יפה נוסבאום בע"מ ואח' נ' ארבוס ואח'

החלטה

לפני בקשת התובעת שלא לחשוף תמליל הקלטה שנערכה ע"י חוקר פרטי, אלא עד לאחר שיוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב.

המבקשת טוענת, כי בית המשפט רשאי לסטות מן הכלל לפיו יש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם, אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.

לשיטתה של המבקשת, זהו המקרה שלפנינו.

המשיב הגיש תגובה לבקשה וסבר, כי אין להחריג את ההקלטה כאן מחובת הגילוי הכללית.

הוא ציין כי אין המדובר בתביעת פיצויים על נזקי גוף אלא על תביעה מסחרית וכי לא קיים כאן טעם מיוחד המצדיק את דחיית המועד לגילוי הראיה.

המבקשת השיבה לתגובה בעל פה בישיבת יום 19.2.13 וטענה כי המשיב עשוי להיות מושפע מההקלטה ותוכנה באופן שיביא לעריכה מחודשת של תצהירי העדות הראשית שלו, על כן קיים טעם מיוחד לשיטתה של המבקשת לגילוי מאוחר של ההקלטה רק לאחר הגשת תצהירי המשיב.

בהתאם להחלטתי מיום 14.2.13, הגישה התובעת במעטפה סגורה לעיוני את תמליל ההקלטה. עיינתי בתמליל ואני מוצאת, כי אין בדברים האמורים שם משום סודיות מיוחדת המצדיקה שינוי בסדרי הדין הרגילים ומניעת עיון של המשיב בתוכן ההקלטה.

גם בהלכת סוויסה ב-רע"א 4249/98, פד"י נ"ה 1 עמ' 515, עליה נסמכה המבקשת, נקבע, כי הכלל הוא שעל הצדדים לשחק ביניהם בקלפים גלויים וכי מניעת הגילוי היא בגדר חריג שיעשה בתנאים מיוחדים בלבד.

לא שוכנעתי כי המקרה המיוחד הזה קיים בענייננו. טענותיה של המבקשת כי גילוי ההקלטה והתמליל בשלב הנוכחי עשוי לפגוע במהימנות עדותו של הנתבע, אינה מקובלת עלי. השיחה ותוכנה הם חלק ממסכת ראיות של התובעת אשר שומה עליה לגלותם למשיב במסגרת גילוי המסמכים הכללי.

אם לא נאמר כן, יעוקרו הליכי הגילוי מכל תוכן, שהרי ברי כי כל צד מעדיף לשמור את מסמכיו לעצמו ולא לגלותם מבעוד מועד לצד השני.

ברם, השיטה הנוהגת במשפטנו היא אחרת. בהליך אזרחי הגילוי צריך להיות מלא ורק במקרים חריגים יידחה לשלב מאוחר.

הליך גילוי המסמכים נועד לאפשר לבעל הדין בהליך האזרחי לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין כוונה להציגם כהוכחה.

הכוונה גם למסמכים מועילים שיתמכו בגירסתו של מבקש הגילוי וגם למסמכים מזיקים העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים.

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מירבי.

שכן, המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך המשפטי עומדת חשיפת האמת וגילוי האמת משרת את האינטרס של הצדדים ובכלל זה, גם גילוי המסמכים.

סמכות בית המשפט בנושא גילוי מסמכים היא רחבה מאוד וניתן להורות על גילוי מסמכים ביחס לכל עניין השנוי במחלוקת והכלול בהם.

בעיקרון, הגישה של בית המשפט לעניין גילוי מסמכים, היא גישה מרחיבה.

ידועה ההלכה שנקבעה בתיק רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' הנרי אזולאי, פד"י מ"ט 4, עמ' 54. פחות ידועה אך הולכת באותה קו, היא ההלכה שנקבעה ברע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ [פדאור (לא פורסם) 02 (1) 717], עמוד 2, מפי כבוד השופטת דורנר:

"כידוע, יש לנקוט גישה מרחיבה ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו היא חשיפת האמת. לפיכך, הכלל הוא, שאין בעלי-דין רשאים להימנע מגילוי ראיות שברשותם, אלא-אם-כן יש בגילויה של ראיה מסוימת כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שנתבקש לגלותה, שאז יינתן צו שיחייבו בגילוי אך ורק ביחס לראיות שהן רלוואנטיות. ראו רע"א 7606/01 ג'ולי הראל ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם; ניתנה בתאריך 31.7.02); וראו גם רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ"ט (4) 54, בע' 61. "