יצרנית 'רמדיה' לא תתבע בארץ את המעבדה הגרמנית שבדקה את הפורמולה הצמחית

1.       האם בית המשפט בישראל הנו הפורום הנאות לדון בהודעה לצד ג' שהגישו המשיבות כנגד המבקשת, והאם יש להתיר למשיבות להמציא למבקשת את ההודעה אל מקום מושבה בגרמניה? אלה הן השאלות העיקריות הצריכות הכרעה בבקשה שלפניי.

רקע עובדתי ודיוני

2.       המשיבות הן הנתבעות בתובענה שהגישו המשיבים הפורמאליים לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למשיבה הפורמאלית 1. לטענת המשיבים הפורמאליים, נזקים אלו נגרמו עקב צריכתה של פורמולה צמחית, אשר רמת ויטמין B1 שבה לא הייתה מספקת, ואשר יוצרה בגרמניה על-ידי משיבה 3 (להלן - "הומנה") ושווקה בישראל על-ידי משיבה 1, הנמצאת בבעלותה של משיבה 2 (עניינן של משיבות 1-2 בבקשה הנו זהה, והן תקראנה להלן כאחת - "רמדיה").

3.       המבקשת היא הבעלים והמפעילה של מעבדה לביצוע בדיקות שונות במוצרי מזון, אשר מקום מושבה ופעילותה הוא בגרמניה (להלן - "LUFA "). במהלך השנים ביצעה LUFA, לבקשת הומנה, בדיקות מעבדה בפורמולה. על-פי הנטען בהודעה לצד שלישי, האחריות לכשל בהרכב הפורמולה מוטלת על LUFA, אשר סיפקה להומנה תוצאות שגויות של בדיקות שבוצעו בשנים 2000-2001, ואשר העידו על רמה גבוהה של ויטמין B1 בפורמולה. על בסיס תוצאות שגויות אלו החליטה הומנה להפסיק את הוספת ויטמין B1 לפורמולה.

4.       ביום 26/12/05 נעתרתי לבקשת הומנה ורמדיה והתרתי את המצאת ההודעה ל-LUFA בגרמניה (בש"א 3451/05). ביום 14/5/06 הגישה LUFA את הבקשה דנן לביטולו של היתר ההמצאה. בה בעת, הגיעו כל הצדדים להסדר דיוני, שלפיו הדיון בתובענה יפוצל, באופן שבשלב ראשון תתברר התביעה העיקרית שהגישו המשיבים הפורמאליים כנגד הומנה ורמדיה, ורק לאחר מכן תתברר, במידת הצורך, ההודעה לצד שלישי. בתוך כך הסכימה LUFA לקבל על עצמה, במסגרת התיק הנוכחי בלבד, כל הכרעה שתתקבל במסגרת בירור התביעה העיקרית באשר לאחריות הומנה ורמדיה כלפי המשיבים הפורמאליים, הן בדין והן בפשרה, ובלבד שזו אינה נוגעת למישור היחסים שבין המשיבות לבין המבקשת. ועוד הותנה, כי הסכמות אלה אינן מהוות ויתור על טענותיה של LUFA  באשר למישור היחסים שבינה לבין הומנה ורמדיה, לרבות בכל הקשור לסמכותו הבינלאומית של בית המשפט בישראל.

5.       ביום 30/10/06 הגיעו הומנה, רמדיה והמשיבים הפורמאליים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין. בד בבד הגישו הצדדים את טענותיהם בסוגיית היתר ההמצאה לגרמניה וביום 18/1/07 התקיים דיון בבקשה, אשר במסגרתו נדרשה השלמת טיעון במספר סוגיות. משהוגשו ההשלמות, באה העת להכריע בבקשה.

טענות הצדדים

6.       להלן תמצית טענותיהן של הומנה ורמדיה:

א.       LUFAהנה "בעל דין דרוש או בעל דין נכון" בתובענה שהגישו המשיבים הפורמאליים נגד הומנה ורמדיה, כמשמעותו של מונח זה בתקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ב.       LUFAהתרשלה בביצוע בדיקות המעבדה והיה עליה לצפות, כי הומנה ורמדיה מסתמכות בפעולותיהן על בדיקותיה. מכאן חבותה של LUFAלפצותן או לשפותן כדי כל סכום, אשר אותו חויבו לשלם למשיבים הפורמאליים.

ג.       LUFAערכה את הבדיקות בידעה, כי מדובר במזון לתינוקות, המשווק על ידי הומנה למדינות רבות מחוץ לגרמניה. יתר על כן, LUFAקיבלה לבדיקה מוצרים מוגמרים באריזתם שנועדו לשיווק על ידי רמדיה, וממילא שהיא גם ידעה כי הפורמולות נועדו לשווק לישראל. מכאן, ש-LUFAיכלה לצפות היטב את האפשרות, כי במקרה של כשל בבדיקותיה תוזמן להתדיין בישראל.

7.       LUFA אינה חולקת על כך, שלו הייתה יושבת בישראל, היה מוסמך בית המשפט לברר את ההודעה לצד ג' נגדה. מכאן, שמבחינה פורמאלית גרידא אכן נחשבת LUFAכ"בעל דין דרוש או בעל דין נכון בתובענה", כמשמעות מונחים אלה בתקנה 500(10) (וראו: רע"א 5150/02 ד"ר משה וינברג, עו"ד נ' קרון ביילס, עו"ד, פ"ד נח(2)205, 211-212). עם זאת מוסיפה LUFAוטוענת, כי אין להתיר להומנה ולרמדיה להמציא לה את ההודעה לצד ג' אל מחוץ לתחום השיפוט, וזאת בשל כל אחד מנימוקים אלה:

א.       להומנה ורמדיה אין עילת תביעה ראויה נגדה, ולו מהטעם שלא טרחו להוכיח את הדין הגרמני החל על העוולה הנטענת על ידיהן.

ב.       אף אם חל החוק הישראלי, עדיין אין להומנה ולרמדיה עילת תביעה נגדה, שכן על פי הנטען בבקשה עצמה, לאחר שהומנה חדלה להוסיף לפורמולה את הויטמין על יסוד בדיקותיה של LUFA, שלחה את הפורמולה החדשה למעבדה אחרת לצורך בדיקת רמת הויטמין, אך בה בעת החלה בשיווקה למרות שלא קיבלה את תשובת המעבדה. לטענתה של LUFA, התרשלותה זו של הומנה מהווה את ה"סיבה המכרעת לנזק" ומנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלותה של LUFA, ככל שהייתה כזו, לבין הנזק. בשולי הדברים מוסיפה LUFAומעלה טענות מטענות שונות כלפי תקפותן של בדיקות המעבדה שעליהן מבוססת ההודעה לצד ג'.

ג.       יש לבטל את ההיתר גם בשל קיומו של "הליך תלוי ועומד" בין LUFAלבין הומנה ורמדיה בגרמניה. המדובר בהליך למתן סעד הצהרתי, שאותו הגישה LUFAבגרמניה ביום 16/1/06, שלפיו אין הומנה ורמדיה זכאיות לשיפוי או לפיצוי כלשהו מ-LUFAעל בסיס בדיקות המעבדה שביצעה. יצוין, כי במסגרת אותו הליך הגישה הומנה תביעה שכנגד, שבה הנה עותרת לחייב את LUFAב-30% מכל הנזקים שנגרמו לה בעקבות "פרשת רמדיה".

ד.       טעם נוסף המצדיק שלא ליתן היתר המצאה, הוא בכך שבתי המשפט בגרמניה לא יכירו בפסק הדין, העשוי להינתן בהודעה לצד שלישי, ולא יאכפוהו.

ה.       ישראל אף אינה הפורום הנאות לדון בהודעה לצד ג'. בהקשר זה מצביעה LUFAעל כך, שמירב הזיקות של ההודעה לצד ג' נוטות לגרמניה ולא לישראל, וכי הן שיקולי נוחות והן שיקולי מהות מחייבים כי הדיון יערך בגרמניה.

ו.       בכל מקרה, מכלול הנתונים שנסקרו לעיל מחייב הימנעות ממתן ההיתר בגדר שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי.

המסגרת הנורמטיבית