יחזקאל נ' מדינת ישראל

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הימן) מהימים 25.4.2017 ו-9.5.2017 שבהן נקבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר; ונדחתה בקשת העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח.

1. העורר עומד במרכזו של כתב אישום מתוקן האוחז 18 אישומים, 17 מהם מיוחסים לעורר (לבדו או עם אחרים). העורר מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ביחס ל-15 אישומים, אך חולק על קיומן של אלו ביחס לאישומים הרביעי והחמישי בכתב האישום. לפיכך, נתאר את מכלול כתב האישום בתמצית ונרחיב דברינו אך ביחס לאישומים השנויים במחלוקת. על פי כתב האישום, החל משנת 2008 ניהל העורר עסק למתן הלוואות וניכיון שיקים. בשנת 2012 הצטרף נאשם 2 בכתב האישום, גיסו של העורר, כשותף בעסק. כתב האישום עוסק בשורה ארוכה של מקרים שבהם לא עמדו לוויו של העורר בהחזר ההלוואות שניטלו. בתגובה לכך נהג העורר לאיים עליהם בלשון גסה וחריפה כי אי תשלום החוב – שלא אחת התברר כי גדל בינתיים – יגרור אלימות קשה נגדם. לעתים הוסיף העורר ואיים גם לפגוע בבני המשפחה. האיומים ננקטו בדרך כלל על ידי משלוח מסרונים; ולעתים נוסף לכך "ביקור" מאיים של העורר או מי מטעמו (או יחד) במקום עבודתו או במקום מגוריו של הלווה. על פי המתואר בכתב האישום, בחלק מהמקרים הביאו האיומים לתשלום יתרת החוב מצד הלווים ובחלק לאו. כמו כן, על פי האישום הראשון, בהזדמנות אחת איים העורר על לווה עקב תלונתו עליו במשטרה.

2. בגין כל אלה יוחסו לעורר, בין היתר, עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק זה.

3. חלק נוסף של כתב האישום עוסק בעבירות הכלכליות הנלוות להפעלת עסק למתן הלוואות וניכיון שיקים בלא הסדרה ורישוי מתאימים, ומבלי שההכנסות דווחו כנדרש לרשויות המס. על אלו נמנות, בין היתר, עבירות של מרמה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם (ריבוי מקרים), לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; והלבנת הון אסורה לפי סעיף 3(ב) בנסיבות סעיף 7 לאותו החוק.

           להשלמת התמונה יצוין כי כתב האישום מייחס לעורר גם עבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין; ואיומים (2 עבירות) לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

           עתה אל האישומים שבמוקד הערר.

האישום הרביעי

4. על פי האישום הרביעי, אדם בשם אורן לוי (להלן: לוי או אורן) לווה מהעורר 30,000 ש"ח והתקשה לעמוד בהחזר ההלוואה. בחודש אוגוסט 2014 התגלע ויכוח בין השניים בקשר לכך. כתוצאה מכך השאיר העורר הודעות מאיימות בתא הקולי של לוי. במחציתו השנייה של אותו החודש, משלא הצליח לאתר את לוי, הגיע העורר יחד עם אחר אל בית חמו של לוי, מר דוד חבה, שם נמצאה אותה עת גם גיסתו של לוי, גברת עדי חבה. העורר שוחח קצרות עם דוד חבה ועם עדי חבה והבהיר שהוא מחפש את לוי במטרה לפגוע בו. על פי כתב האישום, העורר אף ציין בפניהם כי "במידה ואורן לא יחזיר [לו] את הכסף הוא ישרוף אותם בתוך הבית וירצח את כל המשפחה"; ו"עוד תשמעו ממני". משלא עלה בידי העורר לאתר את לוי, קשר קשר עם אחר להשליך רימון הלם לעבר ביתו של דוד חבה במטרה לאיים על לוי לשלם את חובו. על פי הנטען, ביום 28.8.2014, שעה 00:09, הגיע האחר רכוב על אופנוע והשליך רימון הלם שהתפוצץ בחצר הבית. זמן קצר לאחר מכן נפגש לוי עם עורך דין מטעם העורר ונתן לו שלושה שיקים על סך 10,000 ש"ח כל אחד שנועדו לפרוע את יתרת החוב. לאחר פירעון השיק הראשון דרש העורר מלוי תשלום סכום גבוה יותר מזה שכוסה על ידי השיקים (50,000 או 60,000 ש"ח). לוי סירב.

           בגין אישום זה יוחסו לעורר עבירות של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין; סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; וקשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק זה.