יציאתו של עורך הדין המטפל לחופשה אינה עילה לדחיית מועד דיון

השופטת נילי ארד

1.      1.       לפנינו ערעור על החלטתה של רשמת בית דין זה השופטת לאה גליקסמן (להלן: הרשמת) בה נדחתה בקשת המערערת לדחיית מועד הדיון בערעור שהגיש המשיב.

הרקע

2.      2.      המשיב הגיש תביעה נגד המערערת לזכויות שונות מכוח יחסי העבודה שהתקיימו ביניהם. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור גב' גילה קליין ומר שמעון מור-יוסף; עב' 5936/04, 04/ 5936.1) קיבל חלקית את תביעתו של המשיב, תוך שקבע את זכאותו לפיצויי פיטורים ולהשלמת פיצויי פיטורים בסכום של 52,169 ש"ח; לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך  17,715 ש"ח  ולתשלום הפרשי שכר עבור חודשים יוני וספטמבר 2004 בסך של 3,521 ש"ח. סכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, בתאריך 1.10.04.

תביעת  המשיב לפיצויים בגין פיטורים ודמי חופשה נדחתה, וכן נדחתה תביעה שכנגד שהגישה המערערת (להלן: פסק דינו של בית הדין האזורי).

3.      3.      המשיב הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנוגע לרכיבי תביעתו שנדחו ולסכום הרכיבים שנפסקו לזכותו (ע"ע 491/07).

4.      4.       מועד הדיון בערעור נקבע ליום 6.10.08. הודעה על מועד הדיון והזמנה לדיון נשלחה לצדדים בתאריך 23.12.07. למחרת היום בתאריך 24.12.07 נשלחה לצדדים הודעת פקסימיליה על מועד הדיון ומועדי הגשת סיכומי הטענות מצידם.

הבקשה לדחיית מועד הדיון

5.      5.      ביום 28.8.08 הגישה המערערת סיכום טענותיה כנדרש, בצירוף בקשה לדחיית מועד דיון. זאת מן הטעם שבמועד הקבוע לדיון אמורה באת-כוחה של המערערת, המטפלת בתיק, לשהות בחו"ל בחופשה אשר תוכננה זה מכבר, ושהמועדים הסופיים ליציאה וחזרה לישראל, נקבעו סמוך להגשת הבקשה.

המשיב התנגד לבקשה, תוך שטען כי הוא מתגורר בחו"ל ותכנן הגעתו לישראל לצורך הדיון בערעור בהתאם למועד שנקבע זה מכבר.

החלטות הרשמת

6.   בהחלטה מיום 31.8.08 דחתה הרשמת את הבקשה תוך שקבעה כך: "בהתחשב       במועד בו הודע על מועד הדיון, וכן בכך שהמערער מתגורר בחו"ל ועשה תיאומים כדי להיות נוכח במועד הדיון, הבקשה נדחית, ועל המשיבה יהיה להיערך לדיון רק באמצעות עורך דין ממשרד ב"כ המשיבה" (להלן: ההחלטה  הראשונה).

      לא נחה דעתה של המערערת ובתאריך 2.9.08 הגישה בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון. בקשה זו נדחתה אף היא בהחלטת הרשמת מיום 3.9.08 תוך שנקבע בה, כי היענות לבקשה תחייב דחיית הערעור לפרק זמן לא קצר. עם זאת הוצע לצדדים להקדים, בהסכמה, את מועד הדיון ליום 18.9.08 שעה 12:00 (להלן: ההחלטה השנייה).

נוכח הודעתו של ב"כ המשיב כי אינו מסכים להקדמת הדיון כמוצע, מפאת שהותו של המשיב בחו"ל, ניתנה החלטת הרשמת ביום 9.9.08 בה נקבע כך:

      "לצערי, עלי לדחות את הבקשה לדחיית מועד הדיון. אכן, לבעל דין זכות להיות נוכח בדיון, וככלל אין מקום למנוע ממנו זכות זו. בנסיבות המקרה הנדון, כאשר המערער מתגורר בחו"ל וערך תיאומים מיוחדים על מנת להגיע לדיון, יש להעדיף את האינטרס שלו ורצונו להיות נוכח בדיון על פני האינטרס של המערערת לדחות את הדיון בשל חופשת באת כוחה" (להלן: ההחלטה האחרונה) .

                                                                        הערעור

7.      7.      בערעור שהגישה ביום 14.9.08 כיוונה המערערת טיעוניה נגד החלטתה האחרונה של הרשמת ושתי החלטותיה הקודמות, כשעיקר טיעוניה באלה: "המערערת השקיעה מאמצים נכבדים על מנת להגיש את הסיכומים מטעמה, בד בבד עם הגשת הבקשה לדחיית מועד הדיון, ובטרם חלף המועד להגשתם, והכל מתוך התחשבות במשיב"; עניינה של המערערת "מטופל באופן אישי" על ידי באת כוחו "בכל ההליכים המתנהלים מאז שנת 2004"; "לנוכח היקף התיק ומורכבותו, לא ניתן בשום צורה ואופן להעביר את הטיפול לעו"ד אחר במשרד"; יומנם של עורכי הדין במשרד באת כח המערערת "עמוס לעייפה במהלך חודש אוקטובר, זאת בין היתר, לאור העובדה כי תקופת החגים הנופלת מרביתה במהלך חודש אוקטובר, מותירה ימי דיונים ספורים בלבד במהלך חודש זה, אשר שוריינו זה מכבר לדיונים בתיקים אחרים"; נסיעתה של באת-כח המערערת "תוכננה מזה זמן רב, כאשר רק לאחרונה נקבעו התאריכים הסופיים ליציאתה ולחזרתה. מיד עם היוודע תאריכי הנסיעה, ובזמן סביר "כחודש וחצי עובר למועד הדיון" ביקשה באת-כח המערערת הסכמתו של בא-כח המשיב לדחיית מועד הדיון; "המשיב הגיש את תביעתו בשנת 2004, בהיותו תושב ישראל, והוא כנראה עדיין אזרח ישראלי וככל הנראה, עובד כיום בחו"ל"; "למערערת נודע לראשונה, כעת, ורק בעקבות בקשתה לדחיית מועד הדיון, כי המשיב מתגורר עתה בחו"ל וכי הוא תכנן את צעדיו על מנת שיוכל להגיע לדיון בעניינו"; "רק במקרים מיוחדים קיימת חובת התייצבות של בעל הדין עצמו בפני בית המשפט, וזאת מכח הוראת חוק או הוראה מפורשת" של בית הדין. ומשלא הורה בית הדין על התייצבות בעלי הדין "נראה כי ההיגיון הטמון בהלכה זו חל אף ביתר שאת בענייננו, מקום בו מדובר בערכאת ערעור, שבה אין כל צורך דווקני בנוכחותו של בעל דין"; היעדרות המשיב מהדיון בעניינו לא תסב נזק או עיוות דין, בעוד שדחיית בקשת המערערת תגרום נזק אמיתי לבאת-כוחה ואף ייתכן כי "המשרד ייחשף לתביעה על רשלנות מקצועית".

8.      8.      המשיב תמך בהחלטתה האחרונה של הרשמת ובקודמותיה תוך שהוסיף וטען: החלטות הרשמת "מבוססות היטב ויש בהן האיזון הדרוש"; המשיב אשר "ידע על תאריך משפטו, במשך כמעט שנה ושהמתין למשפטו כל אותה תקופה" זכאי לכך שמשפטו יתקיים במועד הקבוע מבלי שיידחה; למשיב עומדת "זכותו האלמנטארית" להיות נוכח במשפטו הנוגע ל"גורלו ועניינו" ולא מן הנמנע שיעלו נושאים שונים שיחייבו התייעצות מיידית עמו; המשיב "עשה את כל התיאומים הדרושים כדי להשתחרר מהתחייבויותיו בחו"ל, על מנת להגיע לארץ ב- 6.1.08, ועל מנת להיות נוכח בדיון שצפוי להיות באותו מועד"; המערערת מיוצגת בערעור על ידי שני עורכי דין ובהליך שהתנהל בבית הדין האזורי "עולה בבירור כי היו גם עורכי דין אחרים שטיפלו בתיק והיו ישיבות שהתנהלו בהיעדרה" של באת-כח המערערת. "גם עולה מהתיק שעורכי דין נוספים הכינו תצהירים בתיק האמור ועורכי דין נוספים הכינו סיכומים בערכאה דלמטה" על כן  אין חשש לפגיעה  בזכויות הטיעון של המערערת.

דיון והכרעה