ילנה נ' ח.ב.ר קלין שרותים בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא:

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' ילנה מיכאלובסקי (להלן: "התובעת") נגד מעסיקתה חברת ח.ב.ר קלין שירותים בע"מ (להלן: "הנתבעת") ומר בני שוישה, בעליה של הנתבעת ומנהלה (להלן: "הנתבע"). בתביעתה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה וזכויות נלוות מכוח קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, בסכום כולל של 77,103 ₪.

הצדדים:

2.הנתבעת הינה חברה בע"מ למתן שירותי ניקיון לבתי מלון ומוסדות בכל רחבי הארץ.

3.הנתבע הוא בעל השליטה בנתבעת ומנהלה בפועל.

4.התובעת תושבת אשקלון, עבדה במשרה חלקית על בסיס שעתי בשכר מינימום, כעובדת ניקיון בשירות הנתבעת מחודש דצמבר 2001 ועד לחודש יוני 2011.

התביעה:

5.בחודש נובמבר 2011 הגישה התובעת את התביעה נשוא פסק הדין. בתביעה טענה התובעת לחלותו של ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הניקיון, ביחסים שבין הצדדים.

6.על פי כתב התביעה, הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בפיטורי התובעת בחודש יוני 2011. כאמור בתביעה, הפיטורים באו לביטוי בהוצאת התובעת מסידור העבודה ובכך לסיום עבודתה בפועל. על פי הטענה בכתב התביעה, הפיטורים הם על רקע המצאת אישור רופא תעסוקה ביוני 2011 ולפיו התובעת מוגבלת בעבודתה כחדרנית, להעסקה של עד 4 שעות ביום לתקופה של שנה מיום הוצאת האישור.

משכך ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים בסכום של 27,885 ₪ ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים על אלה.

7.בתביעה טענה התובעת, כי יש לחייב את הנתבעת בשכר – תוספת וותק מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הניקיון ושכר על שעות עבודה בהן עמדה לרשותו של המעביד ועבדה בפועל ושכר בגינן לא שולם בטענה כי מדובר ב"זמני הפסקה".

במסגרת התביעה לשכר ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתוספת וותק בסך של 14,697 ₪ ובתשלום שכר "בגין הפסקות" בסכום של 8,898 ₪.

8.התביעה לזכויות נלוות מבוססת על הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הניקיון והיא כוללת את התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה (בסך של 10,125 ₪), תשלום עבור ימי חג (בסכום של 14,392 ₪) ויתרת חוב המתייחסת לקצובת הבראה אשר לטענת התובעת לא שולמה במלואה (בסכום של 1,106 ₪).

יצוין כי כתב התביעה העלה טענה בלתי מפורטת של פדיון ימי חופשה אשר לא קיבלה ביטוי בתצהירים ובסיכומי התובעת, ובנסיבות אלו אין בדעתנו להידרש לה.

9.לבסוף התבקש בית הדין לחייב את הנתבע - בעל השליטה ומנהל הנתבעת 1 - יחד ולחוד בחובות הנתבעת, בטענה כי האחרון ניצל לרעה את האישיות הנפרדת של החברה בע"מ; ולפיכך יש לייחס לו את חובות החברה בע"מ, לתובעת ולחייבו בהתאם בכל סכום בו תחויב הנתבעת.

טענות הנתבעים:

10.בקצירת האומר טוענים הנתבעים, כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בהתפטרות התובעת, ללא מתן הודעה מוקדמת. בנסיבות אלה טענו הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים ומנגד, לחייב את התובעת בתשלום דמי הודעה מוקדמת (טענת הקיזוז).

11.לגרסת הנתבעים אין בסיס לתביעת השכר ולתביעה לזכויות נלוות. בהקשר זה הכחישו הנתבעים את טענתה של התובעת לפיו התבקשה כביכול לעבוד ועבדה בפועל בזמן ההפסקה. הנתבעים הוסיפו כי לא חלה עליהם החובה לשלם לתובעת תוספת וותק, להסדיר את זכויותיה בקרן פנסיה, את הטענה לפיה זכאית התובעת לתשלום דמי חגים שלא שולמו לו, דחו והכחישו את קיומה של יתרת החוב הנטען על חשבון קצובת ההבראה.

12.הנתבעים הוסיפו כי אין בכתב התביעה בסיס לדרישת התובעת להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע בחובות הנתבעת כלפי התובעת – ככל שישנם.