ישיר איי.די.איי חברה לביטוח ואח' נ' רביב ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים שארעה ביום 2.3.10. הצדדים הסכימו למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

באשר לתביעה שכנגד העלו התובעים בפתח הדיון טענה, כי יש כפל תביעות שכן הוגשה תביעה של בוררות ל"בנועם" שבה הנתבעת 2 תבעה את חברת ביטוח ישיר ולכן לא ניתן לדון בתביעה שכנגד.

באת-כוח הנתבעים (והתובעים שכנגד) לא ידעה להשיב במעמד הדיון מה עלה בגורלה של תביעת הבוררות ב"בנועם" ולפיכך הצדדים הסכימו על הגשת הודעה מוסכמת בעניין בתוך 10 ימים. הודעה מוסכמת כאמור לא הוגשה, אלא הוגשה הודעת מטעם באת כוח התובעים שכנגד על פיה אכן התנהל הליך בוררות ואולם הליך הבוררות אינו מחייב ומתבצע ללא שמיעת עדים ועל כן אינו יכול להוות השתק פלוגתא. עוד נטען, כי התובעת הגישה בחוסר תום לב את התביעה המשפטית לאחר הגשת התביעה על ידי חברת מגדל במסגרת "בנועם" וזאת במטרה לעשות עושר על חשבונה של הנתבעת-2.

בנסיבות אלה, ביקשתי את תגובת התובעת לדברים, וכמובן שזו ביקשה לדחות מכל וכל את הטענות בדבר חוסר תום לבה. לטענתה, ביום הגשת התביעה שבכותרת לא הייתה עוד התובעת צד להליכי הבוררות הנטענים שכן הודיעה על פרישתה מהסכם הבוררות. גם הנתבעת הודיעה על פרישתה מההסכם ובעקבות כך ועל מנת לשמר יחסי עבודה תקינים בין שתי החברות, הועברו רשימות של תביעות אשר נבדקו היטב על ידי נציגי החברות והתקבלה החלטה פרטנית בנוגע לכל תביעה. במקביל, התקבלה לדברי התובעת החלטה כוללת לפיה תביעה שהוגשה על ידי הנתבעת בבוררות ובמועד הגשת התביעה על ידי התובעת בבית המשפט טרם ניתן פסק הדין, תביעת התובעת תתנהל ללא קשר להליכי הבוררות, מקום שהיו הליכי בוררות שהנתבעת יזמה וניתן פסק דין לא תמשיך התובעת את ההליכים בבית המשפט ותהיה מחויבת על פי פסק הדין.

לטענת התובעת, התביעה דנן, הוגשה ביום 3/10/11 בעוד הנתבעת הגישה תביעה בבוררות בחודש מרץ 2011, במועד הגשת התביעה לא ניתן פסק הדין על ידי הבורר. פסק הדין של הבורר ניתן ביום 28/3/2012, ובפסק דין זה דחה את תביעת התובעת. משכך טוענת התובעת כי הנתבעת הייתה מנועה מלהגיש תביעה שכנגד, עקב קיומם של הליכים קודמים שננקטו על ידה עובר להגשת התביעה, והייתה אף מנועה משפטית עקב קיומו של פסק דין שלא טרחה להביא לידיעתו של בית המשפט. התובעת הסכימה, מן הסתם, כי פסק הדין בהליך הבוררות יכובד לגופו, אך לא ימנע מהתובעת הליכים בבית המשפט. להודעתה, צרפה התובעת את פסק הבורר שדחה את תביעת הנתבעת.

בנסיבות אלה, ומשניתן פסק דין של בורר בתביעתה של התובעת שכנגד, פסק הדין מחייב את הצדדים כמעשה בית דין (חוק הבוררות תשכ"ח-1968, סעיף 21) והתובעת שכנגד מנועה מלנהל את התביעה שהגישה. למותר לציין, כי סעיף 21 חל בין שהבורר שמע עדים ובין שלאו, ומכל מקום לא הוצגו לי תנאי הבוררות ולא נטען על ידי התובעת שכנגד, שהוראות חוק הבוררות אינן חלות. משכך, דין התביעה שכנגד להדחות. למותר לציין, כי טוב הייתה עושה התובעת שכנגד אם הייתה מביאה לידיעת בית המשפט את עובדת קיומו של פסק הבוררות מבעוד מועד.

אשר לתביעה העיקרית – הנהגים חלוקים ביניהם בדבר אופן קרות התאונה וגרסאותיהם הפוכות לחלוטין. נהג התובעת טוען, כי רכב הנתבעים נסע לאחור בעיקול ימינה ופגע בו בעוד הוא נוסע בנתיבו ישר, ואילו נהג הנתבעים טען, כי רכב התובעת נכנס בו בעודו נמצא בעיקול ימינה, ממתין שאשה עם עגלה תחצה את הכביש. פרט לנהגים העיד שותף לעבודה של נהג הנתבעים שהיה עימו ברכב, השותף חזר על גירסת נהג הנתבעים, אך בעוד נהג הנתבעים טען, כי ראה אשה עם עגלה שהולכת במרכז הכביש, טען שותפו,כי ראו גברת עם עגלה של תינוקות, נתנו לה לעבור, ואיך שהתחילה לעבור פגע בהם הרכב האחר.

אני מעדיפה את גרסת נהג התובעת על גרסת נהג הנתבעים, טענת נהג הנתבעים כי אשה עם עגלה חצתה את הכביש, היא טענה כבושה שלא נמסרה בהודעתו לחברת הביטוח, שם טען כי רק פנה ימינה ורכב צד ג' הגיע מאחור ונכנס בו. לו גירסה זו – בדבר אשה שחצתה את הכביש – הייתה נכונה חזקה על נהג הנתבעים שהיה מוסר פרט מהותי זה לחברת הביטוח. מגירסתו הראשונית של נהג הנתבעים ניתן היה להבין, כי שני הרכבים היו במהלך נסיעה ופנייה ימינה, כאשר הסתבר לנהג הנתבעים כי גירסה זו אינה הגיונית הוסיף את העניין של חציית הכביש על ידי האשה.

יתירה מכך, הנזק שנגרם ברכבים מתאים לגירסת נהג התובעת. ברכב המסחרי של נהג הנתבעים נפגע פנס אחורי שמאלי, ואלו אצל נהג התובעת קיים נזק למראה ושריטה בכנף הקדמית ימנית מוארכת ועמוקה, שמצביעה על פגיעה רצינית ברכב התובעת, שסביר יותר שנגרמה מרכב הנתבעים שנסע לאחור מאשר רכב התובעת שנסע ישר ולא הבחין ברכב הנתבעים, רכב מסחרי גדול, כשהוא עומד וממתין על סף הפנייה ימינה ופגע בו בצורה כה קשה. אין זאת אלא שנהג הנתבעים נסע לאחור ולא הבחין ברכב התובעת.

לפיכך, דינה של התביעה העיקרית להתקבל. אינני רואה לייחס אשם תורם לרכב התובעת, שעה שמדובר ברכב הנוסע לפי תומו בנתיבו ואינו אמור לצפות נסיעה לאחור מרכב המגיע מעיקול ימינה, כאשר אין חולק שנהג הנתבעים יכל להמשיך קדימה ולהסתובב כדין.

התובעת, שלמה למבוטח בהתאם להמלצת השמאי והפוליסה סך 21,897 ₪ ונשאה בשכ"ט שמאי בסך 427 ₪, מסכום זה יש להפחית את שרידי הרכב בסך 8,800 ₪, ומשכך טענה התובעת כי סך כל תשלומי התובעים הינו 14,500 נכון ליום הגשת התביעה. הנזק של התובעת הוכח בחוות דעת שמאי, הנתבעת לא חלקה על הנזק ולפיכך זכאית התובעת למלוא נזקה.

הנתבעים ישלמו איפוא לתובעת סך של 14,500 צמוד מיום הגשת התביעה, אגרה כפי ששולמה, שכר טרחת העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 11.6%.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ב, 07 יולי 2012, בהעדר הצדדים.