור, ולאחר כישלון מגעים עם הבנק, מונה כונס נכסים קבוע לכל נכסי החברה ביום 8.9.2004, שביקש למכור את כלל נכסיה במסגרת הליך כינוס נכסים (להלן: "הכינוס"). ערעור על החלטה זו נקבעה לדיון בבית המשפט העליון ליום 1.2.2005 (להלן: "הדיון"), והתקבלה החלטה שיפוטית שעיכבה את הליכי הכינוס עד לתאריך זה (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1452/04 בנק לפיתוח התעשייה לישראל בע"מ נ' מלון עדי אילת בע"מ, (לא פורסם, 12.9.2004)).

במהלך חודש ינואר 2005 נעשתה פניה לפישמן ע"י הנתבע 5, אשר סיפר לו כי המלון שברשות החברה מוצע למכירה עקב כינוס נכסים. פישמן פנה לעו"ד בובליל בעניין זה ביום 21.1.2005, אולם הלה השיב כי קיימת הצעה מקבילה למכירת החברה בסך של 5,750,000 דולר של קבוצה אנגלית (אשר רק לאחר חקירת עו"ד בובליל בבית המשפט התגלה כי הכוונה להצעה מטעם משפחת כהן). פישמן הודיע כי אינו מוכן לשלם סכום כזה.

ביום 23.1.2005, הודיע עו"ד בובליל לפישמן על כישלון המגעים עם הקבוצה האנגלית, וכי הוא מוכן לדון עימו במכירת המלון.

ביום 27.1.2005, נערכה פגישה בין פישמן ובא כוחו, עו"ד אריק אמיר (להלן: "עו"ד אמיר"), עו"ד בובליל ויו"ר הנהלת הבנק, מר רענן כהן. בסופה הושגה הסכמה (כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים בזכות מי הושגה אותה פשרה, כפי שיתואר להלן) על הפחתת החוב לבנק של החברה מ-6,100,000 דולר (כאשר סכום החוב המקורי עמד על כ-14,000,000 דולר) ל-5,700,000 דולר. זאת, בתנאי שהסכום ישולם עד למועד הדיון. אציין כי הפחתת החוב עד לסכום של 6,100,000 דולר הופחתה על ידי עו"ד בובליל ותפורט בפרק עשיית עושר ולא במשפט.

בין פישמן לעו"ד בובליל נקבע (לאחר כמה גלגולים של הצעות בין הצדדים) כי פישמן ישלם סכום של 5,400,000 דולר ואילו היתרה בסך 300,000 דולר תשולם ע"י משפחת הלר. יש לציין כי לפגישה האמורה הצטייד פישמן בשיק בנקאי בסך 5,000,000 דולר ועו"ד בובליל בשיק בנקאי בסך 1,000,000 ש"ח. בסיום הפגישה, נחפזו הצדדים והחלו בבדיקות נאותות אינטנסיביות של המלון.

ב-30.1.2005 נפגשו הצדדים, ופישמן הודיע כי לא הספיק לבצע את בדיקות הנאותות כפי שרצה, וכי דרוש לו זמן נוסף על מנת להחליט האם לרכוש את המלון, ואם כן באיזה מתווה - רכישת המלון או רכישת החברה - בהתחשב בשיקולי מיסוי.